אכזבה - הסיפור של הספורט בישראל
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

אכזבה - הסיפור של הספורט בישראל 

מאת    [ 10/04/2018 ]
מילים במאמר: 807   [ נצפה 582 פעמים ]

 
 

אכזבה – הסיפור של הספורט בישראל

אז אנחנו אוהבים לראות ספורט, בעיקר ספורט ישראלי, אבל לא תמיד יש מה לראות, אין את מי לעודד, להעריץ, בעיקר לא בזירה בינלאומית. אני היום בעשור החמישי לחיי, את נבחרת הכדורגל, מעולה לא זכיתי לראות במונדיאל או ביורו על אף הופעה יחידה במונדיאל. את ימי הזוהר של מכבי תל אביב באירופה ספגתי כילד, אבל אז מכבי הייתה הקבוצה של המדינה עם ישראלים כמו ברקוביץ' ומוטי, ולא זרים כמו באליפות אירופה האחרונה של הקבוצה.

גם בשאר ענפי הכדור הקבוצתיים כמו הכדור יד והכדור עף, מעולם לא הגענו להישגים, לא גברים ולא נשים, לא ברמה הבינלאומית כנבחרת ולא ברמות של הקבוצות.

בספורט היחידני, כמו אתלטיקה, ג'ודו, סיף, שחיה וטניס, למעט הבלחות כמו עמוס מנסדוף, יעל ארד, ירדן ג'רבי, ואלכס אברבוך, אין ממש המשכיות וכל אחד מהם הגיע להישגיו בעיקר בזכות השקעה עצמית עצומה, זמן, כסף, אימונים, ציוד, מאמנים, פסיכולוגים, תזונה ועוד.

גם בענפים האולימפיים אין לנו ממש הצלחה למעט אותם בודדים, שהחל משנת 92 מביאים לנו אחת לארבע שנים, קצת כבוד.

מרתונים, אופניים, וענפים אחרים, בכלל לא על הסקלה הבינלאומית, כולל הספורט המוטורי, שיחסית לעולם, נראה כמו מהמאה הקודמת.

גם בצד של האוהדים המצב לא יותר טוב, קללות, מכות, קריאות גזעניות, אוזלת יד של בעליי הקבוצות, המשטרה ומערכת המשפט, שנראה כי אינם מסוגלים להשתלט על המעוט הקיצוני ולפתור את הצרה הזו לטובת כולנו. וכאילו לא מספיק, כמות הקהל בחלק מאירועים הוא מגוחך, ובעצם לא מצדיק את קיום האירוע.

וכדיי להבין את הבלגן כדי להתחיל בחוק הספורט. חוק יבש, לא מסודר, הגדרות מוזרות ונושאים לא רלוונטיים, חוסר סדר ויעילות שואפת לאפס. במילים אחרות, החוק אומנם עוסק בספורט, אך לא נועד לקדם את הספורט ולא את הספורטאים, אז?!

ועכשיו אחרי הצגת העבודות, בקצרה, אפשר להסיק מסקנות, הספורט בישראל ברמה כל כך נמוכה, שלי אישית לא ברור מה עושה משרד הספורט במשך כל אותם שנים של חוסר הישגיות, ולאן הולכים כל התקציבים הרי ברור שהם לא מושקעים נכון, אלו הכספים שלנו, משלמי המיסים, תקציבי הטוטו, האם יש איזה תוכנית לאומית לקידום הספורט והישגיות בספורט? תמיכה כלכלית למצטיינים? הכוונה ועזרה לפורשים, שמירת הידע והנחלתו לדור הבא? מי אחראי על מה? מה עושה הועד האולימפי?

כמה כספים, כמה גופים, והכל במשך עשרות שנים כדי לא להצליח ולבסס את ישראל כמעצמת ספורט ולא להצליח לשנות את התרבות הישראלית מכזו שמעודדת הסתכלות בצגים שונים וישיבה, לתרבות של יציאה מבית ועשיית ספורט בכל הרמות והענפים.

