התפילה נמשלה לאותו סולם ה"מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (בראשית כח,יב). חיבור זה בין שמים וארץ משמש לשני דברים - להעלאת הארציות השמימה, ולהורדת השמים, הרוחניות, לארץ.
ביהדות, תפילת מנחה היא תפילה קצרה שאומרים אותה בחצי השני של היום. תפילת מנחה היא התפילה השניה מבין שלוש התפילות: שחרית, מנחה וערבית.
לפי המסורת, יצחק אבינו הוא שתיקן תפילת מנחה ("ויצא יצחק לשוח בשדה") בעוד שאברהם תיקן תפילת שחרית ויעקב תיקן תפילת ערבית. על חשיבותה היוצאת מן הכלל של תפילת מנחה תעיד גם העובדה שתפילתו של אליהו הנביא נענתה "בעלות המנחה", כאשר נאבק נגד ההשפעה ההרסנית של כהני הבעל וחולל את הפלא על הר הכרמל, לעיני כל ישראל.
תפילתו של יצחק הייתה "לשוח בשדה" - עם כל שיח השדה. כל צמחי האדמה נתנו מכוחם לתוך תפילתו
סיפור חסידי על מעלת מתפללי המנחה:
אין ערוך לו
לעיר מגוריו של הבעש"ט, למז'יבוז', בא דרשן, מן הדרשנים שבימים ההם,
שהיו רגילים לדבר סרה בעם ולחטט בחטאיו.
בשבת לפני תפילת "מנחה" עלה הדרשן על הבימה, הלשין וקיטרג על יהודים, הוכיחם על העבירות ודן אותם ברותחים.
חלק מן השומעים, ביודעם שאין דעת הבעש"ט נוחה מאותם דרשנים-מוכיחים, יצאו את בית-המדרש תוך כדי דרשתו של המגיד.
רגז הדרשן על אלה שעזבוהו ולמחרת בא אל הבעש"ט בטרוניה.
הבעש"ט, שדיבורו היה תמיד בנחת, הגיב הפעם בחימה ואמר:
- "אתה תדבר סרה בישראל? ביהודים תטיל דופי? דע, שאם רוכל פשוט מישראל מתרוצץ במשך כל היום בשוק, ולעת ערב נחרד ואמר: אוי לי, כבר עבר זמן "מנחה" ועדיין לא התפללתי! והוא נחפז אל אחד הבתים ומתפלל תפילה חטופה, אפילו אינו יודע כלל מה שמדבר -שרפים ואופנים מזדעזעים מזו התפילה".
ועם נזכר ביצחק בנו של אברהם ועל עקידתו-הנה לפנינו גם שיר ממקום אחר על "עקידת יצחק"-ותהיה לנו היא כמנחה...
עקדת יצחק /איציק מאנגער
(במקור: "עקידת איציק")
שיר לי שיר-ערש, גורלי העור,
בעינים פקוחות אחלם.
אראה - צפור-כסף חוצה את הים
וביעף היא באה הלום.
מה לי צפור-הכסף תביא,
זאת ידע במרומיו רק האל.
אולי את כוס-הקדוש של סבי
עם יין מארץ-ישראל?
אך מי זה את שמו של סבי הזכיר?
הנה אלי בא ופנה
סבי, בעל-העגלה מסטופטשט:
"איציק, העקדה מוכנה".
ועיניו שלו כשני כוכבי-סתו
מולי בלהב עולות.
בזקנו האפר הרוח הומה
ושבע דמעות גדולות.
אוחז בידי, מובילני הסב
על בורות וערים וכפרים -
הערים הן קטנות, הכפרים הם גדולים,
ואנו פוסעים ועוברים.
אומר הסב: "איציק, התזכר -
לפני שנים רבות בלי-די,
כיצד לעינינו נגלה המלאך
ואתה נצלת אזי?
עתה מתחרט הוא, האל הזקן,
ויתבע הקרבן מאתי,
אם כי חייתי פעמים כה רבות
ופעמים כה רבות יצאה נשמתי.
יהי סוף! אינני זקוק לחסדו,
וכי מה במרומיו הוא דמה? -
איציק, מה טוב שמתה אמך
ועיניה תמנע מדמעה".
אוחז בידי, מובילני הסב
על בורות וערים וכפרים -
הערים הן קטנות, הכפרים הם גדולים,
ואנו פוסעים ועוברים.
(המקור נדפס בספר דעמערונג אין שפיגל וורשה 1937)
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
