הרצון הטוב, והחטא המעשי. כיצד להיות טוב יותר בפועל ולא רק ברצון האידאי הכללי 

חונכתי מילדותי לעשות טוב, גם אם לא ממש השקיעו לחנך אותי לעשות טוב בתרגולים מעשיים, אכן אין ספק שההורים והמחנכים הרבו לשוחח על חשיבות הרחקת הרע ומעלת ההדבקות בטוב, "נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".

אם כי כעת בעת אשר יצאתי אל החיים היותר עצמאיים ואמתיים בהם הבחירה היא בעיקר שלי, פעמים שאני מרגיש כאדם הראשון לאחר שסולק מגן עדן אחרי שאכל מפרי עץ הדעת אשר נאסר עליו מפי הא-להים, אולי אוכל אפילו לומר כי לאחרונה השליטה השכלית שלי על הלב נחלשה אני יותר רפה ומוותר לעצמי כך שחוויה זו שמצפוני מכה אותי לאחר מעשה מתרחשת בתדירות גבוהה יותר. וכאן אני רוצה לעצור ולומר לעצמי, נכון שזה אנושי לחטוא ולטעות, עם זאת גם אילו תשלוט בעצמך ותהיה ממוקד בעשייה אקטיבית תמידית של טוב ותתרחק מן הרע עם כל הקושי הגדול והמעלה הגדולה שיש בכך, בכל זאת אין זו בחירה על אנושית.

קיימים בעולם מליארדים של אנשים, ומעת ברוא א-להים את אדם הראשון עד האדם האחרון אשר נולד ואף אלה אשר יבואו אחריו, הרי לכל אדם דרך ואופן חיים ייחודי ושונה, מקצוע אינדווידואלי בעל ייחודיות ושוני משל חבירו, היו בעולם אנשים חטאים כסדום ועמורה וכדור המבול והפלגה ואף בדורינו ישנם המתדמים להם זה בכה וזה בכה, ומאידך היו צדיקים ויהיו צדיקים, היו רופאים ויהיו רופאים, היו אינסטלטורים ויהיו אינסטלטורים, היו שוברי שיאים מעל ומעבר למצופה והיו נחשלים מתחת לכל ביקורת. ואני, היכן אני שם את עצמי ??? היכן אני חפץ לשים את עצמי ? האם אני יודע ?

התשובה הכללית היא, כן, אני יודע, אני חפץ להיות מאלה העושים טוב, אני חפץ להיות הטוב ביותר בעולם במסגרת היכולות הייחודיות לי הכוחות האינדווידואליים שלי, והפעלתם בעוצמה ובכל עוז. ובכל זאת אין די בכך על מנת להוציא אותו רצון חזק מן הכח אל הפועל. תשובה כללית המבטאת רצון עז לעשות טוב, אינה מספקת על מנת להניע את האדם להתרחק מהרע ולעשות טוב מיטבי בכל סיטואציה. ומפני מה אין בכח רצון עז לעשות טוב, להבטיח את עשיית הטוב בפועל  ?

הנה מאחר שהאדם אני או אחר נחשף לסיטואציות וחווה סיטואציות בהם עולים סימני שאלה, מה הטוב בסיטואציה הזו ? האם להלך אחר תשוקת הגוף לההנותו או להימנע מן ההנאה ולבסס עוד יותר את השלטון השכלי שלי על העצמי ? ומתחיל האדם להראות פנים לכאן ולשם ומביא אסמכתאות לכאן ולשם, ובדרך כלל נוטה האדם להראות פנים יותר ולנטות אחר ההיתר הקולא והנאת הגוף כוחא דהיתירא עדיף. הנה למה זה תמנע גופך מהנאה אף אם היא אסורה על פי דברי תורה דברי סופרים או מילי דחסידותא הלא יצר קטן ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת ומפני מה תדחה את יצרך בימין הלא יקום עליך בכעס וירצחך נפש לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו, בוא עמו בדברים תן לו משלו ולאחר מכן יסייע לך אף בקיום התורה והמצוות והאוייב יהיה לך לאוהב. הלא מה רבה מעלת החסד והנה רבי עקיבא בעת הולכו לבית המרחץ שאלוהו תלמידיו אנה תלך רבינו ? והשיב להם לגמול חסד... לגמול חסד עם גופי ומה אנדרטה של מלך נוטל שכר הרוחצה ומפרקסה אנו אשר נעשינו בצלם א-להים מבחינה מסויימת, מה רבה חשיבות המרחץ אצלינו בעבודת האדם את הבורא, והנה פתחה התורה את דבריה בחסד וסיימה בחסד, אף אתה הקל עליך ולא תמנע מגופך הנאה זאת אשר אולי יש בה צד איסור ובכל זאת אין זה אסור ממש ובודאי מן הראוי להקל ולא למנוע מגופך חסד, ''למס מרעהו חסד, ויראת ש'די יעזוב'' הנח להם לישראל והנח לך לעצמך אם איננו נביאים ואיני נביא בני נביאים אנו ובן נביא אנוכי, ולכן כל אשר אעשה בגזרת הא-להים הוא, טוב הוא בהכרח, וכל אשר אעשה יצליח.

