דמוקרטיה וחינוך - גולם שקם על יוצרו - מאמר שני מאת אוריה זמיר. 

 בס"ד

דמוקרטיה וחינוך – גולם שקם על יוצרו – מאמר שני מאת אוריה זמיר.

האדם כייצור חברתי/קבוצתי מקיים מסגרות אישיות וחברתיות, מחד על-פי צרכיו ומאידך על-פי אילוצים (שבחלקם יפורטו בהמשך המאמר, רובן של המסגרות ככללן, נמנות על שני הרבדים, ע"פ הצרכים וע"פ אילוצים).

מסגרות על-פי צרכים :

א. משפחת המקור (הורים ואחים, אילוץ המספק צרכים).

ב. חברתית – קבוצת השווים (כקבוצה, בדרך-כלל עד גיל הבחרות).

ג. זוגית / נישואין (בהתאם לערכיו המוסריים ולאילוצים חברתיים סביבתיים).

ד. קבוצת עבודה / פרנסה / עסקית.

ה. שכונתית.

     ו. עירונית.

     ז. אזורית.

     ח. ארצית מדינית.

     ט. בריתות בינלאומיות (נטו, וארשה).

המסגרות ככלל, נועדו לתת מענה לצרכים קבועים ומשתנים של הפרט. כך בהקמת המסגרת (או בלידתה "האקראית") כל ישותה נסובה סביב "צרכן" המסגרת ומענה על צרכיו.

לדוגמא : זוג, לפריה ורביה. חברתית, עניין ושייכות. עירונית, מים, חשמל, נקיון ושאר שירותים. ארצית/מדינית, בטחון, יבוא ויצוא וכד'. וועד עובדים, התארגנות מול המעסיק.

ככל שהמסגרת גדולה יותר, היא אמורה בדר"כ להוסיף מרכיב מספק צרכים, מרכיב שהקבוצות הקודמות לא יכלו לספק.

ואולם לעיתים קיום הקבוצה פוגע דווקא במטרות שלשמן הוקמה, שכן במקרים רבים יש התאמה במטרות המוצהרות ושוני במטרות האמיתיות, של הקבוצה לאלה של הפרטים המקובצים בה.

כשנתבקש (כמדומני) אל גור בעת כהונתו כסגן נשיא ארה"ב ביל קלינטון, לשמש כראש הארגון האמריקני למלחמה בביורוקרטיה, השיב בשלילה. המציעים נדהמו ושאלו לפשר התשובה התמוהה, שכן כבוד רב הוא למחזיק בתפקיד, השיב סגן הנשיא, ארגון שכזה, ככל ארגון העונה על צורך או חוסר, מבסס את קיומו וצמיחתו על ריבוי פונים והעמקת הבעיה, שכן זהו מטה לחמו. האזרח שבעבר ניצב בפני מערכת ביורוקרטית סבוכה, עתיד למצוא מולו את אותה המערכת שהוסיפה לה ארגון שעתיד לשמר ולהעמיק את הבעיה, אחרת מה הצדקה יש לקיומו ?

ואכן, יוצר הגולם, שבתמימותו חשב להקל על האזרח ולשפר את איכות חייו, הוסיף נדבך של קושי ונתן בלא יודעין מכשול בפני האזרח העיוור והמותש.

ויקיפדיה : דמוקרטיה בעולם העתיק

הדמוקרטיה העתיקה המפורסמת ביותר התקיימה באתונה. במשך מאתיים השנה שאחרי שנת 500 לפנה"ס, נשלטה העיר היוונית על ידי אספה כללית של האזרחים הזכרים. זו הייתה רחוקה מאוד מלהיות דמוקרטיה במובנה המודרנית (לעניות דעתי קיים הבדל בין "מובנה המודרני", לבין אופי התממשותה וקיומה בפועל גם ובמיוחד כיום. א.ז.) משום שכדי להיחשב אזרח באתונה היה צריך להיות זכר, בן להורים אזרחים ובן חורין, בן 18 שנה ומעלה [1], כך שזכות ההשתתפות וההצבעה הוגבלה למיעוט מתוך אוכלוסיית הפוליס. הדמוקרטיה היוונית הייתה ישירה - רוב ההחלטות היו מתקבלות באספה עצמה, (שכללה כ-3000 איש) ולא דרך באי כוח נבחרים. תפקידים מסוימים כן הוטלו על נציגי ציבור, אך רק מיעוטם של אלו היו נבחרים - רובם נקבעו בהטלת גורל. באתונה כובד חופש הביטוי של האזרחים (ועל כן התפתחה שם הרטוריקה ולצידה גם הדמגוגיה) והשוויון ביניהם. אומנם התקיים בה מנגנון כמו ה"אוסטרקיסמוס", שאפשר גירושם של אזרחים מהעיר לעשר שנים, אם רוב האזרחים הצביעו על כך בהצבעה חשאית, ויש הרואים בקיומו עדות להיעדר הגנה על המיעוט בדמוקרטיה האתונאית, אולם הפעלתו לא הייתה שכיחה.

