נזיקין
ת"א 41805-06 , בוריס חיימוביץ נ' אדי ישראלי ברונשטיין
כב' השופט רחמים כהן
25.11.2009
העובדות:
1. הנתבע הוא הבעלים והמנהל של עסק לממכר רכבים "יד שניה", הנקרא "סנטר קאר".
2. התובעים, חיימוביץ בוריס ומרינה שניידרמן, פנו לנתבע, אדי ישראלי ברונשטיין בעקבות מודעה אותה פרסם באתר אינטרנט. במודעה הציע הנתבע למכירה, רכב מסוג סוזוקי בצבע כסף.
3. עוד באותו יום הגיעו התובעים לפגישה עם הנתבע וראו את הרכב. באותה פגישה נחתם גם זכרון דברים בין הצדדים. התובעים התחייבו לרכוש את הרכב תמורת סך של 66,000 ש"ח, הוא מחיר המחירון של הרכב בתוספת 4,000 ש"ח עבור "קילומטראז" נמוך. כמו כן, שילמו התובעים באותו מעמד "דמי קדימה" בסך 400$.
4. למחרת, שילמו התובעים לידי הנתבע את יתרת התמורה, הבעלות ברכב הועברה לתובעים והם קיבלו לידיהם את החזקה ברכב. כל זאת, מבלי שנערכה לרכב בדיקה מקצועית.
5. לימים התברר, כי הרכב עבר 3 תאונות, מתוכן, ככל הנראה, שתיים קשות. כתוצאה מכך, יש בו ליקויים רבים ונגרמה לו ירידת ערך משמעותית.
6. לטענת התובעים, הוצג בפניהם מצג, שהרכב במצב מצוין וללא תאונות. בשיחה הראשונה עם הנתבע נאמר להם, כי מדובר ברכב מצוין, שנת ייצור 2002, אשר נסע רק 28,000 ק"מ, ללא כל פגיעה.
ההכרעה:
1. עדותו של הנתבע וגם המסמכים אשר הוצגו על ידו כראיות, נמצאו כבלתי סבירים וכלא אמינים ואין לבסס עליהם ממצא עובדתי כלשהו.
2. הנתבע אינו מכחיש, ואף כתב כן במפורש בתצהירו, כי הציג לתובעים את הרכב כרכב מ"יד ראשונה", שכן סבר, כי הרכב הוא אכן מיד ראשונה. מחקירתו הנגדית עולה, כי הנתבע ידע שהרכב אינו יד ראשונה, ואם לא ידע, הרי שהיה עליו לדעת עובדה זאת.
3. אין זה סביר ואין זה מתקבל על הדעת, שסוחר מכוניות לא יגלה לרוכש את כל הבעלויות הקודמות ברכב, עוד לפני כריתת ההסכם. כך בכלל, כאשר מספר הבעלויות ומיהות הבעלים משפיעים על שווי הרכב ובמיוחד, כאשר מדובר בחברת ביטוח ובמוסך.
4. הנתבע ידע גם ידע שהרכב אותו מכר לתובעים הוא בעל עבר "תאונתי" משמעותי ובכל זאת, בחר להסתיר מפניהם מידע זה והציג תחתיו מידע שקרי על פיו הרכב במצב "מצוין" ללא תאונות, ו"מיד ראשונה".
5. בכך יש משום הפרה של החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן הטרום חוזי כאמור בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ואף הטעיה כאמור בסעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים.
6. עובדה זו הייתה בידיעתו של הנתבע ולא הייתה ידועה לתובעים, אשר לאור מצג מפורש מצד הנתבע סברו, כי הרכב לא עבר כל תאונה. בכך נוצר פער בין המצב העובדתי כפי שנתפס בעיני התובעים עת בחרו להתקשר בעסקה, לבין המצב העובדתי האמיתי. משכך יש לקבוע, כי אצל התובעים חלה טעות. טעות זו מהווה את הבסיס להטעיה.