ומכאן ועל ידי גישה מסוכנת זו עשוי אני ואף כל אדם להלך מדחי אל דחי. ולכן מן הראוי שאקהל ואעמוד על נפשי ואגייס ואקבץ כל מוסדות נפשי וגופי אל המערכה, לחזק ולאמץ רצוני להתרחק מן הרע ולקיים ולקדם רצון הא-להים אשר היא עשיית הטוב בעולם "כי חסד חפצתי, ולא זבח" חסד אמת ולא חסד שקר, ''כי לא לפניו חנף יבוא'' ''הירצה השם באלפי אלים, בריבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי, הגיד לך אדם מה טוב, ומה השם דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך'' אין חפץ הבורא שתענה את עצמך על מנת לתת לזולתך, שתוותר על זכויותיך ותקריב את זולתך או את עצמך על מזבחו על מנת להורות תשוקת ההקרבה שלך כלפיו, אכן פעמים שנעשה בכך שימוש על מנת לעורר הלבבות או מסיבות שונות שלא נעמיק בהם כאן כי אני לא ממש יודע אותן ואף כי אין כאן מקומם, מכל מקום חפץ הא-ל כי תיטיב עם עצמך ותשמר את הטוב שלך ובלא להחסיר ממך בודאי שיש לך אף עודפים ושפע שתוכל להרעיף על אחרים.

עשות משפט היינו ניהול כלכלי וניהול כללי של החיים העצמיים באופן אחראי ונכון. ואהבת חסד היינו לאחר ביסוס עצמך בעשיית המשפט תוכל להתפנות לביטוי חסדך כי תכיר ותדע מה אינו הכרחי ונצרך אליך ומשוך חסדך ליודעיך וליודעי א-להים.

ועל מנת לחתום את המאמר אשוב לבאר את סיבת היות האדם חוטא והיותי פוגש את עצמי חוטא ושוגה לפעמים, הנה הטעם לכך הוא הספק, אשר אף אם העקרונות היסודיים ברורים לנו היטב כגון "סור מרע ועשה טוב" הרי בסיטואציות המתחדשות אין ברור לנו די הצורך מהו טוב ומהו רע, אנו לא מצליחים לזהות באופן מיידי את הטוב ואת הרע את הנכון ואת הטעות, וכאן בפער בין ההנחיות הכלליות שאנו מנחים את עצמינו לפיהם, סור מרע ועשה טוב, לבין הבחירה המעשית ביחס לסיטואציה, נכנסים לבטים וספקות המרחיקות את ההכרעה מקשר ישיר אל העקרונות המנחים אותנו, ואזי אנו הולכים ומתבלבלים ונבוכים במבוך החיים המעשיים ושוכחים מאין באנו ולאן נלך, ונדחפים בשצף קצף כסוס שוטף במלחמה אחר דרישות חברתיות דרישות גופניות וכיוצא באלה.

ולכן על מנת שנצליח לממש את העקרונות היסודיים אשר אנו מאמינים בהם וסבורים כי עליהם ועל פיהם יש לבסס את חיינו, יש לנו לעסוק בהכרת הסיטואציות שאנו נתקלים בהם בחיינו ויש לנו להקדיש די זמן לעסוק בבירור עצמי מעמיק והחלטי הפוסק מהו טוב ומהו רע מה לקרב ומה להרחיק בסיטואציות המעשיות המשתנות שבחיינו וליישם בפועל את המסקנות אשר הגענו אליהם באחריות וקפדנות בחיי המעשה. ועל ידי כך נקנה לנו דרך צדיקים אשר על פי ביאור המלבי"ם במשלי היא היכולת לזהות בין המעשים מהו מעשה טוב ומהו רע אף בלא ריבוי העיון השכלי והתורני אלא מתוך הרגל מעשי בהרחקת הרע ובעשיית הצדק בפועל