לבירוקרטיה המלווה לרכישת דירה או כל נכס מקרקעין אחר במדינת ישראל אין אח ורע בעולם. המחוקק הישראלי, בתוך עמו הוא חי, ומודע למספר הגדול של ניסיונות ההונאה בנכסי מקרקעין.
בשנות השישים של המאה הקודמת הייתה נפוצה מאוד התופעה של מכירת נכסים שאינם שייכים למוכר, והעדר פנקס רישום ממשלתי מסודר רק הקל על כל אותם נוכלים שהותירו רוכשים רבים ללא כסף וללא חסכונותיהם.
בסוג של "תגובת יתר" חוקקה הממשלה שורה ארוכה של חוקים אשר מסבכים מאוד את הליך המכירה וקבעה שכל עסקה במקרקעין חייבת ליווי צמוד של עורך דין שיגן על רוכשי הדירות (כמו גם על המוכרים) מכל צרה שעלולה להתעורר.
כיום ההליך הנלווה לעסקת מקרקעין הוא סבוך ביותר ורק עורך דין מקרקעין ראשי להוציאו אל הפועל.
לאחר שהקונה החליט באופן סופי שהוא מעוניין לרכוש את הנכס נפגשים שני הצדדים אצל עורך דינם, או במידה שלכל אחד מהצדדים ישנו עורך דין אחר אזי במשרד של אחד מעורכי הדין, ונושאים ונותנים על האופן שבו תתבצע העסקה - מועדי העברת הכספים ולוחות הזמנים לפינוי ומסירת החזקה, התניות שונות (הסכם מותנה בתקינות משפטית, הסכם מותנה בקבלת משכנתא וכו' ).
במועד החתימה הראשונית נהוג שהקונה מעביר למוכר סכום כסף גדול (בדרך כלל עשרה אחוזים מעלות העסקה) והסכום הוא מעיין "הוכחת רצינות".
במקרה שהקונה מבטל את העסקה הסכום לא מוחזר לו.
בתמורה להפקדת הסכום רושם עורך דין המקרקעין של הקונה או של המוכר "הערת הזהרה" בטאבו.
ההערה נועדה למנוע מצב שבו ייקח המוכר את סכום המקדמה ואז ימכור את הנכס לאחר או שינהל מו"מ אם שני גורמים במקביל.
בנוסף עורכי הדין של הצדדים מחויבים למלא דיווחים מדויקים לרשויות המדינה - עליהם לחשב את תשלום מס השבח שיחול על המוכר ומס הרכישה שיחול על הקונה ולהעביר את הדיווח לרשויות המס.
כאשר מועברת יתרת התשלום מועברת החזקה בנכס לקונה.
אולם כאן לא תם תפקידם של עורכי הדין לענייני מקרקעין - עליהם להשלים את הרישום בטאבו לטובת הרוכש וזאת על מנת שבמידה ובעתיד הוא ירצה למכור את הנכס הוא יוכל לעשות זאת ללא סייגים וללא בעיות מיוחדות.