ברומא העתיקה התקיימה רפובליקה בין השנים 49-509 לפנה"ס, עד שבוטלה למעשה אבל לא להלכה על ידי יוליוס קיסר. למרות שכל העם היה זה שבחר את המגיסטראטות באספת הקנטוריות בפועל כמעט כל ההצבעות היו החלטות של המעמדות הגבוהים בעלי הרכוש הרב כתוצאה מהמבנה הטימוקרטי של האספה ושיטת ההצבעה בה, בנוסף לכך הזכות להיבחר למגיסטראטות הייתה מוגבלת לשכבה קטנה של אצולה, הנוביליטאס, למרות שבאופן רשמי כל אזרח רומאי היה יכול להתמודד.

ויקיפדיה : השימוש במילה דמוקרטיה

במשך המאה ה-20 ואילך הפכו המילה דמוקרטיה ונגזרותיה הדקדוקיות נפוצות מאוד בשיח הפוליטי במדינות שונות בעולם וגם במערכת היחסים הבינלאומיים, לעתים למטרות שונות.

שימוש לשוני נפוץ זה, בנוסף להתגברות התודעה הדמוקרטית אצל אזרחים, תחילה בעיקר בעולם המערבי ואחרי כן במדינות נוספות, יצרו למילה "דמוקרטיה" ונגזרותיה תווית של מכובדות, לעתים תוך שימוש במושג זה או מושגים נגזרים (כגון "זכויות אדם") גם על–ידי משטרים דיקטטוריים למיניהם, או על ידי תנועות ומפלגות בעלות אופי אנטי-דמוקרטי. כפי שציין יעקב טלמון, לעתים קרובות מובילות תנועות הדוגלות בדמוקרטיה, אך משוכנעות ללא עוררין בצדקתם המוחלטת של רעיונותיהן, להתנהגות שאינה דמוקרטית. את תופעה זו כינה בשם דמוקרטיה טוטליטרית.

השימוש הרב במילה דמוקרטיה והתגברות התודעה הדמוקרטית יצרו גם צורך מסוים לענות על השאלה "מיהו דמוקרטי?" או "מהו דמוקרטי?" לגבי אנשים פרטיים, תנועות, מפלגות, מדינות ואף מוסדות וארגונים בינלאומיים. גם בנושא זה חלוקות הדעות בין האנשים, אולם על מנת שמדינה תוגדר כדמוקרטית, למצער על ידי תושביה, חשוב שתשרור בקרב התושבים הרגשה כללית כי מדינתם נוטה, באופן עקרוני, להיות דמוקרטית ושואפת לכך - מה שמתבטא לפעמים במשפט הנפוץ בפי האזרחים:"זאת מדינה דמוקרטית". דומה גם, כי לפחות עבור רוב האנשים, קיומם של בחירות וזכות ההצבעה וההתמודדות הינן תנאי ראשוני  (לצערי בדר"כ ראשוני ויחיד.  א.ז.), אם כי לא בהכרח מספיק להגדרת המדינה כדמוקרטית . קימים אף גופים בינלאומיים שונים, אשר עוסקים במדידת הדמוקרטיה במדינות העולם לפי מדדים שהגדרתם אובייקטיבית.

לגבי אנשים ומפלגות, נראה כי ההגדרה המקובלת ביותר להיותם של אדם או תנועה פוליטית דמוקרטיים, היא היעדר נכונות לנקוט באמצעים הנחשבים כפסולים במדינות דמוקרטיות (כגון שקרים והשמצות, בעיקר ברמות חומרה מסוימות, אלימות ומקורות מימון בלתי תקינים) ללא קשר למטרות וכן מטרות שעומדות במסגרת מאפיני הדמוקרטיה, או שאינן נחשבות, בפני עצמן או במצטבר, כחריגה ניכרת מדי ממאפיני הדמוקרטיה.
בין מדינות שונות, כמו גם בין אנשים שונים באותה מדינה, ייתכנו סדרי עדיפויות שונים בין מאפינים דמוקרטיים שונים, ולצד זאת מקובל בקרב מדינות דמוקרטיות שונות, כי סטייה ממאפיינים מסוימים ייחשבו חריגה חמורה מהדמוקרטיה ואילו במאפינים אחרים ישנה חריגה "מותרת" ("חריגה מותרת" מתקיימת בשני רבדים, האחד, כאשר היא יזומה ע"י האליטות, או שמשרתת אותן והשני, כאשר אינה מסוכנת לאליטות ומרגיעה את החלשים.  א.ז.).