7. ההטעיה במקרה הנדון היא הטעיה אקטיבית באמצעות מצג שווא. התובעים החליטו להתקשר בעסקה עם הנתבע עקב נתונים לא נכונים, בלשון עדינה, אודות הרכב. הנתונים נמסרו להם על ידי הנתבע, אשר הצהיר בפניהם, עובר לכריתת זכרון הדברים, כי הרכב לא עבר תאונה מעולם. התובעים החליטו לרכוש את הרכב על סמך הצהרה זו.
8. על מנת שתתהווה הטעיה, כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים, אין הכרח בכך, כי לצד המטעה תהיה "כוונה להטעות". לצורך התהוות ההטעיה, די בכך שהמטעה נהג בפזיזות או ברשלנות.
9. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. כאשר גורמת הטעיה לטעות, והטעות גורמת להתקשרות בחוזה - נוצרת עילת הביטול בגין הטעיה.
10. בהיות המונחים 'הטעיה' ו'אי-גילוי' מונחים ניטרליים-אובייקטיביים, אין הם קובעים או תובעים מצב דעת מיוחד כתנאי להיווצרותם. יכול אדם להיחשב כמטעה, לא רק אם הוא מטעה או לא מגלה במתכוון, אלא גם אם הוא מטעה או לא מגלה ברשלנות, ואפילו מתוך תום-לב.
11. התובעים זכאים לפיצוי בגין ההפרש בין המחיר ששילמו בפועל עבור הרכב לבין שוויו האמיתי בהתחשב בתאונות שעבר בטרם נרכש על ידי התובעים. סכום זה ניתן ללמוד מחוות דעת השמאי אותה הגישו התובעים, כאשר מצד הנתבע לא הוגשה חוות דעת נגדית.
12. על נתבע לשלם לתובעים החזר הפרשי שווי הרכב - בסך של 32,841 ש"ח, פיצויים בגין עוגמת נפש, ביטול זמן והוצאות כלליות - בסך של 5,000 ש"ח; הוצאות משפט - בסך של 4,500 ש"ח (כולל מע"מ); שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
ת"א 41805-06 , בוריס חיימוביץ נ' אדי ישראלי ברונשטיין
כב' השופט רחמים כהן
25.11.2009
העובדות:
1. הנתבע הוא הבעלים והמנהל של עסק לממכר רכבים "יד שניה", הנקרא "סנטר קאר".
2. התובעים, חיימוביץ בוריס ומרינה שניידרמן, פנו לנתבע, אדי ישראלי ברונשטיין בעקבות מודעה אותה פרסם באתר אינטרנט. במודעה הציע הנתבע למכירה, רכב מסוג סוזוקי בצבע כסף.
3. עוד באותו יום הגיעו התובעים לפגישה עם הנתבע וראו את הרכב. באותה פגישה נחתם גם זכרון דברים בין הצדדים. התובעים התחייבו לרכוש את הרכב תמורת סך של 66,000 ש"ח, הוא מחיר המחירון של הרכב בתוספת 4,000 ש"ח עבור "קילומטראז" נמוך. כמו כן, שילמו התובעים באותו מעמד "דמי קדימה" בסך 400$.
4. למחרת, שילמו התובעים לידי הנתבע את יתרת התמורה, הבעלות ברכב הועברה לתובעים והם קיבלו לידיהם את החזקה ברכב. כל זאת, מבלי שנערכה לרכב בדיקה מקצועית.
5. לימים התברר, כי הרכב עבר 3 תאונות, מתוכן, ככל הנראה, שתיים קשות. כתוצאה מכך, יש בו ליקויים רבים ונגרמה לו ירידת ערך משמעותית.
6. לטענת התובעים, הוצג בפניהם מצג, שהרכב במצב מצוין וללא תאונות. בשיחה הראשונה עם הנתבע נאמר להם, כי מדובר ברכב מצוין, שנת ייצור 2002, אשר נסע רק 28,000 ק"מ, ללא כל פגיעה.
ההכרעה:
1. עדותו של הנתבע וגם המסמכים אשר הוצגו על ידו כראיות, נמצאו כבלתי סבירים וכלא אמינים ואין לבסס עליהם ממצא עובדתי כלשהו.
