משקיע המעו"ף, אלי ארוך, אינו מרים ידיים מול הענק כלל-פיננסים וקבוצת אי.די. בי שבראשות נוחי דנקנר, ומשיב מלחמה שערה בניסיונותיהם הבלתי לגיטימיים לקעקע פסק בורר תקף ומבוסס שיצא מלפני שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב מלץ.
ארוך, שכבר הוספד על ידי כלל, כמי שאבדה עליו דעתו, ושלעולם לא ישיב לבקשה לביטול פסק בורר שהוגשה על ידה, המבוססת על החשדות כי עשה שימוש במסמכים מזויפים כדי לזכות בבוררות נגדה, משיב לכלל מכה ניצחת אפיים .
כזכור, בפברואר 2006 נתן שופט בית המשפט העליון, הבורר מלץ פסק בוררות, לפיו על כלל פיננסים לשלם לארוך סך של כ-96 מיליון שקל. מלץ קבע כי כלל לא ביצעה פעולות סחר באופציות מעו"ף בהתאם להוראותיו של ארוך, ובכך גרמה לו נזק רב.
ראשית פנתה כלל לבית המשפט בטענה כי יש לפסול את פסק הבוררות בטענות שהופנו באופן אישי כלפי הבורר הנכבד, ואשר נסובו סביב הטענה כאילו לארוך היתה השפעה עליו.
בחודש מרץ 07, ביקשה כלל ,לאחר מסכת תלאות ארוכה וממושכת, ובין השאר לאחר מות הבורר, לתקן את טענותיה, והגישה בקשה מתוקנת לביטול פסק בורר, הנסמכת על עדות של מי שהיה במהלך הבוררות חברו של ארוך ויד ימינו, דוד שילוח, "הצל".
כלל טענה כי המדובר בעניין אשר יזעזע את ההליך, ואף קנתה עדות זו תמורת תשלום של 21 מיליון שקל, מרגע זה היוותה עדות שילוח את המסד העיקרי עליו ביססה כלל את בקשתה לביטול פסק בורר.
טענתה העיקרית של כלל היתה כי "דף המטרה" ובו הוראות הביצוע שמסר ארוך לה לטענתו, זויף באופן הזה שהוטבעה בו חותמת משטרתית כדי ליצור כביכול תאריך רטרואקטיבי לו ועל מנת שיוכיח כי נמסר לכלל במועד בו הוא טוען כי שלח אותו.
בתגובה שהוגשה היום באמצעות עו"ד פנינת ינאי ויובל בר סלע ממשרדה, באי כוחו של ארוך, ומשתרעת על פני יותר מ-170 עמודים, מפורטים הכשלים המהותיים בבקשת הביטול המתוקנת שהגישה כלל, ומדוע לא ניתן לבסס על עדותו הקנויה במיליונים של שילוח, את הבקשה לביטול פסק בורר כה נכבד כמלץ.
טענת המפתח בדברי תגובתו של ארוך היא בהפנייה דוקא לסעיפים נבחרים מתוך בקשתה של כלל אשר למרבה הפלא מודה בפה מלא כי הבורר הנכבד היה מודע עוד בזמן הבוררות לעובדת היות המסמכים מזוייפים, ובכל זאת החליט את אשר החליט בפסק הדין.
כלל מציינת את הדברים באופן מפורש בבקשתה : " עמוד 87 סעיף 319
"לא זו אלא זו, לא ברי על שום מה מצא כבוד הבורר המנוח ליתן אמון מלא בעדותו של אלי ארוך, שעה שהתחוור לכבוד הבורר המנוח באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אלי ארוך שיקר בעזות מצח לכל אורך הבוררות, עת זייף מסמכים שהוגשו לבורר הנכבד, ועת הכחיש את דבר האיומים וההטרדות כלפי עדים..."
לטענת ינאי, לא די שעצם הודאה זו בעובדה מטעם כלל מעוררת סימני שאלה נכבדים באשר להחלטתה המוזרה לשלם לשילוח 21 מליון - בעבור עדותו, אלא שאף שבמצג נסיבות זה, אף מן הבחינה המשפטית, דרכה של כלל לא יכולה להיסלל אל בית המשפט, שכן היא מבקשת מהשופט זפט אשר דן בתיק לתפקד כערכאת ערעור על פסק הבורר, דבר שאיננו אפשרי בביטול פסק בורר אשר מחייב עילות מיוחדות כדי לבטלו.
