בג"ץ 10203/03, "המפקד הלאומי" בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'
כב' השופטים ד' ביניש, א' פרוקצ'יה, א' א' לוי, א' גרוניס, מ' נאור, ס' ג'ובראן, א' חיות
עו"ד מוטי ארד ואח' לעותרת, עו"ד אבי ליכט ואח' למשיבים
20.08.2008
העובדות:
1. בפנינו עתירה העוסקת בשאלה האם האיסורים על שידור תשדיר פרסומת בנושא פוליטי, הקבועים בכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו), התשנ"ג-1993 ובכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (אתיקה בפרסומת בשידורי רדיו), התשנ"ט-1999, הינם בטלים בהיותם פוגעים בחופש הביטוי באופן בלתי חוקתי -
2. העותרת היא חברה פרטית שהתאגדה בישראל בשנת 2002. היא פועלת לקידום יוזמה להסדר קבע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. במסגרת יוזמה זו גובש מסמך "הצהרת עקרונות" בין מר עמי איילון, ששימש עד ליום 6.12.2004 יו"ר דיקטוריון העותרת, לבין מר סרי נוסייבה (להלן:"המסמך").
3. העותרת ביקשה לחשוף את הציבור הישראלי לתוכן המסמך, ולעודד את הציבור לחתום עליו. לצורך כך הכינה העותרת תשדירי פרסומת לרדיו. התשדירים הפנו את ציבור המאזינים לאתר האינטרנט של העותרת ולמספר טלפון, שם יוכלו לקבל פרטים נוספים אודות היוזמה (להלן:"התשדירים").
4. נוסח התשדירים כולם דומה. להלן אחד מהם: "עמי איילון: אני אומר לכם: אפשר לשנות את המציאות הפוליטית באזור. יש הצהרת עקרונות שנחתמה בין אזרחים ישראלים ופלשתינים. היא שומרת על הקווים האדומים שלנו שהם: מדינת ישראל יהודית-דמוקרטית, בלי זכות שיבה. יש לנו שותפים בצד השני, רבים מהם חתמו. הצטרפו עכשיו אלינו למפקד הלאומי. אתם ואני יחד יכולים לשנות. המפקד הלאומי- אזרחים חותמים על הסכם. בטלפון: 03-9298888, או באינטרנט www.mifkad.org.il"
5. המשיבה 2 (להלן:"רשות השידור") שאחראית על שידור תכניות ושידורי פרסומת בתחנות הרדיו הארצי, אישרה את שידור התשדירים ברשתות ב', ג' ו-FM88 בתקופה שבין 14.9.2003 ל-28.9.2003.
6. ביום 19.10.2003 הודיעה המשיבה 3 (להלן:"הרשות השנייה"), האחראית על שידור תכניות ושידורי פרסומת בתחנות הרדיו האזורי, שהיא מסרבת לאשר את שידור התשדירים, מהטעם שמדובר ב"נושא פוליטי השנוי במחלוקת בציבור" וכיוון ש"מטרת השידור הינה עצם 'גיוס תמיכה' לעמדה מסוימת בנושא השנוי במחלוקת בציבור".
7. הרשות השנייה הסבה את תשומת לבה של רשות השידור להחלטתה. בעקבות זאת, ביום 29.9.2003, הנחה היועמ"ש לממשלה את רשות השידור שלא לפרסם עוד את התשדירים, מהטעם שהתשדירים עוסקים "בעניין פוליטי-אידיאולוגי השנוי במחלוקת בציבור".
8. ביום 21.10.2003 הודיעה רשות השידור לעותרת שאין בידה לאשר עוד את שידור התשדירים בתחנות הרדיו הארצי. ביום 23.10.2003 הגישה העותרת עררים על החלטות רשות השידור והרשות השנייה, ושתיהן דחו את העררים שהוגשו.
9. מכאן העתירה שבפנינו.
העתירה נדחתה.
החלטה:
1. ביהמ"ש מבצע בחינה חוקתית של השאלה וקובע כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שכללי רשות השידור וכללי הרשות השנייה פוגעים בזכות לחופש הביטוי. אין מדובר בפגיעה של מה בכך. ביהמ"ש קובע כי תוכנו של הביטוי שנמנע בענייננו הוא פוליטי, וכי הוא מובא במסגרת מסחרית.
2. חופש הביטוי נמנה עם חירויות היסוד של האדם בישראל, כזכות מסד ותנאי מוקדם להבטחת קיומן ולשמירתן הנאמנה של רוב זכויות היסוד האחרות. הטעמים העומדים ביסוד חופש הביטוי הם: הרצון לחשוף את האמת; הצורך להביא להגשמתו העצמית של האדם; המשטר הדמוקרטי.
3. כבר נפסק כי חופש הביטוי הפוליטי הוא בגרעין הזכות לחופש הביטוי. הזכות נשוא ענייננו, חופש הביטוי הפוליטי, קשורה ע"פ תפיסתנו המשפטית "בקשר ענייני הדוק לכבוד האדם".
