מה התוקף של מבחן גוגל? אם תופעה לשונית שנחשבת בלתי-תקינה שכיחה מאוד בשימוש, האם יש בכך כדי לרמז שיש לשקול את אישורה הרשמיי? 

פעם נימקתי כמנהגי איזשהו טיעון ב"מבחן גוגל", כלומר ספירת ממצאי גוגל להתרשמות מהשימוש הרווח, ועל כך כתבה לי עמיתה-עורכת את דברי הטעם האלה:

"מבחן גוגל" (ובמילים אחרות: 'העם החליט') נראה לי כמקבע שיבושים נפוצים יותר משהוא מצביע על שימוש נכון (ולעניין זה, אני מודה, אני פחות דמוקרטית ממך)".

אכן, מבחן גוגל הוא מבחן עממי מאוד. בין היתר נכללים בו כל שיבושי הטוקבקים והפורומים. ובכל זאת עניתי:

אל נא תפסלי כל כך בקלות את "העם החליט". הרי ביסודה כל לשון היא מאגר עצום לאין קץ של החלטות העם. כל שפה נוצרת בתהליך משולב של התהוות ספונטנית בלתי נדלית ושל גיזום, סדירה ותקנון של הברירה הטבעית (מה ששורד) וכיום גם של מוסדות תקנון דוגמת האקדמיה.
התקן אינו מוחלט, הוא בהתהוות, ובהתהוותו מתעלסים ומזדווגים כפרפרים ביום אביב זוהר הכאוס היצירתי של "העם החליט" עם כובד הראש של הרגולטורים המלומדים.
כשאת בוחרת בביטוי הנכון "הן... הן..." במקום "הן... והן..." למי את עורכת/כותבת? למאה עורכי לשון (שמהם שלושה אולי במקרה יראו את הספר) היודעים שהביטוי התקני הוא "הן... הן...." -- או לאלפי קוראים שיחשבו שנפלה שגיאה, ומבחינתם, התקן יהיה מכשול בקריאתם הרהוטה, הסחת הדעת מהתוכן והמשמעות והעברת תשומת הלב לגינוני הטקסט, ומהם שניים לכל היותר ייגשו למילון לגלות להפתעתם שאת צדקת. כך נכון גם לביטויים "שם את הדגש ב..." במקום "שם את הדגש על...", "פועל יוצא של..." במקום "פועל יוצא מ..." ואחרים.
והגבול עדין: מה לעשות עם האוגדים הנגזרים מ"להוות" או מ"הנו" (הינו, הינה, הינם), עם הביטוי "במידה ו..." במקום "במידה ש...", עם הצורות "כמעט ו..." או "כמעט ש..." במקום "כמעט", ועוד.

איני אומר חלילה שצריך ללכת חופשי בעקבות "העם החליט, גוגל שליט". אבל לדעתי העורכת צריכה להיות גם חכמה, לא רק צודקת.

על הסוגיה הזאת הרהרתי וכתבתי (והשתתפתי בדיוני פורומים) לא מעט בשנה-שנתיים האחרונות, וכיום אני בטוח שבכל טקסט ספציפי ההכרעה מצריכה שיקול דעת רגיש ומעמיק. טקסט ערוך אינו שיעור לשון ואף לא הוכחה משפטית לידע הסמכותי של העורך. הוא משמש תווך חי ונושם של תקשורת בין הכותב לקוראים, ומעורבים בו עוד כמה דברים חשובים יותר או פחות, ולמשל כרטיס הביקור של המו"ל ושל העורך, ואולי עוד משהו.

לכן נחוץ לאזן בין צרכיו המשוערים של הקורא המדומיין ובין הידע שלי ודרישות המו"ל והאקדמיה ללשון. השאלה מעניינת בייחוד בתחום הביניים של קהלים איכותיים הבוחרים להעדיף שימושי לשון שאינם תקניים. קיומה של האקדמיה טוב מאוד למקצוע שלנו, כי היא שוקדת על ניסוח התקנים. תקנים זה דבר טוב מאוד בשפה המתהווה מהר כל כך כשפתנו העברית. ובכל זאת "מי שדבק בעקרונות ללא פשרה, ממרר את חייו שלו ואת חיי הסובבים אותו". כל זה בגדר דעה אישית, לא בגדר "ויתגלה דבר האמת לאליהו בחלום".

(על עניינים כאלה אני כותב בבלוג שבאתר שלי.)
|