לשם הדוגמא, פרט קטן שמציק לי, גל פרידמן, בעל מדליית זהב אולימפית, נכון להיום, צלם אירועים והצלם הרשמי של מכבי חיפה בכדורסל. הוא אמור להיות מאמן גלישה ומרצה למצוינות אך אף אחד מהגופים לא רואה לנכון להיעזר בו ולגדל דור נוסף של גולשים. אני בטוח שיש עוד כמוהו וזה לא המקרה היחיד.

ובעוד אני כותב את המאמר הזה מכבי תל אביב החליטה על הקמה של שתי קבוצות, אחת לליגה ואחת לאירופה. למה שאני יעודד זרים באירופה? אני רוצה לראות ישראלים מצליחים.

לכל הבעיות הללו יש פתרונות, אנחנו לא ממציאים שום דבר חדש, צריך רק ליישם את הפתרונות האלו.

להציב יעדים ומטרות, בטווח הקצר והארוך בעיקר, לדוגמא: להציב לפחות טניסאי אחד בטופ שלושים בעולם, נשים וגברים בכל זמן נתון, הצבת יעד לנבחרת הכדורגל, כמו גם לנבחרות הכדור הקבוצתיות האחרות לעמוד על המקום השלושים בעולם לפחות, להציב לפחות שלושה רוכבי אופנים בכל טור צרפתי, וכך הלאה בכל ענף ספורט.

 אירוח של אירועי ספורט בינלאומיים כמו הג'ירו האיטלקי, אליפות העולם בג'ודו, ופיתוח אירועים מקומיים כמו מרתון תל אביב וירושלים. כמו גם פיתוח של אירועים נוספים בתחומים אחרים כגון אופני כביש, ספורט מוטורי, אתלטיקה, שחייה וכיו"ב.

הכנסה של הספורט לכל בתי הספר לא כמקצוע, שזה אומר שני שיעורים של 45 דקות בשבוע, במתחם חצר בית הספר, כך לא בונים לא ספורטאים ולא קהל. על התלמידים כולם, להתאמן כל יום מהרגע שהם מסיימים ללמוד ועד השעה חמש, כל אחד בתחום האהוב עליו, כדורסל, שחייה, טניס, במתקן מתאים.

הרבה כישרונות ספורט נעלמים בתקופת הצבא, שמעדיף לתת להם תפקיד קטן בבסיס. לא ברור לי, לשחרר עשרות אלפי דתיים חרדיים, על בסיס דתם, ולא לאפשר לחמישים ספורטאים מצטיינים בכל מחזור להמשיך את הקריירה הספורטיבית שלהם, ואולי יום אחד ייצגו את מדינת ישראל בכבוד, ואיפה משרד הספורט עומד בעניין?

לעניין האוהדים יש פתרון פשוט שלפי דעתי כבר יושם באנגליה, תעודת אוהד. כדי להיכנס לאירוע ספורט יש צורך בתעודת אוהד, כל אחד וכבוצתו. כך יש מעקב, למשטרה יהיה הרבה יותר קל לתפוס מתפרעים, השופטים יכולים להטיל סנקציה על כל אוהד באופן ישיר ולשלול ממנו את התעודה לזמן או לצמיתות, אז לא יוכל להיכנס לאירועי ספורט, וזה עובד.

מחירי הכרטיסים לרוב מופקעים ובהרבה אירועים הקהל פשוט מעדיף לא להגיע, ממש משחקי רדיוס, בהערת אגב, דיי עם העונש הקבוצתי הזה. לדעתי האישית בלבד, יש אירועי ספורט שהייתי נותן כניסה חינם לנשים וילדים מתחת לגיל 16 והנחות לפנסיונרים, בניסיון להחזיר קהל ליציעים.

אלו רק דוגמאות כיצד ניתן לשפר ולקדם את הספורט הישראלי, והמותג ישראל.

כולי תקווה שדברים ישתנו לטובה.

מוזמנים להגיב לי ולרשום את דעתכם.

   

ברוט שחר עורך דין ומגשר | 077-5344033 | brotlaw.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב