ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בו נקבע כי אין תוקף לגיור שנערך על ידי בית דין לגיור בראשות הרב דרוקמן 

ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בו נקבע כי אין תוקף לגיור שנערך על ידי בית דין לגיור בראשות הרב דרוקמן


משפחה

5489-64-1, פלוני, פלונית ופלונים נ' ביה"ד הרבני באשדוד

כב' הדיינים אברהם שרמן, חגי איזירר וא' שינפלד


10.02.2008

העובדות:
בית הדין הרבני האזורי דחה בקשתם של המערערים, פלונית ופלוני, לקבל מעשה בית דין ותעודת גירושין בעקבות מסירת הגט של המערער למערערת. פסיקתו זו ביסס ביה"ד האזורי על כך שמעמדה של האשה הוא, שאינה יהודיה, והגט שנכתב ונמסר היה ללא צורך. בנימוקיו לקביעתו, שהמערערת פלונית אינה יהודיה ציין בית הדין, שהרכב אב דיה"ד, הרב חיים דרוקמן והרב יוסף אביאור הוא בית דין פסול הואיל ונפלו פגמים מהותיים וחמורים בהליכי הגיור אותם אישר.

החלטה:
א. בית הדין האזורי נימק קיבעתו אשר לאב ביה"ד, הרב דרוקמן בכך, ש"הם" מזלזלים בהלכה שנפסקה ע"י כל הפוסקים שכאשר אין קבלת מצוות אצל המתגייר הגיור אינו חל אפילו בדיעבד והמתגייר נשאר נכרי, ונוהגים "בקלות דעת", שמכניסים גויים גמורים לכלל ישראל ומכשילים את הרבים בחטא גדול, ויש לראותם כמגלים פנים בתורה שלא כהלכה. לגישת בית הדין האזורי, לא רק במקרה הנדון שבפניו קיים הדבר אלא הביא שם מקרים נוספים של גיורים שנעשו ע"י ביה"ד של הרב דרוקמן. התנהלות זו הפכה להיות "שיטה", על כן יש לראותם קלי דעת שאינם נכנעים לפסק דין תורה והשו"ע, ובודים מלבם דברי הבל ומטהרים את השרץ בק"נ טעמים ומדמים בלבם שיש בכחם לעקור דבר מן התורה, ולכן יש לראותם מזידים ו"אפיקורסים". דברים אלו הופכים אותם לדיינים פסולים. הנובע מכך שהם בי"ד פסול ומאחר ואין בי"ד, אין כל תוקף להליך גיור שנעשה על ידם.

ב. העבירה שדיין מורה בזדון בנגוד להלכה, היא עבירה במהות עבודתו. חובת הדיין לפסוק ע"פ ההלכה בלבד ועל כן אפילו שהוא עובר העבירה זו מתוך מחשבה שהוא עושה מצוה, אין זה מבטל את משקל העבירה שפוסלת את מהות היותו דיין. לא שמענו שכוונות ומחשבות של מצוה מתירות לדיין לפסוק בזדון בנגוד להלכה ולדעת תורה, אלא אם כן כאשר ניתן כח מיוחד ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, על פי כללי ההלכה שמגדירים את הנסיבות שבהם חכמים הפעילו את כוחם לבטל מצוה או לעבור עבירה, כהוראות שעה. כך, כאשר דיין לוקח שוחד, הוא נפסל מלהיות דיין לא משום שהוא עבר עבירה של לקיחת שוחד שהפכה אותו לרשע וזה שפסל אותו, אלא שהוא נפסל משום שלקיחת השוחד פוגעת במהות תפקיד הדיין לדון ולשפוט משפט צדק, על כן כאשר דיין לוקח שמשום שלמצוה הוא מכוון, גם אז הוא נפסל מלהיות דיין שכן לקיחת השוחד פגע במהות היותו דיין לשפוט צדק.

ג. בית הדין ציין, כי קביעתם של הפוסקים בסוגיה זו הנה שיש לראות את מעשה הגיור ע"י ביה"ד כאסור במסגרת לאו דלפני עור כאשר התוצאה מהגיור לא הביאה את המתגייר להיות מקיים את מצות התורה אלא אדרבא כחוטא במצות ה' נכשל ומכשיל אחרים וביה"ד שגייר ושינה מעמד הגר מנכרי שאינו מצווה לישראל המצווה, שותף בזה לכל אותם עבירות ואסורים שחטא בהם ובזה הוא עובר על אסור דלפני עור.

ד. מהות מעשה הגיור הנעשה ע"י בי"ד מוגדר כמצוה משום שמכוחו, הנכרי מתדבק בה' ובמצותיו ומתחבר לכלל ישראל עם ה'. קובעת הגמ' יבמות מז': שכאשר רואים ביה"ד שמטרה ותכלית זו מתקיימת, שהנכרי קבל ע"ע המצות דאז הופך הדבר לבי"ד כמצוה חיובית שחלה עליהם החובה למולו ומידי דשהויי מצוה לא משהינן. ואולם, כאשר ברור שאין מטרת המתגייר להתדבק לקב"ה ולקבל ע"ע לשמור מצותיו דאז לדעת כל הפוסקים אין במעשה הגיור כל חלות להפיכתו לישראל משום שמהות ותכלית הגיור לא מתגשם ואין נעשה מעשה הגיור ואפילו בדיעבד אינו הופך אותו לישראל והוא נשאר בגויותו, ואותו בי"ד העושה את מעשה הגיור קובע שנכרי הופך להיות ישראל ומתיר לו לבוא בקהל ישראל להנשא ובגיורת מתיר אותה להנשא ומתיר את ילדיה. ועוד תוצאות ותקלות וחורבות. דיינים בבית דין לגיור שמתעלמים בזדון מתוצאות חמורות אלו שנובעות מקביעתם המוטעית, לא ניתן לראותם כשוגגים וטועים בדבר מצוה. עבירה זו של אסור לפנ"ע שחוטאין בע"כ פוסלת אותם מלהיות דיינים בכלל ובמיוחד כבי"ד מגייר ולכן כל מעשה הגיור שלהם חסר בי"ד כשר וממילא אין כל תוקף וחלות לגיורם.

ה. בית הדין בחן מסמכים הנוגעים לבית הדין לגיור בראשו עומד הרב דרוקמן. צוין, כי נתגלתה תמונה מזעזעת בחומרתה על התנהלותם של הרב דרוקמן וחברו לביה"ד הרב יוסף אביאור בזיוף, רמיה ומסירת עדויות שקר, בחתימה על מעשה בית דין בתעודות גיור ומתן אשורי יהדות, לגבי קרוב למאתים תעודות גיור שנעשו משנת תשנ"ט 2/99 ועד תשס"ה. חתימת דיין על תעודת הגיור ומעשה בית דין מעידה, מאשרת וקובעת, בשלושה תחומים - מעידה שדייני בית הדין פעלו על פי ההלכה שנקבעה; מאשרים שכל חלקי הגיור כטבילה ומילה נעשו בג' כשרים לדין; קובעים את מעמדו של המתגייר כישראל. הרב דרוקמן, שעל פי הודאתו לפחות בשני מקרים נתן חתימתו בשקר ועל תעודת הגיור ומעשה בית הדין למרות שלא היה שותף כלל למעשה הבי"ד ולא בדק ולא נתברר לו בכל הקשור לקבלת המצות ולא היה שותף להפניה לטבילה או מילה, וכן בעשרות רבות של תעודות גיור ואשור מעשה בית דין עליהם היתה חתימתו, וכפי שנתברר אצל הרב י. רוזן ראש מינהל הגיור, שהוא כלל לא ישב בהם ולא היה שותף לתהליך כל חלקי הגיור, בחתימתו זו למעשה יש כאן מסירת עדות שקר, שאותו נכרי מתגייר עבר את כל מרכיבי הגיור שמוציאות אותו מכלל נכרי וקובעות אותו כישראל לכל דבר שבקדושה, כאשר הוא לא השתתף כלל בהליך הגיור. די במעשה העבירה של עדות שקר כשלעצמו כדי לפסול אדם מעדות מלהיות דיין. ק"ו כשמדובר בדיין ואב בית דין לגיור שכל מהות תפקידו ואחריותו לקבוע ולידע שתהליך הגיור וקבלת המצות התנהל כפי שמחייבת ההלכה. מסירת עדות שקר בדברים אלו, מערערת לחלוטין את אמינותו ונאמנותו ופוסלת אותו מעיקרו מלהיות אב בית דין ודיין בבי"ד לגיור.

ו. לנוכח האמור, יש בדברים אלה חיזוק משמעותי לקביעתו של בית הדין האזורי לפיה, הרב דרוקמן ובית דינו נהגו ב"קלות דעת" רבה, חוסר אחריות, והתעלמות מההלכות הברורות שנפסקו על ידי כל הפוסקים בכל הנוגע למקומו המרכזי של חלק קבלת המצות של מתגיירים והידיעה הודאית של בית הדין המגייר שהיתה קיימת קבלת מצות אמיתית אצל המתגיירים. התנהלות בית דין זה במעשה הגיור נעשה תוך התעלמות מוחלטת מהמכשולים והאסורים החמורים שנגרמים לצבור בהכנסת נכרים בקהל ישראל - כך שבפועל חברי ביה"ד שעברו על אסור דאורייתא דלפני עור לא תתן מכשול.

ז. אשר על כן הוחלט כי יש להטיל ספק ביהדותם וכשירותם להנשא של המערערת פלונית ושלושת ילדיה, ולכן יש לרשום את המערערים 2-5 ברשימת מעוכבי נישואין, וזאת עד לבדיקת יהדותם וכשירותם לנשואין ע"י ביה"ד האזורי.