בתי המשפט בארץ ובעולם מנסים להתמודד עם סוגיות הקשורות בזכויות יוצרים ובאתרי אינטרנט ופלטפורמות P2P (פלטפורמות כדוגמת eMule ונאפסטר) ובאיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים של בעלי הזכויות והיוצרים מצד אחד וזכויות הציבור לעשות שימוש ביצירות אלה. לעיתים קרובות ערכאות משפטיות מקבילות באותה המדינה אף מקבלות החלטות סותרות, מצב המעיב עוד יותר על הוודאות המשפטית בסוגיות אלה ומבלבל עוד יותר הן את היוצרים והן את ציבור המשתמשים באתרי האינטרנט ובפלטפורמות השיתוף.
בהחלטה תקדימית החליט לאחרונה בית המשפט העליון הגרמני להורות לאתר Rapidshare לסנן באופן אקטיבי את התוכן המועלה ע"י משתמשיה לאתר. ההחלטה קובעת שחובה על Rapidshare לרכוש טכנולוגיה מתקדמת על מנת לבצע ניטור וסינון מתקדמים ביותר של התוכן המועלה לאתר. האתר יחויב לבדוק כל תוכן המועלה אליה ולבצע מעקב אקטיבי לוודא שתוכן האתר אינו מפר זכויות. המחויבות לעקוב אחר הפרות זכויות עובר בעצם מכתפיהם של היוצרים ואיגודיהם אל האתרים, מעשה הדורש השקעה כספית ומאמצים רבים. אתרים דומים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש טכנולוגיה מעין זו שכן היא יקרה מאוד ובסופו של דבר מביאה לסגירה של אתרים רבים אשר אינם יכולים לממן את החידושים הללו. מעבר לכך, דרישה מעין זו פוגעת אנושות בחירויות המידע והתנועה ברשת האינטרנט.
החלטה זו תמוהה אף משום ששבוע טרם מתן ההחלטה, פסק בית המשפט האירופי לצדק (ECJ - לכאורה ערכאה גבוהה יותר שתפקידה לתת קווים מנחים לבתי המשפט באיחוד האירופי) בעניין נתן בית המשפט האירופאי לצדק פסק דין בעניין C-360/10 Belgische Vereniging van Auteurs, Componisten en Uitgevers (SABAM) v Netlog NV, כי ספק שירותי אינטרנט לא חייב להתקין מערכת סינון תכני גולשים.
SABAM היא אגודה בלגית לניהול משותף של זכויות יוצרים שהגישה תביעה כנגד Netlog בגין הפרת זכויות יוצרים ביצירות שגולשים של Netlog מעלים לפלטפורמה ש- Netlog פיתחה.
SABAM דרשה מ-Netlog להתקין מערכות סינון תכנים מורכבות שלא היו על גבי הפלטפורמה של Netlog בעוד ש- Netlogטענה שדרישה זו מנוגדת לדירקטיבה האירופאית בדבר מסחר אלקטרוני הקובעת בפירוש שספקי שירותי אינטרנט אינם חייבים בסינון תכני גולשים.
בפסק דינו, קבע בית המשפט האירופי לצדק, כי בית המשפט קבע שניטור וסינון כאמור יפגעו בזכויות היסוד לחופש עיסוק, לפרטיות ולמעבר חופשי של מידע בעידן האינטרנט.
לפיכך, קבע בית המשפט, כי ספק שירותי אינטרנט לא חייב להתקין מערכת סינון תכני גולשים כללית, המכסה את המשתמשים באתר, כדי למנוע שימושים שאינם כדין ביצירות מוסיקליות ואודיו-ויזואליות.
חובה מעין זו, קבע בית המשפט, לא תשקף את הדרישה לאיזון סביר בין ההגנה על תכנים שונים המוגנים לכאורה בזכויות יוצרים מחד גיסא, לבין החופש להתנהלות עסקית, הזכות להגנה על מידע אישי והזכות לחופש לשלוח ולקבל מידע מאידך גיסא.
דרישת הקמת מערכות ניטור וסינון מעין אלה שדרשה SABAM, תפגע יותר בספקי שירותי אינטרנט, משום שהיא דורשת מהם להתקין מערכת מיחשוב יקרה ומורכבת על חשבונה. מעבר לכך, חופש המידע באינטרנט ייפגע אנושות, משום שהמערכת עלולה לא להעשות הבחנה נכונה בין תוכן המפר לכאורה זכויות יוצרים לבין תוכן "כשר למהדרין" ומשכך להסיר באופן אוטומטי תכנים הראוים לשיתוף ולצפיה על ידי כלל הגולשים באינטרנט – תופעה מסוכנת בעידן המידע, שיש למנוע אותה.
לפני כחודש בית המשפט המחוזי בתל אביב הרחיק לכת אף יותר. בפסק דין קצר אך מצמרר בעניין זיר"ה נ' אלנשיא קבע בית המשפט כי לא על מעלי התוכן ואף לא על מנהל האתר מוטלת האחריות לסנן את התוכן הנמצא באתר, אלא על הציבור! בית המשפט הורה לספקי האינטרנט לחסום את גישת הציבור לאתר topdown.me בטענה כי האתר מכיל תוכן המפר זכויות יוצרים. במהלך תקדימי שכזה, אשר מאפיין יותר משטרים דיקטטוריים מאשר מדינות דמוקרטיות, קבע בית המשפט, כי הציבור הוא שאחראי לתוכן מפר הנמצא באתרי אינטרנט (בעוד שהציבור עצמו לא נתבע או יוצג פורמלית במשפט). הציבור הוא שיוגבל וישלם על מעשי הפרה הנעשים על ידי אחרים. פסק דין זה דומה למצב בו בעל חנות מוכר מוצרים מזויפים ובמקום שהמדינה תטיל אחריות על בעל החנות, הוא מונע מהציבור את הגישה לאזור בו ממוקמת החנות. החלטה זו מנוגדת לחלוטין לחופש המידע, פוגע אנושות בחופש התנועה ותוקע קרש בגלגלי הדמוקרטיה.
בתי המשפט בעולם צריכים להגיע לידי החלטה מי אחראי להפרות זכויות היוצרים הללו ומי צריך לשלם על הפרות של הזכויות הללו. כל עוד בתי המשפט ממשיכים להיות עמומים ולא עקביים בנושא, הרי שהציבור ימשיך לשלם בחסימת הגישה לאתרים, פתרון יצירתי אשר מיושם כיום במדינות כמו איראן וסין.
עורך דין. בעל תארים ראשון ושני במשפטים, חבר וועדות קניין רוחני, היי-טק וזכויות בעלי חיים של לשכת עורכי הדין בישראל, עוסק בתחומי דיני הקניין הרוחני, האינטרנט והמשפט המסחרי.
המאמר נכתב בסיוע מר אבישי אסטרין, סטודנט למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.