2. הנתבע אינו מכחיש, ואף כתב כן במפורש בתצהירו, כי הציג לתובעים את הרכב כרכב מ"יד ראשונה", שכן סבר, כי הרכב הוא אכן מיד ראשונה. מחקירתו הנגדית עולה, כי הנתבע ידע שהרכב אינו יד ראשונה, ואם לא ידע, הרי שהיה עליו לדעת עובדה זאת.
3. אין זה סביר ואין זה מתקבל על הדעת, שסוחר מכוניות לא יגלה לרוכש את כל הבעלויות הקודמות ברכב, עוד לפני כריתת ההסכם. כך בכלל, כאשר מספר הבעלויות ומיהות הבעלים משפיעים על שווי הרכב ובמיוחד, כאשר מדובר בחברת ביטוח ובמוסך.
4. הנתבע ידע גם ידע שהרכב אותו מכר לתובעים הוא בעל עבר "תאונתי" משמעותי ובכל זאת, בחר להסתיר מפניהם מידע זה והציג תחתיו מידע שקרי על פיו הרכב במצב "מצוין" ללא תאונות, ו"מיד ראשונה".
5. בכך יש משום הפרה של החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן הטרום חוזי כאמור בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ואף הטעיה כאמור בסעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים.
6. עובדה זו הייתה בידיעתו של הנתבע ולא הייתה ידועה לתובעים, אשר לאור מצג מפורש מצד הנתבע סברו, כי הרכב לא עבר כל תאונה. בכך נוצר פער בין המצב העובדתי כפי שנתפס בעיני התובעים עת בחרו להתקשר בעסקה, לבין המצב העובדתי האמיתי. משכך יש לקבוע, כי אצל התובעים חלה טעות. טעות זו מהווה את הבסיס להטעיה.
7. ההטעיה במקרה הנדון היא הטעיה אקטיבית באמצעות מצג שווא. התובעים החליטו להתקשר בעסקה עם הנתבע עקב נתונים לא נכונים, בלשון עדינה, אודות הרכב. הנתונים נמסרו להם על ידי הנתבע, אשר הצהיר בפניהם, עובר לכריתת זכרון הדברים, כי הרכב לא עבר תאונה מעולם. התובעים החליטו לרכוש את הרכב על סמך הצהרה זו.
8. על מנת שתתהווה הטעיה, כמשמעותה בסעיף 15 לחוק החוזים, אין הכרח בכך, כי לצד המטעה תהיה "כוונה להטעות". לצורך התהוות ההטעיה, די בכך שהמטעה נהג בפזיזות או ברשלנות.
9. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. כאשר גורמת הטעיה לטעות, והטעות גורמת להתקשרות בחוזה - נוצרת עילת הביטול בגין הטעיה.
10. בהיות המונחים 'הטעיה' ו'אי-גילוי' מונחים ניטרליים-אובייקטיביים, אין הם קובעים או תובעים מצב דעת מיוחד כתנאי להיווצרותם. יכול אדם להיחשב כמטעה, לא רק אם הוא מטעה או לא מגלה במתכוון, אלא גם אם הוא מטעה או לא מגלה ברשלנות, ואפילו מתוך תום-לב.
11. התובעים זכאים לפיצוי בגין ההפרש בין המחיר ששילמו בפועל עבור הרכב לבין שוויו האמיתי בהתחשב בתאונות שעבר בטרם נרכש על ידי התובעים. סכום זה ניתן ללמוד מחוות דעת השמאי אותה הגישו התובעים, כאשר מצד הנתבע לא הוגשה חוות דעת נגדית.
12. על נתבע לשלם לתובעים החזר הפרשי שווי הרכב - בסך של 32,841 ש"ח, פיצויים בגין עוגמת נפש, ביטול זמן והוצאות כלליות - בסך של 5,000 ש"ח; הוצאות משפט - בסך של 4,500 ש"ח (כולל מע"מ); שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
מיכל מורנו הנה מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס שיווק באינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