[תודה והערכה לוויקיפדיה א.ז.]

לימים קודש הערך דמוקרטיה ונוצרו לו חיים וישות עצמאיים, ללא קשר מובהק לצורכים את שרותיו. כדי לבסס את מעמדה (על דרך שרשרת המזון וייצר הקיום) נפנתה הדמוקרטיה להלחם בכל אוייביה, כאשר הדמוקרטיה הישראלית מסמנת את ההלכה היהודית בת 3300 שנים כאוייב מספר 1, הוא "אוייב העם" (ראה מאמר קודם "דמוקרטיה וחינוך (דמו-קרטיה).

מאחורי הדמוקרטיה הישראלית (כרוב הדמוקרטיות האחרות שבעולם) מתייצבים שני כוחות. כוח האחד, בעלי הממון והקשורים להם סימביוטית, הפוליטיקאים (ראה שיטת השקשוקה – מיקי רוזנטל). קבוצה השניה, ארגוני זכויות האדם, הירוקים, ועדי וארגוני עובדים, קבוצות כוח בלתי פורמליות שונות וקבוצות כוח לוביסטיות אחרות (כאשר כל לובי שכזה מהווה גוף בפני עצמו בעל צרכים ומטרות סותרים למטרות שלשמן הוקם, הן מטרות הפרטים המרכיבים אותו).

הדמוקרטיה הישראלית הלכה ונבנתה בשלושת העשורים האחרונים כמעוזם של פוליטיקאים תאבי שלטון, בעלי ממון וקבוצות הממומנות ע"י השלטון ונחשבות תרבותיות ו/או אינטליגנטיות (כמו זמרים, שחקנים, פסלים, ציירים, סופרים).

חוקי המדינה (המבוצעים הלכה למעשה) הרווחים וממומשים, הינם חוקים שבאורח פלא מטיבים עם אותן קבוצות, תוך שהם רומסים ברגל גסה את מטרות הדמוקרטיה.

מטרות העיקריות של הדמוקרטיה

א. הגנה ומתן מקום וביטוי לחלש ולקבוצות החלשות מפני עריצות הרוב, שכן רוב מעצם הגדרתו, אינו זקוק (לכאורה)

    להגנה – כוחו כרוב, עומד לו לשם כך.

ב. חופש הפרט, עצמאות הפרט, מבנה פוליטי מגובש, ברור ושקוף, הפרדת רשויות, זכות חיים, זכויות קניין, זכות פולחן

    ועוד כהנה וכהנה.

הגולם קם על יוצרו.

הדמו–קרטיה (ראה מאמר קודם "דמוקרטיה וחינוך, דמו-קרטיה") אם-כן, נוצרה לשם מתן כוח שווה לכל חבריה. מנפלאות הזמן וכוחות ההתמדה והתאוצה, הפכה ל"שלטון ע"י נציגים", אלה הפכו באחת לבעלי כוח רב ומוקד לעליה לרגל. מעמדם זה, על דרך של כדור שלג הלך והתעצם תוך שהוא שוחק את יכולת ההשפעה של היחיד ומסב להם מעמד חדש של "כל יכול", הרואה בפועל את טובת העם בטובתו האישית, וכבר אמר לואי ה - 14 "העם זה אני".

שלטון האליטות.

בדמו–קרטיה, היא שלטון הנציגים, היא שלטון האליטות, שתי קבוצות כוח עיקריות :

א.     בעלי הממון והקשורים להם בדרך של סימביוזה (הפוליטיקאים), הם האליטות הלבנות.

ב.     קבוצות כוח סקטוריאליות ובהן גם ארגוני וועדי עובדים, הם האליטות השחורות.

* על-פי קבוצות אלה יישקו דבר וחוקים, כמו חוקי איזנברג למיניהם ורפורמות מיסים כאלה ואחרות.

הדמוקרטיה משרתת את :

א.     בעלי הממון והקשורים להם בדרך של סימביוזה (הפוליטיקאים), הם האליטות הלבנות.

