בחשבנו על המילה "מחנך" עולה במוח רובנו המילה "מורה", אך האם מחנך הוא בהכרח מורה? והאם מורה הוא בהכרח מחנך? האם המורה קודם "מלמד" ואח"כ "מחנך, או שמא להיפך? מיהם המחנכים שאינם מורים? האם "מדריך" הוא מחנך? האם כל הורה הוא מחנך? ועד כמה אנו "מחנכים" אחרים במשך שיגרת יומנו? (במודע ולא במודע) דומה שרחבה היריעה וקצר הדף מכיסוי הנושא כולו...
במשך חיינו אנו נתקלים בדמויות חינוכיות רבות, חלקן מורים וחלקם אינם, חלקם עוסקים בחינוך במודע ואחרים מחנכים ללא כוונה ומודעות לעניין, חלק מחינוך זה הנו שגוי מעיקרו, חלקו נכון, אך מכוון
אותנו לכיוונים שגויים שאינם מתאימים ומועילים לנו וחלק מאיר לנו את דרכנו באור גדול שלעיתים אף ממלא אותנו מבפנים בהבנת החיים (או לפחות הבנת חלק נוסף בפאזל החיים) ורכישת היכולת למימוש עצמי מקסימאלי. מה חשוב יותר שיהיה במחנך האידיאלי אות נרצה לנו ולילדינו? האם ידע וחוכמה,
או היכולת להעבירם לאחרים? האם אופי מוסרי וטוב, או היכולת לבקרה עצמית, גמישות ופתיחות?
האם היכולת "להתחנך" תלויה יותר במחנך, או יותר בנו כחניכים? אם נסכים כי אין בנמצא אדם
"יודע כל" ובכל אדם יש שילוב של חזקות וחולשות, נבין את החוכמה באמרה "מכל מלמדי השכלתי"
ואם נרחיב זאת לאופן בו אנו מתנהגים, לאופן בו אנו פתוחים לקבלת דבר מה של חוכמה מכל אדם שהוא, יתכן מאוד שנרוויח רבות. בעולם אידיאלי, יוכלו אותם "מחנכים אידיאלים" מוכשרים להסתדר, זוגות, זוגות עם חניכיהם, בהתאמה לפי תחומי הצורך, נותן מול מקבל... היות ולדאבוננו איננו חיים בעולם אידיאלי, כדי לקבל את אותו ה"חינוך" לו אנו זקוקים, אותו "כיוון" או "תיקון" דרך,
אותה הרחבת אופקים או קבלת זווית הסתכלות אחרת על בעיותינו עלינו לשנות את התנהגותנו בשני אופנים: האופן בו אנו חושבים על עצמנו והאופן בו אנו חושבים על "מי שראוי לחנך אותנו"
האופן הראשון נוגע להרגל מזיק (ושכיח) שלנו לחשוב כי "אנו יודעים כבר את הכול" אם נשנה אופן מחשבה זה במעט ל"אנו יודעים כמעט את הכול" נוכל להיות קצת יותר פתוחים לקבלת אותה השלמה
למה שאנו כבר יודעים על החיים. אופן המחשבה השני "מי ראוי לחנך אותנו" צריך לעבור שינוי
מ"רק מי שמקצועו הוא מורה/מרצה" ו/או "רק מי שמצליח בחיים" לפתיחות של הקשבה לכל אדם
בכל מקום ובכל גיל. כך נוכל לסנן את רוב ה"רעש" הנובע ממידע וידע מוטעה, או בלתי מתאים לנו,
ולהוציא את אותו הידע, רעיון, מחשבה או תפיסת חיים שיוכל לכוון אותנו לכיוונים טובים יותר לנו.
כל אחד מאיתנו הוא למעשה גם קצת "מחנך" בין אם אתה הורה לילד, מנהל עובדים, מדריך כלשהו, או פשוט אדם המשוחח עם אדם אחר, הידע שלך ותפיסת עולמך "דולף" כל הזמן כחינוך לאחרים.
בהחלט יתכן שעדיף להיות מחנך מוכשר לדבר מה שהוא עצמו אינו מודע לכך, מאשר אותו "מחנך"
שאינו מוכשר, המנסה, ללא הרף להעביר ביקורת על אחרים ולחנכם בדרכו (הצדקנית והקולנית בד"כ..)
לסיכום, ניתן לומר כי מחנך הוא טוב הוא אדם טוב בעצמו, בעל ידע וחוכמה בתחומים מסוימים ובעל יכולת להעביר זאת לאחרים. היכולת שלנו לזהות אדם כזה, תלויה בעיקר בעצמנו, כמו גם היכולת
שלנו לזיהוי צרכינו, חולשותינו וחסרונותינו כדי לקבל מצד אחד ויכולתנו להכיר ולבקר את אופן העברת
החינוך שלנו לאחרים.
בהקשר זה, אשוב ואזכיר את המלצתי לקריאת ספרו של נמרוד אלוני "כל שצריך להיות אדם"
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"
בועז בש-מרץ'
בועז בש-מרץ'