4. הכללים המסמיכים את הרשות השנייה ואת רשות השידור לפגוע כאמור לעיל בחופש הביטוי, סעיף 25א(ב)(2) לחוק רשות השידור וסעיף 88(2) לחוק הרשות השנייה, הינם מכוח הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית. בשני החוקים קיימת סמכות מפורשת למתקין הכללים לאסור על שידורי פרסומת או להגבילם.
5. התנאי השני הנדרש בפסקת ההגבלה הינו כי הכלל "הולם את ערכיה של מדינת ישראל". לא נטען בענייננו כי תנאי זה לא מתקיים.
6. הכללים בענייננו מגלמים איזון בין חופש הביטוי לבין ערכים אחרים שעל רשות השידור והרשות השנייה להגן עליהם, ובין היתר שידורים הוגנים ומאוזנים בהתאם לדוקטרינת ההגינות, שמקורה במעמדה של רשות השידור כרשות ציבורית, והיא הורחבה גם לגבי השידורים ברשות השנייה.
7. תכליתה של דוקטרינת ההגינות היא להבטיח "שוק רעיונות" חופשי המשקף באופן ראוי ושלם את מגוון הדעות בנושא העומד לדיון. ביהמ"ש קובע כי הכללים עומדים במבחן התכלית הראויה.
8. ביהמ"ש בוחן את שלושת מבחני-המשנה למידתיות. אשר למבחן הקשר הרציונאלי, ביהמ"ש קובע כי האמצעי של איסור מלא על פרסומת פוליטית משיג את התכלית עליה עמד לעיל, והכללים עומדים בתנאי מבחן המשנה הראשון.
9. אשר למבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, ביהמ"ש קובע כי יש בכללים שנקבעו משום בחירה באמצעי שפגיעתו פחותה. לא הובא בפני ביהמ"ש אמצעי אחר, פוגעני פחות, שיכול עדיין להגשים באופן אפקטיבי את אותה תכלית.
10. אשר למבחן המידתיות "במובן הצר", ביהמ"ש קובע כי בענייננו מתקיים איזון סביר בין הפגיעה בפרט, לבין היתרון החברתי הצומח מן הפגיעה. עוצמת הפגיעה בחופש הביטוי הפוליטי של העותרת אינה חמורה, והיא סבירה ביחס לתועלת הצומחת לציבור מקיומה של דוקטרינת ההגינות.
11. אשר על כן, העתירה נדחיתה ברוב דעות.
כב' השופטים ד' ביניש, א' פרוקצ'יה, א' א' לוי, א' גרוניס, מ' נאור, ס' ג'ובראן, א' חיות
עו"ד מוטי ארד ואח' לעותרת, עו"ד אבי ליכט ואח' למשיבים
20.08.2008
העובדות:
1. בפנינו עתירה העוסקת בשאלה האם האיסורים על שידור תשדיר פרסומת בנושא פוליטי, הקבועים בכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו), התשנ"ג-1993 ובכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (אתיקה בפרסומת בשידורי רדיו), התשנ"ט-1999, הינם בטלים בהיותם פוגעים בחופש הביטוי באופן בלתי חוקתי -
2. העותרת היא חברה פרטית שהתאגדה בישראל בשנת 2002. היא פועלת לקידום יוזמה להסדר קבע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. במסגרת יוזמה זו גובש מסמך "הצהרת עקרונות" בין מר עמי איילון, ששימש עד ליום 6.12.2004 יו"ר דיקטוריון העותרת, לבין מר סרי נוסייבה (להלן:"המסמך").
3. העותרת ביקשה לחשוף את הציבור הישראלי לתוכן המסמך, ולעודד את הציבור לחתום עליו. לצורך כך הכינה העותרת תשדירי פרסומת לרדיו. התשדירים הפנו את ציבור המאזינים לאתר האינטרנט של העותרת ולמספר טלפון, שם יוכלו לקבל פרטים נוספים אודות היוזמה (להלן:"התשדירים").
4. נוסח התשדירים כולם דומה. להלן אחד מהם: "עמי איילון: אני אומר לכם: אפשר לשנות את המציאות הפוליטית באזור. יש הצהרת עקרונות שנחתמה בין אזרחים ישראלים ופלשתינים. היא שומרת על הקווים האדומים שלנו שהם: מדינת ישראל יהודית-דמוקרטית, בלי זכות שיבה. יש לנו שותפים בצד השני, רבים מהם חתמו. הצטרפו עכשיו אלינו למפקד הלאומי. אתם ואני יחד יכולים לשנות. המפקד הלאומי- אזרחים חותמים על הסכם. בטלפון: 03-9298888, או באינטרנט www.mifkad.org.il"
5. המשיבה 2 (להלן:"רשות השידור") שאחראית על שידור תכניות ושידורי פרסומת בתחנות הרדיו הארצי, אישרה את שידור התשדירים ברשתות ב', ג' ו-FM88 בתקופה שבין 14.9.2003 ל-28.9.2003.