ב.     קבוצות כוח סקטוריאליות ובהן גם ארגוני וועדי עובדים, הם האליטות השחורות.

מלקטי הפירורים :

פשוטי העם (רוב העם), הזקנים, החולים, השכירים, העצמאים הקטנים, המוגבלים, כוחות הבטחון ועוד.

הפירורים המלוקטים, אינם פרי של נפילה אקראית מארוחות השחיתות של האליטות, אלה נזרקות במתכוון.

שכן העני הרעב, שמח על כל פירור מחייה, בחינת שמחת עניים. שהרי פירור חסד זה מעמידו בין החיים.

דמוקרטיה מטבעה (כריכוז כוח של האליטות) דורשת ומכוונת לכלכלה קפיטליסטית, שבה החזק מנצח.

ואולם נשאלת השאלה באלה אמצעים מנצח החזק ומי הנותן לו את אותו כוח מופלא לנצח. האם חוכמתו, יכולותיו האישיות, או אולי חבריו בשלטון. ראה מקרה האחים עופר – אולמרט, שע"פ מה שהובא והוכח בסרט "שיטת השקשוקה" חתם לאישור המתנה כנגד החלטת הממשלה.

ניצחון החוכמה ו"האיכות האנושית" בסיוע דורשי שלומם וטובתם.  

ניקח לדוגמא רכישת בנק גדול ע"י "המוצלחים והאינטליגנטים".

א.     הממשלה מחליטה להפריט את הבנק (במילים אחרות להפוך אותו לפרוטות, להעבירו מבעלות הציבור לבעלות פרטית, המדינה "תרוויח" והבעלים החדש לא יוציא מכיסו אף לא פרוטה).

ב.     מתפרסם מכרז ע"י הממשלה.

ג.      למכרז ניגשים אנשים או גופים בעלי התאמה למכרז, אלה נותנים הצעות.

ד.      אחת מההצעות  זוכה.

ה.     בשלב זה ניגש הזוכה לבנק גדול, לוקח הלוואה ומפקיד את מניות הבנק הנרכש כערובה לתשלום.

ו.       עתה כל שנותר לזוכה, הינו העלאת העמלות. בתוך שנתיים ימים יחמוס את כספי הבנק ויפרע את ההלואה.

ז.       עתה הוא בעלים של בנק גדול, הרווחים בהווה ובעתיד זורמים ויזרמו, והוא "הגאון, החכם והאליטיסט" אפילו לא הוצא פרוטה שחוקה מכיסו. לזאת יקרא הפרטה.

ח.     האליטיסט מצטרף ללובי הבנקים בכנסת "ומפעיל לחצים" (כאילו שצריך, הרי הפוליטיקאים מתאווים לתיתו מתנות חינם) על החכי"ם לפעולות שיביאו לשיפור רווחיות הבנק, שכן הבנקים הם החמצן של המדינה, עמוד התווך עליה היא נשענת ומתקיימת.

ט.     האליטיסט מפטר 900 עובדים שהקימו והפעילו והביאו את הבנק למעמדו הנוכחי, אותו מעמד שלכתחילה משך את עיני האליטיסט כמשוך הפרח את הדבורה.

י.       עכשיו האילטיסט חזק יותר, עשיר יותר, בעל "איכויות" מושכות פוליטיקאים רבות יותר.

יא.    העם חסר את הבנק "ברכוש הציבור", העם משלם יותר עמלות, האליטות והפוליטיקאים מאושרים יותר.

דמוקרטיה והשיטה הקפיטליסטית – איך להיות דמוקרט ולהצליח ללא עזרה ישירה של הפוליטיקאים :

השיטה הקפיטליסטית שואפת ומביאה לריכוזיות ההון. דוגמא זאת באה לספר בגנותם וחמדנותם של האליטות, כי הרי זאת דמוקרטיה, איש (חזק) הישר בעיניו יעשה, כל עוד אינו עובר על החוק (שנכתב למענו ועבורו) :

המכולת השכונתית :

• בעבר היו חנויות מכולת בכל פינת רחוב. המחירים היו סבירים, היתה נגישות למקום והרבה משפחות מצאו פרנסתם בכך.


• היו גם יוצאים מהכלל, שיצאו ע"מ להעיד על הכלל. היו אלה ה"צרכניות". קבוצות עובדים שהיו מאוגדות למטרות עבודה ואחרות, פתחו רשתות מזון פנימיות לחבריהן. כוח הקניה הגדול של צרכניה שכזאת, הביא לרכישה מוזלת של מצרכים "ומכירתם" לחברים במחירים זולים בעליל. כך מימשה הצרכניה את ייעודה.