ארוך בכל זאת מסביר את כריתת ההסכם עם שילוח, הגם אם אין ב"מרכולתו" לחדש דבר כ"מפגש אינטרסים מסוכן" בין השניים בו משתלמת העסקה לכל צד: לכלל - כדי לנסות לחסוך ולשלם רק חמישית מסכום הפסק (21 מליון - מול 100 - מליון סכום הפסק) וכן להמשיך באמצעות שילוח ולעכב את ארוך תוך ענוי דין, ומנגד כמובן שהדבר משתלם לשילוח אשר כמי שנזרק מביתו כי לא היה בידו לשלם את המשכנתא, יהפוך לאיש עשיר.
באמצעות פרקליטיו טוען ארוך בתגובתו כי כמו הטענות המכפישות כלפי הבורר, כך גם בטענות כלל היום אשר נעדרות כל בסיס משפטי, אין מאומה ואין בהן כל אחיזה משפטית, לטענת ארוך מטרתה המרכזית של כלל, אשר יודעת היטב כי אין לבקשתה כל סיכוי בבית המשפט, היא רק בנקיטת סחבת וגרירת הדיונים כדי לדחות את הקץ לגרום לו לעינוי דין ולא לשלם לו את הכסף המגיע לו.
ארוך שב וטוען באמצעות פרקליטיו כי אין חולק על כך שפיתח שיטה מתמטית ייחודית במסחר בשוק המעו"ף וכי ניסיונות כלל לחמוק מאחריות לאחר שהפקיעה ממנו את התיק בשל טעות בהערכת בטחונות שהיו לו עקב טעות בתכנת המחשב שלהן, אינן זרות לו, וכך עשו לכל אורך הבוררות.
לטענת ארוך, טענת ההגנה היחידה של כלל במהלך הבוררות היתה היעדר ביטחונות. לארוך היה בכלל תיק השקעות של כ-15 מיליון שקל, שצמח תוך זמן קצר ל-47 מיליון שקל. למעשה ארוך ריכז שליש מפעילותה של כלל באופציות מעו"ף באותה תקופה. למרות זאת, כלל הקפיאה את הפעילות בחשבונותיו, לטענתה בשל חוסר בביטחונות של 100 אלף שקל בלבד. זהו התירוץ היחיד שכלל הצליחה למצוא במהלך הבוררות להגנתה, ולהסבר מחדלה לבצע את פעולות ההשקעה שהעביר לה ארוך.
ואולם, טענה זו כבר הופרכה במהלך הבוררות, ואף המסמכים שנטען לגביהם כיום כי הם מזויפים, לא עוסקים כלל בעניין הביטחונות. לטענת ארוך, אפילו המומחה שהתייצב בבוררות מטעם כלל, לא יכול היה לתמוך בטענת היעדר הביטחונות. מכאן, טוען ארוך, לא נותר בידי כלל אלא לטעון כי ההוראות לביצוע מסחר באופציות המעו"ף לא הגיעו לידיה במועד. מאחר שהמסמכים תמכו בכך שההוראות כן הגיעו ליעדם בכלל, לא נותר בידי כלל אלא לטעון כי מדובר במסמכים מזויפים.
לתמיכה בטענותיו מצרף ארוך מסמך סודי אשר התגלה במהלך הבוררות, ובו מודה כלל בטעות תכנת המחשב עמה פעלה באשר לחישוב הביטחונות. לטענתו מסמך זה מהווה מעין הודאת בעל דין, והוא היה אחד מן המסמכים החשובים אשר ביססו את פסק הבורר אשר החליט לבסוף לפסוק לו סכום של 94 מליון שקלים.
כמו כן, מדגיש ארוך ומציין כי אין לסמוך על עדות שילוח, שנקנתה בממון עצום וחסר תקדים של 21 מיליון שקל, ומצביע על חלקים בעדות שילוח שאינם הגיוניים, ועל ראיות חסרות ששילוח היטיב לא לאתר לקראת עדותו בתיאום מלא עם כלל. זאת לעומת אותן ראיות ששילוח מציג, שפתאום נמצאו, כמעשה קסמים, על ידו במרתף עלום כלשהו בשרון.
לטענת ארוך, טענות הזיוף אשר הועלו על ידי כלל כבר במהלך הבוררות, נדחו על ידי הבורר והן אינן רלוונטיות.
