על איזה חושף שחיתויות מגן SOX 806?
בראשית העשור בארה"ב צצו, כך נדמה, כפטריות לאחר גשם, שערוריות חשבונאיות (אנרון, וורלדקום ועוד). היקף השערוריות יצר אווירת משבר במשק שהביא את הממשל להתערב. הניסיון לתקן את הדברים הביא לחקיקתו של חוק סרבנס אוקסלי. חוק זה היווה ניסיון כולל, בין היתר, לחיזוק השלטון התאגידי, והגברת הבקרה בחברות ציבוריות זאת כדי להבטיח נאותות הניהול ובכך להבטיח את כספי ציבור המשקיעים. למעשה חוק סרבנס אוקסלי הוא הפעלת כוח מצד הממשל כדי לשנות את התרבות הארגונית בחברות ציבוריות.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא הטלת חובה להקים מכניזם אמין לקבלת דיווחים אנונימיים לפעולות בלתי תקינות וזאת כדי לטפח תרבות של אי הסתרת מידע מחד, וחיוב הטיפול במידע שכזה מאידך [אי טאטוא מתחת לשטיח] (סעיף 301). כדי לעודד, לטפח ולאפשר שינוי תרבותי זה עיגן החוק בסעיף 806 הגנה על חושפי שחיתויות. הסעיף קובע כי עובדים חושפי שחיתויות (Whistleblower) בחברות הרשומות למסחר בבורסה, יהיו מוגנים, כלהלן:
שום חברה רשומה רשאית לפטר, להדיח, להוריד בדרגה, להשעות, לאיים, להציק או לנקוט בצעד מפלה אחר כנגד עובד בגלל צעד חוקי כלשהו שנקט העובד –
1) לספק מידע, לגרום לכך שמידע יסופק, או לספק סיוע אחר לחקירה על מעשים, שהיה לעבוד יסוד סביר להניח שמעשים אלה מנוגדים לחוק.
2) להעביר מסמך, או לגרום לכך שמסמך ישלח, להעיד, לשתף פעולה או לסייע בדרך כל שהיא להעברת חומר הנוגע להפרת חוק.
הביקורת הפנימית בעולם, למעט ישראל, קוויבק וטייוואן, אינה מעוגנת בחוק. מכיוון שכך, מבקרים פנימיים רבים בארה"ב ובחברות הנסחרות שם ראו את סעיף 806 כמגן עליהם. על פניו יש למבקרים הפנימיים על מה להסתמך הואיל והם משמשים בפועל שומרי סף. בישראל למשל, בגופים צבורים, החוק הישראלי מכיר במעמדם המיוחד של מבקרי הפנים, והוא מעניק לבקרים הפנימיים הגנה ע"י באמצעות מבקר המדינה[i]. למרות שלכאורה ברור כי אכן יש למבקרים יתד נאמן להישען עליו, לאחרונה נתקבלה בארה"ב פסיקה שנדמה שהופכה קערה זו על פיה ושוטמת מתחת לרגלי המבקרים את מה שנראה כקו האחרון של ההגנה.
בפס"דRobinson V Morgan Stanley נדונה תביעתה של הגב' בוורלי רובינסון, מבקרת פנימית בכירה, כנגד החלטת החברה לפטרה. הגב' בוורלי טענה כי פיטרו נעשו בניגוד לחוק הואיל והם נעשו על רקע דיווחיה על אי סדרים במערך הכספי של החברה, לרבות כשלים בבקרה הפנימית ומעשי הונאות מצד בכירים בהנהלה. ברם, במהלך המשפט הגיעו הצדדים להסכמה כי עבודת של הגב' רובינסון לא הייתה במסגרת סעיף 806, מכיוון שחשיפתה את הממצאים והדיווח עליהם נעשה כחלק ממהלך הרגיל של עבודתה כמבקרת הפנימית משל החברה, ולא באופן עצמאי כחושף שחיתויות (Whistleblower). למרות האמור השופט, לאור הנסיבות המיוחדת, פסק כי זו זכאית להגנה, ברם כלל אין מבקרי פנים זכאים להגנה.