• ראו האליטות וחמדו. הרי יש כאן מרגלית של ממש. נקים לנו רשת של חנויות ענק בעלות כוח קניה אדיר, ניתן אשראי וכך יעדיפו האזרחים אותנו על-פני המכולת.


• משהתמכרו פשוטי העם לרשתות המזון, הגיע הזמן להוריד את איכות חלק מהמוצרים ולהעלות מחירים באופן בררני (סלקטיבי) כך שהדבר לא יהיה ניכר.


• המכולות לא יכולות לעמוד בתחרות האשראי ובעושר ההיצע והן נסגרות אחת לאחת.


• בעלי המכולת מובטלים ומוצאים תעסוקה בשכר רעב ברשתות המזון. כך נגזלה פרנסת רבים וגדל עושר המעטים (שכמובן יפעלו לטובת הפוליטיקאי ואף יתרמו מכספם (סליחה, כספינו) לקידומו בחמישיה או השביעיה ההולמת. זאת היא דמוקרטיה קפיטליסטית במיטבה. יש להגן עליה כערך עליון, או כמו שאמר חשין (אין לא יתר אנרגיות של כבוד ע"מ לחלוק אותן לכל בר בי רב). "מי שירים ידו על הדמוקרטיה, נכרות את ידי", משפט בריוני המעיד על אפסיות מוסרית של אומרו.  

השעבוד :

• נחזור לבנקים. בימים עברו למעטים מאיתנו היה כלל חשבון בנק. חלפו ימים, מוסדות המדינה והמעסיקים הגדולים חייבו את העובדים לפתוח חשבון בנק אליו יועבר שכרם.


• חלק מהבנקים (וזמן לא רב אחר כך כל הבנקים) מאפשרים להחזיק בפנקס המחאות. האפשרות לשיקים דחויים נוספת, ברם השכר לא משתנה והאזרח כבר השתמש בכספו ואף התחייב למפרע על כספים עתידיים.


• התחרות בין הבנקים מתחזקת והבנק הראשון מציע מסגרת אשראי לחשבון. האחרים החרו החזיקו אחריו והאשראי הפך חלק בלתי נפרד מהחיים. עתה אין כסף בחשבון, יש שיקים דחויים ויש מסגרת אשראי מנוצלת.


• התחרות נמשכת, יש כרטיסי אשראי. המצב החדש : אין כסף בחשבון, יש שיקים דחויים, מסגרת אשראי מנוצלת והאשראי על הכרטיס נוסף.


• התחרות על "כיסו" הריק של האזרח נמשכת, הבנקים ממציאים את שיטת התשלומים באשראי – אצל הספק (זאת "שאינה פוגעת" באובליגו (סך ההתחייבויות).


• סוף דבר : אמנה את ההתחייבויות הפוטנציאליות שניתן להתחייב על משכורת אחת (ושרובנו מתבוססים בהן).

1.     מסגרת אשראי בחשבון (מוגבל בסכום, והיום גם לא ניתן לחרוג מהמסגרת, שיטת החריגה

     הומצאה ע"י הבנקים ע"מ לעשוק ולגבות ריבית גבוהה יותר, הרי אם לדעתם החריגה היתה אסורה, היה 

     עליהם למונעה ולא ואפשרה תוך גבית "קנס").

2.     פיזור המחאות, אין הגבלה בסכום.

3.     כרטיס אשראי, קניה ישירה.

4.     כרטיס אשראי, אשראי בבנק.

5.     כרטיס אשראי, אשראי ספק.

6.     הגדלת מסגרת עד פי 3 מגובה השכר.

7.     האזרח המסכן שאינו מתפרנס דיו למחיה, כבר חייב לבנק פי 8 משכרו. בין 20% ל- 60% משכרו משועבדים לבנקים כריביות. וכך הוא מוצא עצמו (בין אם בעל מכולת לשעבר ובין אזרח פשוט) עבד משועבד, צמית ווסל לבנקים, הם החמצן של המדינה, של הקפיטליזם הנאר ושל הדמו-קרטיה (זאת שהומצאה ומתקיימת בעבורו). 

