נזיקין
ת"א 1686/03, אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ואח'
כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן
25.10.2009
העובדות:
1. אל-על תובעת השבת סכומים ששילמה כפרמיה לנתבעות - אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ והפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בגין כלי רכב "נגררים" ונתמכים" אשר לטענתה אינם חייבים בכיסוי ביטוח לפי פקודת הביטוח ככלי רכב נגררים או נתמכים.
2. בתביעה זו מתעוררת שתי שאלות, הראשונה האם אותם מתקנים המונעים על גלגלים הם אכן כלי רכב "נגררים" או "נתמכים" כטענת הנתבעות ועל כן חייבים בכיסוי ביטוחי לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970. השנייה, גם אם אין מדובר בכלי רכב נגררים או נתמכים, האם חייבות אבנר והפניקס בהשבת הפרמיות ששולמו במסגרת הסכם בין הצדדים.
ההכרעה:
1. אל-על יכולה הייתה לצלם כל נגרר ונגרר ולצרף רשימה לפוליסה. אז רשאית הייתה לטעון כי חלק מאותם נגררים אינם חייבים בביטוח.
2. משהחליטה אל-על, לאחר ביקור במקום של נציג הנתבעות, להסכים לבטח את כל הנגררים שברשותה, ולהעמידם על 1,000 במספר, היא אינה רשאית, במהלך תקופת ההסכם לטעון אחרת, לא לענין כמות הנגררים, ולא לעניין החבות בביטוח.
3. החובה לבטח כלי רכב והגדרת כלי רכב מנועי נגזרת מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 ופקודת ביטוח חובה. בכל הדיונים בין הצדדים עובר לכריתת ההסכם ביניהם, לא הועלתה ולו פעם אחת הטענה כי אותם נגררים אינם נכללים בהגדרות המחייבות ביטוחם מכוח חוק הפיצויים.
4. בתקנות עצמן מפורטים סוגי הנגררים המשמשים בסיס למכשירי עבודה (סיווג ד'), אותם נגררים שכיום אל-על טוענת שאינם חייבים בביטוח. היינו, אל-על הסכימה להצעת הביטוח, המבוססת על תקנות המפרטות סוג נגררים כזה.
5. בנסיבות אלו בהן התקנות שינו את אופן החישוב (כל נגרר בנפרד במקום חלוקה לקבוצות בנות עד 5 נגררים כל אחת) ואת שיעור הפרמיה, אין מקום לטעון כנגד חובת הביטוח שלא שונתה כלל ועיקר, ואל-על הסכימה לביטוח על פיה, ואכן, שילמה עבור ביטוח במשך שתי התקופות הראשונות.
6. אין לראות בתשלום תחת מחאה. אל-על לא ניסתה אפילו לפנות למפקח על הביטוח ולטעון כי לא הייתה חייבת כלל בביטוח. אל-על לא הבהירה מדוע שילמה תחת מחאה, מכיון שהייתה בידה תעודת ביטוח (שככל הנראה הוצאה בטעות על פי השיטה הישנה). אל-על לא הבהירה מדוע שילמה. יכולה הייתה שלא לשלם, ואז היה על הנתבעות לנקוט בצעדים נגדה.
7. אל-על הסכימה כי יש לבטח את הנגררים והיא אינה רשאית לסגת בה מהסכמתה זו, גם אם "גילתה" לטענתה, כי אין מדובר ברכבים שיש חובה לבטחם. מעבר לכך, יש להדגיש כי אל-על עצמה טוענת כי מרבית הנגררים אינם חייבים בביטוח אך לא מציינת את שיעורם, וממילא לא את כמות הנגררים החייבים בביטוח לשיטתה היא.
8. עילה בעשיית עושר לא מתקיימת במקרה זה שכן השירות ניתן היינו, הנתבעות נשאו עבור אל-על בסיכון בתקופה הרלבנטית. לענין זה ראוי להדגיש כי, כאמור, גם אם הייתה מתקבלת טענת אל-על כי אין מדובר בנגררים כלל ועיקר היו הנתבעות חייבות בתשלום לו הייתה מתרחשת תאונה. בנסיבות אלו, לא היה מדובר בהתעשרות שלא כדין.
9. יש להדגיש, לציין כי אין מדובר במבוטח, שיש אי שיוויון מובנה בינו לבין חברת הביטוח. אל-על היא חברה גדולה, בעלת מחלקת ביטוח שבראשה עומד עורך דין. אל-על ציינה במפורש שערכה בדיקה מעמיקה רק כאשר קיבלה את הדרישה לתשלום הפרש פרמיה לתקופת הביטוח האחרונה. כלומר, אל-על נמנעה מעריכת בדיקה קודם לכן. במצב דברים זה כאשר מדובר בחברה גדולה, הכוללת מחלקת ביטוח נפרדת, שבראשה עומד עורך דין, יכולה הייתה אל-על לבדוק את הדברים לעומק בעת כריתת ההסכמים, במהלך המשא ומתן עם הנתבעות. ייתכן כי בשל הסכום הנמוך יחסית של הפרמיה בתקופות הראשונות, נמנעה אל-על מלעשות כן. לעניין זה אין לה להלין אלא על עצמה.
10. התביעה נדחית.