6. ביום 19.10.2003 הודיעה המשיבה 3 (להלן:"הרשות השנייה"), האחראית על שידור תכניות ושידורי פרסומת בתחנות הרדיו האזורי, שהיא מסרבת לאשר את שידור התשדירים, מהטעם שמדובר ב"נושא פוליטי השנוי במחלוקת בציבור" וכיוון ש"מטרת השידור הינה עצם 'גיוס תמיכה' לעמדה מסוימת בנושא השנוי במחלוקת בציבור".
7. הרשות השנייה הסבה את תשומת לבה של רשות השידור להחלטתה. בעקבות זאת, ביום 29.9.2003, הנחה היועמ"ש לממשלה את רשות השידור שלא לפרסם עוד את התשדירים, מהטעם שהתשדירים עוסקים "בעניין פוליטי-אידיאולוגי השנוי במחלוקת בציבור".
8. ביום 21.10.2003 הודיעה רשות השידור לעותרת שאין בידה לאשר עוד את שידור התשדירים בתחנות הרדיו הארצי. ביום 23.10.2003 הגישה העותרת עררים על החלטות רשות השידור והרשות השנייה, ושתיהן דחו את העררים שהוגשו.
9. מכאן העתירה שבפנינו.
העתירה נדחתה.
החלטה:
1. ביהמ"ש מבצע בחינה חוקתית של השאלה וקובע כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שכללי רשות השידור וכללי הרשות השנייה פוגעים בזכות לחופש הביטוי. אין מדובר בפגיעה של מה בכך. ביהמ"ש קובע כי תוכנו של הביטוי שנמנע בענייננו הוא פוליטי, וכי הוא מובא במסגרת מסחרית.
2. חופש הביטוי נמנה עם חירויות היסוד של האדם בישראל, כזכות מסד ותנאי מוקדם להבטחת קיומן ולשמירתן הנאמנה של רוב זכויות היסוד האחרות. הטעמים העומדים ביסוד חופש הביטוי הם: הרצון לחשוף את האמת; הצורך להביא להגשמתו העצמית של האדם; המשטר הדמוקרטי.
3. כבר נפסק כי חופש הביטוי הפוליטי הוא בגרעין הזכות לחופש הביטוי. הזכות נשוא ענייננו, חופש הביטוי הפוליטי, קשורה ע"פ תפיסתנו המשפטית "בקשר ענייני הדוק לכבוד האדם".
4. הכללים המסמיכים את הרשות השנייה ואת רשות השידור לפגוע כאמור לעיל בחופש הביטוי, סעיף 25א(ב)(2) לחוק רשות השידור וסעיף 88(2) לחוק הרשות השנייה, הינם מכוח הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית. בשני החוקים קיימת סמכות מפורשת למתקין הכללים לאסור על שידורי פרסומת או להגבילם.
5. התנאי השני הנדרש בפסקת ההגבלה הינו כי הכלל "הולם את ערכיה של מדינת ישראל". לא נטען בענייננו כי תנאי זה לא מתקיים.
6. הכללים בענייננו מגלמים איזון בין חופש הביטוי לבין ערכים אחרים שעל רשות השידור והרשות השנייה להגן עליהם, ובין היתר שידורים הוגנים ומאוזנים בהתאם לדוקטרינת ההגינות, שמקורה במעמדה של רשות השידור כרשות ציבורית, והיא הורחבה גם לגבי השידורים ברשות השנייה.
7. תכליתה של דוקטרינת ההגינות היא להבטיח "שוק רעיונות" חופשי המשקף באופן ראוי ושלם את מגוון הדעות בנושא העומד לדיון. ביהמ"ש קובע כי הכללים עומדים במבחן התכלית הראויה.
8. ביהמ"ש בוחן את שלושת מבחני-המשנה למידתיות. אשר למבחן הקשר הרציונאלי, ביהמ"ש קובע כי האמצעי של איסור מלא על פרסומת פוליטית משיג את התכלית עליה עמד לעיל, והכללים עומדים בתנאי מבחן המשנה הראשון.
9. אשר למבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, ביהמ"ש קובע כי יש בכללים שנקבעו משום בחירה באמצעי שפגיעתו פחותה. לא הובא בפני ביהמ"ש אמצעי אחר, פוגעני פחות, שיכול עדיין להגשים באופן אפקטיבי את אותה תכלית.
10. אשר למבחן המידתיות "במובן הצר", ביהמ"ש קובע כי בענייננו מתקיים איזון סביר בין הפגיעה בפרט, לבין היתרון החברתי הצומח מן הפגיעה. עוצמת הפגיעה בחופש הביטוי הפוליטי של העותרת אינה חמורה, והיא סבירה ביחס לתועלת הצומחת לציבור מקיומה של דוקטרינת ההגינות.
11. אשר על כן, העתירה נדחיתה ברוב דעות.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
