יכולת הדיבור הוא בין היתרונות שיש לנו כבני אדם. הדיבור הוא הכלי העיקרי שלנו כבני אדם לבטא את עצמנו. לבטא את המחשבות שלנו ואת הרגשות שלנו. התפקיד שלנו כבני אדם הוא לבחור כיצד להשתמש בכלי זה. מתי לדבר, על מה לדבר ואיך לדבר. אנחנו אמורים לנהל את הדיבור שלנו.
לפעמים נדמה שהיכולת לבחור נעלמה מאיתנו. ישנם פעמים שאנחנו לא מסוגלים לדבר גם כאשר אנחנו מאד רוצים. וישנם פעמים שאנחנו לא מצליחים לשתוק, להפסיק לדבר. יהיו אנשים שיתקשו מאד לבטא את האני הפנימי שלהם באמצעות דיבור. אנשים מופנים מתקשים לקחת את העולם הפנימי שלהם ולבטא אותו החוצה גם כאשר הם מאד רוצים. עד כדי כך שפעמים רבות הקונפליקט בין הרצון לביטוי ובין המעצור הפנימי שלהם יתבטא כגוש חונק בגרון. ככל שהבן אדם יותר מפותח נפשית חופש הביטוי שלו גדול יותר.
יהיו אנשים שיוכלו לדבר על כל דבר בעולם חוץ מעל העולם הרגשי שלהם. כאשר אנחנו חווים קשים בדיבור על עצמנו ועל הרגשות שלנו זה לרוב מגיע מתדמית ששמנו על עצמנו.
אנחנו שמים על עצמנו תדמית כאשר אנחנו חווים שהאני הפנימי שלנו אינו מתקבל באהדה על ידי הסביבה. כיוון שאנחנו יצורים חברתיים, הרצון להשתייך לסביבה הוא מוטבע אצלנו ולכן אנחנו מעדיפים לקחת את החלקים הפנימיים שלנו ולהסתיר אותם. אנחנו לוקחים את החולשות שלנו. את הפחדים שלנו. את הכאב שלנו ומסתירים אותו מאחורי תדמית. עם התדמית אנחנו מנסים למצוא את המקום החברתי שלנו באמצעות חזות לא אותנטית שלנו. באמצעות חזות שמטרתה להרשים את האחרים.
כאשר אנחנו חיים בצורה כזאת, אנחנו נתקשה לבטא את המחשבות האותנטיות שלנו ואת הרגשות הפנימיים שלנו מפחד לדחייה, שיפוט וביקורת. אנחנו נעשה הכל על מנת להימנע מחשיפה של המהות הפנימית שלנו.
הקושי הגדול ביותר שנחווה הוא קושי לדבר על הכאב שלנו, לדבר מתוך הכאב שלנו ובעיקר מתוך הכאב הקדום שלנו. הכאב שחווינו בתור ילדים. הכאב שלנו מהילדות מודחק עמוק בתוך תת המודע שלנו. הדרך הבסיסית לפוגג כאב היא באמצעות דיבור. אך כיוון שהכאב שלנו לא התפוגג בילדות, הוא שוכן בתוכנו מלווה בכעס עצור ושנאה עצמית. האנרגיה הזאת נמצאת בתוך תת המודע שלנו ועוצרת אותנו מלדבר על הרגשות שלנו. כיוון שדיבור רגשי מוביל לחשיפה והחשיפה תוביל אותנו בסופו של דבר להתמודד עם התכנים המודחקים. וזה נורא מפחיד אותנו.
הדרך שלנו להתחיל לפוגג את האנרגיה הרגשית התקועה בתוכנו ולהתחיל לחיות בשלום עם המהות שלנו היא באמצעות דיבור רגשי. דיבור מהלב.
דיבור מהלב זה דיבור חווייתי. דיבור שאני לא מתכנן אותו מראש. אני מדבר בשביל לשתף. אני מדבר בשביל לפתוח את הלב, ואז לאט לאט במהלך הדיבור, נפתחים עוד ועוד מחיצות והגנות ואני מתחיל להבין מה קשה לי. מה כואב לי. אני מתחיל להבין את עצמי ובהקבלה גם לקבל את עצמי.
כאשר אני מדבר על החסרים שלי, על הכאב שלי, על הקשיים שלי, על התשוקות שלי, על הפחדים שלי, על מה שאני אוהב. כאשר אני מסוגל לבטא את הרצונות שלי – לבקש את מה שאני רוצה אני לאט לאט מפוגג את הקושי שלי בלחשוף את עצמי. ומחזיר לעצמי את היכולת לבחור. אני חוזר להיות בעל הבית של יכולת הדיבור שלי.
כמובן שזהו תהליך לא פשוט. אך החופש הפנימי שחווים כאשר חוזרת היכולת לדבר הוא עצום. ולכן מומלץ להתחייב לתהליך. להתחיל בתחום המסוגלות שלנו. לשתף, לבטא ולבקש ברמות שכרגע אפשריות לנו ולאט לאט להרחיב את העומק הרגשי שממנו אנחנו מתבטאים.
תתחייבו להתפתחות אישית שלכם – זה שווה!
חני
חני בורנשטיין - מומחית להתפתחות אישית ולהגשמה עצמית