דוגמת הפניית העולים (מאז ומתמיד, גם כיום וע"י כל הממשלות) :

מבלי להצביע על עדות מסויימות ומבלי להזכיר כי היוו רוב מספרי, נשלחו קבוצות עולים לאופקים, דימונה, נתיבות, יקנעם, קרית שמונה ועוד. קבוצות אחרות הופנו לאזורים קרובי-צלחת ועין, לאדמות יקרות יותר ולאזורים טובים יותר.

כך חולק עם ישראל לשתי קבוצות, האחת הקרובה לצלחת ולעין והשניה שאין לה כלל מגע עם הצלחת ו/או העין.

מקנן בי חשש מה, שאולי, ממש אולי היו הם בני משפחות האליטות השליטות, בני עירם או ארצם, ואולי דוברי שפתם ?

• גם הקיבוצים שכל אחד לקח לעצמו עשרות אלפי דונמים של אדמה (קיבוץ שובל שבנגב, אחד מאחת עשרה הנקודות, המחזיק בעשרות אלפי דונמים, כולל ליד קרית גת, כאלה שאין באפשרותו לעבד – ואם יש טעות בידי, שכן המידע בו אני מחזיק ישן, נא תקנוני, אשמח לכך).


• וכיום איש אינו קם ואומר, עת לעשות שינוי צודק והוגן, נקרא לו בשם חלוקת מחדש של קרקעות, חלוקה צודקת והוגנת (אף אחד לא קם, ולאמירה זאת אפילו חיברו מנגינה).

סיכום ברמת הבנת המלל :

* קפיטליזם שורשו "קפיטל", שמשמעו הון.

* ההון מרוכז מאז ומעולם בידי מעטים.

* השיטה פסולה מעיקרה ממשמעות שמה, שכן כיום למרבה הצער היא נקשרת במושג הדמוקרטיה, שלטון בעם (ונא לא 

   לתקן, אין כאן שגיאת כתיב).

* דמוקרטיה קפיטליסטית – שליטה בעם באמצעות ריכוז ההון בידי מעטים, הרעבת העם ושעבודו והגדלה מתמדת בהון,

   בכוח ותלות הפוליטיקאים. 

אם איני טועה (ותקנו אותי אם כן) זאת היא "דיקטטורה" לשמה, ויפה לבושה, שנאמר "שמלה לכה קצין תהיה לנו".

ישעיה ג ו - כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידך :
(רש"י) כי יתפש איש באחיו . כאשר יתפוש איש באחיו בבית אביו לאמר עשיר אתה בתורה ומחוורת היא בידך כשמלה:   קצין תהיה לנו . ותלמדנו : והמכשלה הזאת . שאנו נכשלים בה באיסור או בהיתר בטומאה או בטהרה תחת ידיך הוא שאתה יודע להורות לנו , דבר אחר שמלה לך להלביש ערום והמכשלה ( פיילנצ''א בלע''ז ) מחסרוני שאני מחוסר לחם תחת ידיך להספיקני ולכך קצין תהיה לנו והוא משיב בביתי אין לחם ואין שמלה ומה טיבי לקצין :

(למביני הסוד ותורת הח"ן : נכתב "לכה" ה' יתרה, ה' של מלכות, של נוקבה דזעיר אנפין, ומשמעו – על כל ישראל. 

היא רחל אמנו ע"ה, שנאמר ירמיה לא טו - כה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם יהוה ושבו מארץ אויב: טז - ויש תקוה לאחריתך נאם יהוה ושבו בנים לגבולם:  א.ז.)

וזאת אכן תקוותי מתוך אמונה שלמה בבורא יתברך, שאכן ישובו בנים הם ישראל, לגבולם היא ארץ ישראל ותורת ישראל, שבכתב ושבעל-פה. מטבע הדברים, כשנשוב בע"ה לגבולנו, זעזוב את גבולות הס"א והגויים. ונאהב איש לרעהו כאת עצמנו ונעשה הישר בעיני ה', שנאמר : אז תתענג ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר. 

סיכום : פתח הדברים היה, האדם כייצור חברתי/קבוצתי מקיים מסגרות אישיות וחברתיות, מחד על-פי צרכיו ומאידך על-פי אילוצים, המשכם בעיוותים שנוצרו ע"י המסגרות וסיומם הטוב בע"ה "ושבו בנים לגבולם" עוד לפנינו,

שנאמר במ.אבות פרק ב' משנה ט"ו : רבי טרפון אומר , היום קצר והמלאכה מרבה , והפועלים עצלים , והשכר הרבה , ובעל הבית דוחק :

בברכת ואהבת לרעך כמוך, אוריה זמיר.

©כל הזכויות שמורות לאוריה זמיר