כדי לזכות בהגנה הקבועה בחוק, קבע ביהמ"ש, דיווח על מעשי שחיתות צריך שיהיה חיצוני לחובות המוטלות על המתלונן. דהיינו נדרש כי אדם, שתפקידו לדווח על הונאות להנהלה/ועדת ביקורת וכו', לא יזכה להגנה לפי סעיף 806 לחוק. מסקנה תמוהה זו מבסס השופט על הרעיון של שההגנה בחוק לחושפי שחיתויות נועדה להגן על עובדים שמסכנים את עבודתם בכך שהם נוקטים בצעדים להגן את נכסי הציבור. אם חשיפת שחיתות הוא תפקידך, גילוי הונאות לא מסכן את עבודתך, ולכן אתה לא זכאי להגנה.
לעניין רובינסון קבע השופט כי בזמן שהיא גילתה את ההונאה "בזמן עבודת הביקורת שלה, הדרך והשיטה בה היא נקטה כדי לדווח על ממצאיה לנשיא ולסמנ"כל הכספים נעשו מעבר לתפקידה כמבקר פנימית בכירה. כתוצאה מכך, למרות מעמדה כמבקרת בכירה, רובינסון פעלה במסגרת ההגנה של חוק סרבנס אוקסלי, מכיוון שהיא לא הכינה ולא הציגה את תלונתה כחלק בתפקידה כמבקרת".
קביעה זו של השופט היא נחמת פורתא. בסופו של יום, ביהמ"ש עדין דורש כי חשיפת השחיתות תעשה במסגרת החיצונית לתחום אחריות עבודתו של העובד, כדי שתסתייע ההגנה הקבועה בחוק. המשמעות למבקרים פנימיים היא שהענקת הגנה תחייב תחילה בבדיקה מעמיקה של מסגרת האחריות וצורת הדיווח שלהם.
לעת עתה, מדובר בהחלט בודדת של בית המשפט המנהלי בערכאה נמוכה. סביר להניח שהלכה זו לא תהפוך לתקדים מחייב, מה גם שעדין הועדהUS Department of Labor's Administrative Review Board לא אמרה את דעתה בנושא. יחד עם זאת, מעבידים שיקבלו תלונות על שחיתות ממבקרים פנימיים, שיבקשו הגנה לפי סעיף 806, יטענו קרוב לוודאי, בהסתמך על הלכת רוביסנון, כי הללו לא זכאים להגנה. מאידך גיסא, מבקרים פנימיים עלולים לטעון כי זכאים להגנה כזו הואיל והם לא פעלו באופן ישיר בהתאם לתחום סמכותם והגדרת תפקידם. ניתן לתהות האם "כדאי" בכלל למבקרים פנימיים לכתוב דוח שכזה, ולדווח עליו מעבר למדרג המחייב וזאת כדי לתקוף טענות שפעולתם הייתה במסגרת עבודתם הרגילה. אין לדעת האם הלכה תתקבל ותהפוך לתקדים מחייב, אולם בין כך ובין כך מבקרים פנימיים צריכים להיות מודעים לסוגיה זו ולקחת זאת בחשבון בעת דיווח על ממצאים המעלים חשד סביר להונאה.
הערה: מאמר זה מבוסס על Floyd R. Hartely jR. (2008), An Uncertain Protection, Internal Auditor, June. Pp. 33-36, IIA.
[i] . סעיף 45(א)(2) לחוק מבקר המדינה התשי"ח - 1958
עו“ד אלון קוחלני (. LL.B ) עוסק זה כשני עשורים בביקורת פנימית ובקרה, ולמעלה מעשור בתחומי ניהול סיכונים וציות. הוא משמש שנים רבות מבקר פנימי ראשי ברשויות מקומיות וביצע פרויקטים של ביקורת וסקרי סיכונים בגופים שונים. המחבר הינו בעל הסמכה CRMA בתחום ניהול הסיכונים ובעל תואר MA בביקורת פנימית (אוניברסיטת חיפה). הוא פרסם ספר בתחום ניהול סיכונים וביקורת פנימית וכן ומאמרים בתחומים אלה.
