האם ניתן ליצור מציאות חדשה באמצעות יחסי ציבור? 

שאלת מיליון הדולר, כמובן, הינה האם באמת אפשר לייצר אגנ'דה ממה שנראה מלכתחילה כ"כלום"? האם אפשר להפוך מועמד חסר כישורים סבירים לכוכב תקשורת ובאמצעות זאת להפוך אותו לרלוונטי בעיני המוני מצביעים? בד בבד, האם ניתן לשקם תדמית של מועמד שנס ליחו ולשקם אותה בימים המעטים שנותרו עד יום הכרעת הבחירות?

תופתעו, אבל התשובה היא כן רבתי. כחברה העוסקת שנים רבות בייעוץ אסטרטגי, נתקלנו כבר בכל ה"ניסים" האפשריים, הן למועמדים שנחשבו מלכתחילה לחסרי סיכוי והן לכאלה שמעמדם ברגע תחילת הקמפיין התאפיין בהתרסקות גמורה. בכלל, ההיסטוריה של אינספור מערכות בחירות בארץ ובעולם רוויה מקרים כאלה.

שתי דוגמאות מהעולם: בבריטניה, ב-1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, נחל ראש הממשלה הכרימזטי צ'רצ'יל, סמל הנצחון  של גרמניה הנאצית, תבוסה מדהימה בבחירות למועמד הלייבור האפרורי , קלמנט אטלי. הקמפיינים של אטלי עשו מעשה נבון, לא התכתשו עם צ'רצ'יל על נושאי בטחון, שבהם כמובן היה לו יתרון מכריע, והפכו את הקמפיין לשדה מערכה על איכות החיים היומיומית של האזרח הבריטי, חינוך, תעסוקה ובריאות. בין היתר הבטיחו, ואחר כך  אכן ההבטחה קוימה , שאם אטלי ייבחר לראשות הממשלה, הוא יקים מערכת בריאות ממשלתית מסובסדת ושוות נפש לכל אזרח.

דוגמא שנייה, מעניינת לא פחות, הינה נצחונו שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1948, של הארי טרומן, שהיה נשיא ממלא מקום של פרנקלין רוזוולט שנפטר, ונחשב בתחילה לאיש אפרורי יחסית, על המועמד הרפובליקני הכריזמטי דיואי. הקמפיינים של טרומן, שהבינו כי לא יוכלו לדיואי מבחינת כריזמה, החליטו החלטה אסטרטגית נבונה להקיף אותו באג'נדה ממלכתית-בינלאומית של "כוכב הנצחון במלחמת העולם השנייה", "ראש חץ במאבק נגד השתלטות הקומוניזם על מזרח אירופה", זאת תוך הבלטת גנרלים כריזמטים שיהו לצידו דוגמת שר החוץ גורג' מרשל ודאגלאס מקארתור. גם כאן גברה האג'נדה על "אפרוריות" המועמד והביאה לנצחון בלתי צפוי.

גם בישראל ידועים לא מעט מקרים שבהם אג'נדה של יועצי תקשורת וקמפיינרים , עשתה את העבודה למועמדים שהיו לכאורה חסרי סיכוי או בעלי סיכוי נמוך יחסית. במישור הארצי ניתן לציין את מהפך 1977 שבו עבודה מבריקה של יועצי תקשורת העניקה למנחם בגין ליגיטימציה כמנהיג לאומי, זאת לאחר שבמשך עשרות שנים כשל בשמונה מערכות בחירות(!) ונחשב ל"אופוזיציונר חסר סיכוי". מן הצד השני הצוות של המערך(מפלגת העבודה) לא חזה את המהפך הזה, וכמוהו כל אמצעי התקשורת ומרבית הסוקרים. השאננות, אם כן, היוותה גם גורם מרכזי למהפך זה. גם המהפכים הבאים שהיו ב-1996(ביבי גבר על פרס) ו-1999(ברק הביס את ביבי) היו בין היתר תוצאה של אגנ'דה נכונה שחוברה למועמדים שבתחילת הדרך נחשבו לבעלי סיכוי מועט, ותוך חודשים מעטים הוענקה להם הלגיטימציה המיוחלת של מנהיגים לאומיים אחראים.

המסקנה – אף פעם לא להתייאש. זיכרו : כשההתחלה היא מלמטה , תמיד אפשר רק לעלות מעלה, מעלה!