השער לאלוהים הוא, בפשטות, ההרגשה הטובה. מה שלא ידוע הוא שאפשר להרגיש טוב גם כשמרגישים רע. כלומר, אין מצב שבו אי אפשר להרגיש טוב או שחייבים לאבד קשר עם החיים. יש בנו אמונה עיקשת שאי אפשר להרגיש טוב תמיד, אבל ישנו מצב רגשי שהוא מתחת לכל שאר המצבים הרגשיים. ישנם רגשות שמטבעם הם רגשות עמידים. אלוהים נטע בנו את הרגש הטוב בתור הסימן לנוכחות המתמדת שלו בחיים, ולכן עלינו לחשוף את הרגש הטוב הזה. אלוהים הוא הרגשה טובה, ההרגשה הכי טובה בעולם.
כשהתנאים לא נוחים, או כשמשהו מתחיל להתערער במישור השטחי של הרגשות, העולם הרגשי הופך לחשוך. זה לא עושה לנו טוב, ואף אחד לא אוהב להרגיש לא טוב. ישנם הרגשות שעל פני השטח, שעליהם אין לנו שליטה. אף אחד לא יכול להרגיש טוב כשהוא מרגיש לא טוב; דבר כזה יהיה שכנוע עצמי ותו לא. אבל אפשר לפתח קשר עם השכבה התחתית, הנסתרת. השכבה הנסתרת היא השכבה הרגשית שהיא הסוד של כל הקדושים, ישנן שכבות פנימיות של הרגש שבהן אפשר תמיד להתחבר להרגשה טובה, ובאמצעותה ניתן לזהות שאלוהים תמיד כאן, שאלוהים לא הלך לשום מקום.
האתגר הוא לעשות את זה כשמרגישים טוב על פני השטח, לעשות את זה כשיש הרגשה רעה זה הכי קל. מכיוון שזה קל, אנחנו לא עושים את זה. זה יהרוס את כל ההרגשה הרעה, ואנחנו ממש לא רוצים להפסיק להרגיש רע, למרות שבאותה נשימה, היינו מאוד רוצים להפסיק להרגיש רע. אבל אם נעשה את זה רק כשאנחנו מרגישים רע, אז שום דבר עמוק לא יצמח מזה, כי אז נעשה זאת רק כדי להימלט מההרגשה הרעה, ולהימלט מההרגשה הרעה ובכן, זה לא מה שיביא אותנו לאלוהים.
אז כשיש לנו הרגשה טובה על פני השטח, כשהשמיים מאירים ויש שמש, והכל נעים, והמזגן הוא בדיוק, לא חם מדי ולא קר מדי, אנחנו באופן טבעי נצמדים אל השכבה השטחית של הרגשות ולא מוכנים להרפות ממנה - ושם הסבל, שם הסכנה. במצב ההפוך, אם כשמרגישים טוב מתרגלים את המעבר של תשומת הלב מהשכבה השטחית אל השכבה הפנימית, אז המעבר הזה יקרה לנו באופן טבעי גם במצב שבו אנו מרגישים רע, משמעות הדבר היא שאנחנו מתחילים להעדיף את ההרגשה הטובה של אלוהים על פני ההרגשה הטובה השטחית, ומשם מתחיל לצמוח הכוח שלנו. האדם שלא נצמד להרגשות הטובות שלו, שום דבר לא יכול לנצח אותו, הוא לעולם לא יוכל לסבול, כי הסבל נמצא דווקא בהיצמדות להרגשה הטובה השטחית.
ככל שאיכות החיים שלנו משתפרת, אנו הופכים לחמדנים יותר. ככל שאנו נצמדים עוד יותר להרגשה השטחית הטובה, אנו מושכים אלינו עוד יותר מההרגשה השטחית הרעה, ומושכים גם את ההרגשה העמוקה הרעה, שהיא כוחות החושך. ברגע שמתחילה היצמדות אל משהו על פני השטח בצורה רבת עוצמה, אנו מושכים יחד איתו גם את הקוטב הנגדי שלו, את החצי המשלים שלו. לעומת זאת, אם אנו נצמדים להרגשה העמוקה הטובה, זו הרגשה שאין לה הפך. ההרגשה שאין לה חצי משלים כי היא מלאות, ואת המלאות הזאת אפשר להגדיל עוד יותר. זה הסוד הגדול: האור שבתוך האור.
חפשו את המקום בתוככם שימשיך להרגיש טוב, גם אם יקחו לכם את כל ההרגשה הטובה. חושו אותו. זה מקום שהיה מרגיש טוב גם אם היו מבלגנים לכם לגמרי את החיים. ברגע שהגעתם להרגשה הטובה, מצאתם את אלוהים בתוככם. אלוהים מופיע כחיוך ששום דבר לא יכול למחוק אותו. אם תצנחו אל תוכו מדי פעם כשאתם עושים מדיטציה, אתם עשויים לחוות דברים מאד מוזרים ומעניינים, כמו חוויות שדומות לאורגזמה הפיזית, רק עמוק יותר, מפני שמתוך המקום הזה מתחיל להתפשט סוג של עונג אחר לגמרי בגוף כולו.
