האלבום "אלדורדו" של יהלי סובול ורע מוכיח הוא אלבום מקצועי, עשוי בהקפדה רבה וזורם בטבעיות רבה משיר לשיר ,וישנם טובים כאלו -כמו "חייל להשכיר" עם שלמה מזרחי האגדי בגיטרות או "סורגים ממתכת" החכם והפיוטי. סובול הוא כותב מוכשר ועל כך נאמר כבר רבות ואילו מוכיח, וגם זו לא תגלית מרעישה, הוא מפיק מוסיקלי מגוון ורב השראה.
למרות כל זאת,משהו הפריע לי בשמיעת האלבום ורק לאחר מספר שמיעות הבנתי מהו הדבר: סובול,המנוסה הן כסולן להקה והן כמבצע יחיד בוחר בחירה בעייתית- הוא לא הולך עד הסוף. הטקסטים שלו מעניינים- אבל לא עסיסיים,הלחנים נעימים אבל כמעט ללא יוצא מן הכלל מתפוגגים כמה שניות אל תוך השיר הבא בלי להשאיר רושם,והשירה,בעיקר השירה,מתפשרת בדרך כלל על אותם ניואנסים שאנו רגילים לשמוע ממנו והעוצמות,נמוכות בדרך כלל,ואינן חודרות אל הלב אלא מסתפקות ב"טבילה קלה".
עם מפיק מוסיקלי מיומן פחות, בעיות אלו היו בולטות הרבה יותר, אבל למזלו של סובול,או אולי לרוע מזלו,מוכיח שולט היטב בחומר וגורם לאלבום לזרום ללא הפרעה משיר לשיר וליצור חוויה זורמת של יצירה ארוכה המחולקת לחלקים.
אז טוב,הגוון תל אביבי,במיוחד בשני השירים הראשונים,הרומנטיקה מרומזת והעושים במלאכה מקצועיים אבל מסובול ציפיתי ליותר.
בארבע מלים:יותר מוכיח ופחות יהלי.
למרות כל זאת,משהו הפריע לי בשמיעת האלבום ורק לאחר מספר שמיעות הבנתי מהו הדבר: סובול,המנוסה הן כסולן להקה והן כמבצע יחיד בוחר בחירה בעייתית- הוא לא הולך עד הסוף. הטקסטים שלו מעניינים- אבל לא עסיסיים,הלחנים נעימים אבל כמעט ללא יוצא מן הכלל מתפוגגים כמה שניות אל תוך השיר הבא בלי להשאיר רושם,והשירה,בעיקר השירה,מתפשרת בדרך כלל על אותם ניואנסים שאנו רגילים לשמוע ממנו והעוצמות,נמוכות בדרך כלל,ואינן חודרות אל הלב אלא מסתפקות ב"טבילה קלה".
עם מפיק מוסיקלי מיומן פחות, בעיות אלו היו בולטות הרבה יותר, אבל למזלו של סובול,או אולי לרוע מזלו,מוכיח שולט היטב בחומר וגורם לאלבום לזרום ללא הפרעה משיר לשיר וליצור חוויה זורמת של יצירה ארוכה המחולקת לחלקים.
אז טוב,הגוון תל אביבי,במיוחד בשני השירים הראשונים,הרומנטיקה מרומזת והעושים במלאכה מקצועיים אבל מסובול ציפיתי ליותר.
בארבע מלים:יותר מוכיח ופחות יהלי.
מורה לאנגלית ולתאטרון בתיכון רכז פרוייקט האומנויות "חלון פתוח" ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
