מרבית העבודות האקדמיות שכתבתי באקדליסט בנושא הפרעות קשב לא התייחסו כלל לתופעות הנלוות. עולם המחקר האקדמי בישראל לא מדגיש את חשיבות המחקר , ויצירת שיח בעבודות אקדמיות נטו על תופעות "מסביב" שחשובות כל כל לכל מטפל ומסייע בבניית תוכנית טיפולי.
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות היא ההפרעה הפסיכיאטרית הנפוצה ביותר בגילאי הילדות וההתבגרות. היא משפיעה באופן שלילי על היכולות הקוגניטיביות של הסובלים ממנה, אך כמו כן יש לה השפעה משנית גם על היכולות הרגשיות, ההתנהגותיות והחברתיות שלהם.
יתרה מכך, פסיכיאטרים, אנשי חינוך ואנשי מחקר מצאו לאורך השנים שלעיתים קרובות הפרעה (שידועה כ - ADHD) זו מופיעה בליווי של הפרעות פסיכיאטריות, התנהגותיות ו/או התפתחותיות נוספות.
קומורבידיות, או "תחלואה נלווית", היא מצב שבו אדם אחד סובל מיותר מהפרעה פסיכיאטרית אחת, ונראה שילדים, בני נוער ואנשים מבוגרים עם ADHD הם פגיעים במיוחד לתחלואה נלווית.
המאמר כאמור נכתב בבסיוע מאקדליסט כתיבת עבודות אקדמיות עוסקת ראשית בהגדרות ובמאפיינים של הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, תוך התייחסות לשכיחות של ההפרעה, לגורמים שלה (ולאינטראקציה ביניהם), ולהשלכות הפוטנציאליות של הפרעה זו.
בהמשך, העבודה תתמקד בתחלואה נלווית האופיינית ל- ADHD, ובאופן ספציפי לקומורבידיות של הפרעה זו עם שתי הפרעות פסיכיאטריות אשר מאופיינות בהתפרצות מוקדמת (בתקופת הילדות) - "הפרעה מרדנית מתנגדת" ו"הפרעת התנהגות".
אקדליסט סיננו מספר מאמרים ומחקרים הטוענים כי קיימת הסכמה מחקרית רחבה גם לעובדה שישנם גילויים שונים של ההפרעה. הכוונה היא שמדובר במערכת מורכבת של בעיות התפתחותיות אשר מתבטאות בליקויים ברמות שונות, ועל כן גורמות לעיתים לקשיים בתחומים שונים עבור אלו הסובלים מ- ADHD. על כן, ניתן לראות שאנשים עם ADHD מתקשים בתפקוד קוגניטיבי (אינם מצליחים לעמוד במשימות מסוימות שבני גילם אמורים לבצע בהצלחה), אך במקביל מתקשים גם בתחום הרגשי, החברתי וההתנהגותי (Bunford, Evans & Langberg, 2014).
...
על מנת שתתבצע אבחנה של ADHD, ההתנהגויות שנובעות מכל שלושת האשכולות הללו צריכות להיות בחוסר התאמה עם גילו של הילד, או עם השלב ההתפתחותי שבו הוא אמור להיות. במילים אחרות, ילדים אלו אינם מצליחים להתפתח באופן נורמטיבי לגילם, והדבר מתבטא בחוסר קשב, באימפולסיביות ובהיפראקטיביות. חשוב לציין גם שיתכן שילדים נורמטיביים מפגינים התנהגויות מסוגים אלו לעיתים, אך אצל ילדים שמאובחנים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, התנהגויות אלו צריכות להיות אופייניות, ולהתרחש ברמה שחורגת מטווח הנורמה (Barkley, 2014).
התיאוריות שעוסקות בגורמים להפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות התפתחו עם העשורים מתיאוריות פשוטות יחסית, אשר משערות קשר סיבתי ישיר, לתיאוריות מורכבות ורב - מימדיות, שמשערות שההפרעה נובעת לא רק ממספר רב של גורמים, אלא גם מן האינטראקציה בין גורמים אלו.
מחד, כיום נהוג להניח שאין סיבה אחת או גורם יחיד שמובילים לפיתוח של ADHD, אבל הנחת העבודה היא שבבסיס התסמונת עומדים ליקויים מסוימים במבנה המוח, ועל כן גם חסכים בתפקוד הנוירולוגי של הילד. אך מאידך, למרות המשמעות העצומה של הפן הפיזיולוגי באטיולוגיה של ADHD, חוקרים כיום מסכימים שמדובר באינטראקציה בין אותם גורמים ביולוגיים (השפעות גנטיות ומבנה ותפקוד מוח), גורמים פסיכולוגיים (תהליכים קוגניטיביים ורגשיים) וגורמים חברתיים (חשיפה של הילד לגירויים מפתחים ולגורמים חינוכיים שונים, בבית ובבית הספר (Barkley, 2014).
נשמח לסייע !
עדי, אקדליסט
עדי שוורץ, מידענית בכירה באקדליסט adis@acadelist.co.il