כשהתנאים לא נוחים, או כשמשהו מתחיל להתערער במישור השטחי של הרגשות, העולם הרגשי הופך לחשוך. זה לא עושה לנו טוב, ואף אחד לא אוהב להרגיש לא טוב. ישנם הרגשות שעל פני השטח, שעליהם אין לנו שליטה. אף אחד לא יכול להרגיש טוב כשהוא מרגיש לא טוב; דבר כזה יהיה שכנוע עצמי ותו לא. אבל אפשר לפתח קשר עם השכבה התחתית, הנסתרת. השכבה הנסתרת היא השכבה הרגשית שהיא הסוד של כל הקדושים, ישנן שכבות פנימיות של הרגש שבהן אפשר תמיד להתחבר להרגשה טובה, ובאמצעותה ניתן לזהות שאלוהים תמיד כאן, שאלוהים לא הלך לשום מקום.
האתגר הוא לעשות את זה כשמרגישים טוב על פני השטח, לעשות את זה כשיש הרגשה רעה זה הכי קל. מכיוון שזה קל, אנחנו לא עושים את זה. זה יהרוס את כל ההרגשה הרעה, ואנחנו ממש לא רוצים להפסיק להרגיש רע, למרות שבאותה נשימה, היינו מאוד רוצים להפסיק להרגיש רע. אבל אם נעשה את זה רק כשאנחנו מרגישים רע, אז שום דבר עמוק לא יצמח מזה, כי אז נעשה זאת רק כדי להימלט מההרגשה הרעה, ולהימלט מההרגשה הרעה ובכן, זה לא מה שיביא אותנו לאלוהים.
אז כשיש לנו הרגשה טובה על פני השטח, כשהשמיים מאירים ויש שמש, והכל נעים, והמזגן הוא בדיוק, לא חם מדי ולא קר מדי, אנחנו באופן טבעי נצמדים אל השכבה השטחית של הרגשות ולא מוכנים להרפות ממנה - ושם הסבל, שם הסכנה. במצב ההפוך, אם כשמרגישים טוב מתרגלים את המעבר של תשומת הלב מהשכבה השטחית אל השכבה הפנימית, אז המעבר הזה יקרה לנו באופן טבעי גם במצב שבו אנו מרגישים רע, משמעות הדבר היא שאנחנו מתחילים להעדיף את ההרגשה הטובה של אלוהים על פני ההרגשה הטובה השטחית, ומשם מתחיל לצמוח הכוח שלנו. האדם שלא נצמד להרגשות הטובות שלו, שום דבר לא יכול לנצח אותו, הוא לעולם לא יוכל לסבול, כי הסבל נמצא דווקא בהיצמדות להרגשה הטובה השטחית.
ככל שאיכות החיים שלנו משתפרת, אנו הופכים לחמדנים יותר. ככל שאנו נצמדים עוד יותר להרגשה השטחית הטובה, אנו מושכים אלינו עוד יותר מההרגשה השטחית הרעה, ומושכים גם את ההרגשה העמוקה הרעה, שהיא כוחות החושך. ברגע שמתחילה היצמדות אל משהו על פני השטח בצורה רבת עוצמה, אנו מושכים יחד איתו גם את הקוטב הנגדי שלו, את החצי המשלים שלו. לעומת זאת, אם אנו נצמדים להרגשה העמוקה הטובה, זו הרגשה שאין לה הפך. ההרגשה שאין לה חצי משלים כי היא מלאות, ואת המלאות הזאת אפשר להגדיל עוד יותר. זה הסוד הגדול: האור שבתוך האור.
חפשו את המקום בתוככם שימשיך להרגיש טוב, גם אם יקחו לכם את כל ההרגשה הטובה. חושו אותו. זה מקום שהיה מרגיש טוב גם אם היו מבלגנים לכם לגמרי את החיים. ברגע שהגעתם להרגשה הטובה, מצאתם את אלוהים בתוככם. אלוהים מופיע כחיוך ששום דבר לא יכול למחוק אותו. אם תצנחו אל תוכו מדי פעם כשאתם עושים מדיטציה, אתם עשויים לחוות דברים מאד מוזרים ומעניינים, כמו חוויות שדומות לאורגזמה הפיזית, רק עמוק יותר, מפני שמתוך המקום הזה מתחיל להתפשט סוג של עונג אחר לגמרי בגוף כולו.
שי טובלי, מורה רוחני, ואיש חזון, יחד עם שותפו אילון לסטר מביאים לעולם ידע רחב היקף לאין שיעור שכל כולו הוא תשתית ליצירתה של תרבות אנושית חדשה.