ת"א 1686/03, אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ואח'
כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן
25.10.2009
העובדות:
1. אל-על תובעת השבת סכומים ששילמה כפרמיה לנתבעות - אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ והפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בגין כלי רכב "נגררים" ונתמכים" אשר לטענתה אינם חייבים בכיסוי ביטוח לפי פקודת הביטוח ככלי רכב נגררים או נתמכים.
2. בתביעה זו מתעוררת שתי שאלות, הראשונה האם אותם מתקנים המונעים על גלגלים הם אכן כלי רכב "נגררים" או "נתמכים" כטענת הנתבעות ועל כן חייבים בכיסוי ביטוחי לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970. השנייה, גם אם אין מדובר בכלי רכב נגררים או נתמכים, האם חייבות אבנר והפניקס בהשבת הפרמיות ששולמו במסגרת הסכם בין הצדדים.
ההכרעה:
1. אל-על יכולה הייתה לצלם כל נגרר ונגרר ולצרף רשימה לפוליסה. אז רשאית הייתה לטעון כי חלק מאותם נגררים אינם חייבים בביטוח.
2. משהחליטה אל-על, לאחר ביקור במקום של נציג הנתבעות, להסכים לבטח את כל הנגררים שברשותה, ולהעמידם על 1,000 במספר, היא אינה רשאית, במהלך תקופת ההסכם לטעון אחרת, לא לענין כמות הנגררים, ולא לעניין החבות בביטוח.
3. החובה לבטח כלי רכב והגדרת כלי רכב מנועי נגזרת מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 ופקודת ביטוח חובה. בכל הדיונים בין הצדדים עובר לכריתת ההסכם ביניהם, לא הועלתה ולו פעם אחת הטענה כי אותם נגררים אינם נכללים בהגדרות המחייבות ביטוחם מכוח חוק הפיצויים.
4. בתקנות עצמן מפורטים סוגי הנגררים המשמשים בסיס למכשירי עבודה (סיווג ד'), אותם נגררים שכיום אל-על טוענת שאינם חייבים בביטוח. היינו, אל-על הסכימה להצעת הביטוח, המבוססת על תקנות המפרטות סוג נגררים כזה.
5. בנסיבות אלו בהן התקנות שינו את אופן החישוב (כל נגרר בנפרד במקום חלוקה לקבוצות בנות עד 5 נגררים כל אחת) ואת שיעור הפרמיה, אין מקום לטעון כנגד חובת הביטוח שלא שונתה כלל ועיקר, ואל-על הסכימה לביטוח על פיה, ואכן, שילמה עבור ביטוח במשך שתי התקופות הראשונות.
6. אין לראות בתשלום תחת מחאה. אל-על לא ניסתה אפילו לפנות למפקח על הביטוח ולטעון כי לא הייתה חייבת כלל בביטוח. אל-על לא הבהירה מדוע שילמה תחת מחאה, מכיון שהייתה בידה תעודת ביטוח (שככל הנראה הוצאה בטעות על פי השיטה הישנה). אל-על לא הבהירה מדוע שילמה. יכולה הייתה שלא לשלם, ואז היה על הנתבעות לנקוט בצעדים נגדה.
7. אל-על הסכימה כי יש לבטח את הנגררים והיא אינה רשאית לסגת בה מהסכמתה זו, גם אם "גילתה" לטענתה, כי אין מדובר ברכבים שיש חובה לבטחם. מעבר לכך, יש להדגיש כי אל-על עצמה טוענת כי מרבית הנגררים אינם חייבים בביטוח אך לא מציינת את שיעורם, וממילא לא את כמות הנגררים החייבים בביטוח לשיטתה היא.
8. עילה בעשיית עושר לא מתקיימת במקרה זה שכן השירות ניתן היינו, הנתבעות נשאו עבור אל-על בסיכון בתקופה הרלבנטית. לענין זה ראוי להדגיש כי, כאמור, גם אם הייתה מתקבלת טענת אל-על כי אין מדובר בנגררים כלל ועיקר היו הנתבעות חייבות בתשלום לו הייתה מתרחשת תאונה. בנסיבות אלו, לא היה מדובר בהתעשרות שלא כדין.
9. יש להדגיש, לציין כי אין מדובר במבוטח, שיש אי שיוויון מובנה בינו לבין חברת הביטוח. אל-על היא חברה גדולה, בעלת מחלקת ביטוח שבראשה עומד עורך דין. אל-על ציינה במפורש שערכה בדיקה מעמיקה רק כאשר קיבלה את הדרישה לתשלום הפרש פרמיה לתקופת הביטוח האחרונה. כלומר, אל-על נמנעה מעריכת בדיקה קודם לכן. במצב דברים זה כאשר מדובר בחברה גדולה, הכוללת מחלקת ביטוח נפרדת, שבראשה עומד עורך דין, יכולה הייתה אל-על לבדוק את הדברים לעומק בעת כריתת ההסכמים, במהלך המשא ומתן עם הנתבעות. ייתכן כי בשל הסכום הנמוך יחסית של הפרמיה בתקופות הראשונות, נמנעה אל-על מלעשות כן. לעניין זה אין לה להלין אלא על עצמה.
10. התביעה נדחית.
מיכל מורנו הנה מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס שיווק באינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