כלל אכן חזרה וטענה בדבר זיופים בפני הבורר, כך שניתן להניח שגם אם הוא קיבל את המסמכים שנטען לגביהם שזויפו, המשקל שנתן להם היה אפסי. בנוסף, גם אם נכונה טענתה של כלל בדבר זיוף, הרי שמדובר בזיוף פרטים שוליים בעניינים פעוטים, שלא השפיעו על מהלך הבוררות. לבסוף, תוכן המסמכים שנטען לגביהם שזויפו, מופיע גם במסמכים משפטיים מקבילים, שאיש לא טוען נגד האוטנטיות שלהם ואשר ממילא מבססים את הראיה המשפטית הנצרכת לשם הוכחת גרסתו.
למעשה כאמור, טוען ארוך, מאחר שמלאכת בחינת הראיות ומהימנותם כבר הועמדה להכרעת הבורר על ידי כלל והוא הכריע בה, יש בבקשתה של כלל לבחון את טענות הזיוף משום ערעור על מלאכת השיפוט של הבורר. כלל מבקשת מבית המשפט לקבוע כי מלץ לא ביצע את מלאכת השיפוט כראוי, ומוכנה להקריב על מזבח משפט זה שנות עמל של בורר מכובד, שופט עליון, ולפגוע בשמו הטוב. לאחר שנואשה מלפגוע במהימנותו ויושרתו של מלץ באמצעות מדובבת וחוקרת פרטית, וניסתה להטיל בו דופי כאילו מלץ הטה משפט במהלך הבוררות או לפחות קיים מפגשים בנוכחות צד אחד, מנסה כעת כלל להטיל דופי ביכולותיו המקצועיות של השופט. כזכור, כלל לא בחלה בשום אמצעי לביטול פסק הבורר, כולל השפלתו בפרהסיה של שופט בית משפט עליון ומבקר המדינה בדימוס, יעקב מלץ.
ארוך טוען בתגובה כי הקשר ההדוק שלו עם שילוח לא היה ארוך שנים כנטען על ידי כלל, אלא על אף שהכירו קודם לכן, הוא נוצר כמה חודשים לפני הליך הבוררות. לטענת ארוך, ההתלהבות של שילוח לקחת חלק פעיל בבוררות מלמדת אולי כי מהרגע הראשון היו לו תוכניות ומזימות לחתור נגדו.
עוד מגלה ארוך באמצעות באי כוחו כי שילוח כבר נחקר בעבר תחת אזהרה ע"י מחלק ההונאה באשר לזיוף מסמכים, לאחר שנתפסה אצלו צוואה מזויפת של אישה זרה.
המסמך שנטען לגביו שזויף ע"י כך שהודבק אליו כתב יד - אותו נייר המטרה - הוגש כ-10 פעמים במהלך הבוררות ללא כתב היד של עובד אילנות, אריק שטיינברג. לגבי הנייר שנושא את כתב היד, כבר במהלך הבוררות נטען כי כתב היד אינו של שטיינברג, אף מפי העד בעצמו כך שממילא אין מדובר בטענה חדשה שלא נדונה בבוררות.
מכל מקום טוען ארוך כי עדיין מדובר במסמך אחד, ולא עיקרי בבוררות, מתוך אלפי מסמכים, עדויות ופרוטוקולים, בבוררות שנמשכה יותר משבע שנים. על מסמך זה לא קם פסק הבורר כולו, ולא על פיו נפל דבר.
יודגש כי כלל עצמה אינה טוענת נגד האוטנטיות של נייר המטרה, אלא רק בנוגע לכתב היד שבראשו. כלומר, אין מחלוקת כי ארוך ביצע את החישובים שנכללים בדף המטרה במועדים המצוינים בראשו. השאלה היא רק האם ארוך העביר את הדף לכלל לשם ביצוע הפעולות בפועל. לטענת ארוך, אין כל היגיון כי יטרח שעות על הכנת דף מטרה ועל החישובים המוצגים בו, ולבסוף לא יעביר אותו לביצוע לכלל, מה גם שלא ניתן "לייצר" דף כזה במועד מאוחר שכן הוא בוחן את רמת הביטחונות מעת לעת, ובזמן אמת.
