אלון עידן כתב משהו מעניין על בר רפאלי, ושמו "בין כלום לטמטום: השכפול הבלתי נגמר של בר רפאלי" (27.5.2011, עכבר העיר). אני כותבת "משהו", כי לא נכנסתי עמוק לתכנים, אבל קלטתי את רוח הדברים. זיהיתי כתיבה צעירה, נועזת, אמיתית, חכמה, זורמת וטבעית.
ואז בא עורך הלשון ומקלקל הכל עם ה"איני" הארכאי הזה:
- "איני יכול לשאת אותה יותר... כי הרי ממש אותה איני מכיר";
- "איני יכול לראות שוב תמונה שלה בשער אחורי";
- "איני יכול עוד לשאת את... האוטומט הזה";
- "איני יכול לשאת את 'בר רפאלי', הדימוי הפופולרי שאינו אלא עלבון לאנושות";
- "נוצר הפער הזה, המרווח הזה, הבור הזה שאותו כולם מבקשים ושאיני יכול לשאת עוד".
על ה"איני" הזה כתבתי גם במאמר על בני ציפר והבלוג שלו. מצד אחד הוא נורא רוצה שנחשוב שבבלוג שלו בהארץ, המכונה "לא בבית ציפרנו", הוא כותב חופשי מה שבא לו, תוך שימוש בסלנג ("יאללה יאללה", "פאדיחה", "הלך עלי", "יעני"), מצד שני, בנשימה אחת מורגשת בבירור עריכה לשונית קפדנית שעוזרת לו לקלקל את הרושם הזה והופכת את הבלוג, שמתיימר להיות חצוף, רענן וקליל למייגע וארכאי. ואני לא מתכוונת רק לפסיקים המיותרים ["יאללה יאללה. עוד מעט (פסיק) כל אמא שהתינוק שלה לא התקבל לפעוטון מסוים (פסיק) תפנה לבג"ץ"] ול:
- "כמובן, שבברלין קראתי על כך באתר האינטרנט של הארץ";
- "כמובן, שכל אלה חלומות באספמיה":
אלא גם ל"איני":
- "ואיני רוצה להיכנס לזה עכשיו";
- "איני טוען שכל ההומואים בארץ הם קונפורמיסטים";
- "אבל איני מסכים";
- "שבסך הכל איני מבייש אותם, לא כן?"
על פי האקדמיה* יש לכתוב בהווה: איני רוצה, אינך רוצה, אינו רוצה, אינה רוצה, איננו רוצים, אינם רוצים, אינן רוצות, ולא: אני לא רוצה וכו'.
ובכן, אני לא רוצה! די עם ה"איני" הזה. זה כל כך מנותק וכל כך לא מתאים למשהו שמתיימר להיות קצת שונה. בעריכה לשונית טובה צריך לזרום עם הטקסט. יש כאן כתיבה אישית שבה הכותב מביע מרחשי לבו. יש אנשים שחושבים שאם הם יוסיפו את ה"איני" הזה הוא ישדרג להם אוטומטית את הכתיבה. אם אתה כותב טוב, אתה לא צריך את הקוסמטיקה החיצונית הזאת.
ויש עניין נוסף: לדעתי "איני" מפחית מעוצמת הכתיבה. "אני" + "לא" (וגם "אתה" + "לא" וכו') הם חזקים ויש להם נוכחות. אינכם סבורים כך?
_________________________________
1) במאמר שפרסמו רות אלמגור-רמון וקרן דובנוב ("במה שוללין ובמה אין שוללין" - על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא", אקדם 39, תמוז תשס"ט) הן מתירות בהקשרים מסוימים את השלילה ב"לא" גם כשלילה לבינוני.
2) ייתכן שתמצאו את "איני" בכמה ממאמריי. זה היה בתקופה שבה היה לי צורך להוכיח שאני מתמצאת בכללים. מאז נגמלתי, ואיני משתמשת בזה. סוגיות בעריכה לשונית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