הבורר היה ער לטענות הזיוף, ולמרות זאת קבע כי כלל לא ביצעה את ההוראות של ארוך שבדף המטרה ובכך גרמה לו נזק כבד. בנוסף, כלל עצמה מודה כי ההוראות שנכללות בדף המטרה, אילו אכן ניתנו בזמן אמת, מגבשות לארוך את הרווח שנפסק לזכותו בפסק הבורר.
לטענת ארוך, חותמת המשטרה על גבי דף העמדה אינה מזויפת, וטענת שילוח בעניין זה בדויה. באופן מפתיע, טוען ארוך, שילוח אינו מציג את החותמת הנטענת, וזאת כאשר את כל המסמכים שלכאורה זויפו על ידי ארוך שילוח דווקא כן שמר אצלו. זאת משום, לטענת ארוך, שאילו היתה החותמת מוצגת, ניתן היה לבדוק על נקלה האם היא מקורית או מזויפת. באופן מפליא ממש, כל השקפים שבהם נעשו זיופי המסמכים נשמרו אצל שילוח, ואילו דווקא אותה חותמת שלא נטען לגביה שהיא מזויפת אלא גנובה, דווקא היא נותרה בידי ארוך ולא הוחזקה אצל שילוח.
לטענת ארוך, הוא סבל מהתמוטטות נפשית עקב ניהול ההליכים, ולא יכול היה לתפקד. נראה כי שילוח ראה בנסיבות קשות אלה "הזדמנות" לרקום את מזימתו, ואט אט "השתלט" על ארוך ושלט בו. ארוך, שסבל מחולשה נפשית קלינית, החל לפתח בשילוח תלות, והאחרון השתלט בדרך מתוחכמת ומניפולטיבית על ענייניו, בעיקר על ניהול הליך הבוררות.
כלל מתפארת בבדיקת פוליגרף שערכה לשילוח לאימות גרסתו, ואולם, הפלא ופלא, תחילה תוצאות הבדיקה לא הוצגו בפני בית המשפט, וכשהוצגו, היו אלה תוצאות בעייתיות, שלא לימדו על היות שילוח דובר אמת.
ארוך חושף את השקרים בעדותו של שילוח, ועל פריכותה וחוסר הגיונה של גרסתו. כך, שילוח שהיה מעורב בכל פרט בבוררות, לא ידע על קיומן של שתי מזוודות מסמכים שלפתע מצא ברשותו, ולא ידע את תוכנן. המזוודות נמצאו במקום עלום ללא כתובת בשרון, אצל קרוב משפחה של שילוח ללא שם.
בנוסף, טוען ארוך, אין שום היגיון בגרסת שילוח, לפיה הראשון סיפר לו כי גנב חותמת משטרתית מתחנת משטרה. מדוע יסבך ארוך את עצמו ואת אמו במעשה הגניבה ועוד יתפאר בו באוזני שילוח? גרסה מומצאת זו, נהגתה על ידי שילוח רק כדי להימנע מטענה לפיה מדובר בחותמת מזויפת, טענה שניתן היה להפריך בנקל באמצעות מומחים.
מסמכים וראיות אובייקטיבים מלמדים דווקא על אמינות גרסתו של ארוך. העדויות מלמדות כי ארוך אכן הגיע לתחנת המשטרה ולרשות ניירות ערך, וכי גופים אלה ביצעו בדיקה לבירור טענותיו בפניהם. לטענת ארוך, לצורך קיום הבדיקה על ידי המשטרה, הוא נדרש למסור לה את המסמכים שהיו בידיו, ועל כן הם הושבו לו עם חותמת.
מעניין, כי דווקא את הראיה החשובה ביותר - החותמת - שילוח כאמור אינו מצליח לאתר, ונאלץ לספר לגביה מיני סיפורים משעשעים על מעשי הסחה של ג'ני ארוך, וגניבה בשקית במבה וכו'. דווקא ראיה חפצית זו אינה נמצאת בשום מקום, ואין איש יודע להעיד לגביה מלבד שילוח עצמו.
ארוך מציג ראיות חלופיות ועצמאיות, כגון עדותו של עו"ד בעז בן-צור, שיש בהן כדי לבסס את המועד שבו נמסרו הוראות הביצוע לכלל. בנוסף, ארוך מראה כי החלטת הבורר מלץ בנוגע למועד שבו הועברו הוראות הביצוע לכלל, נשענה על חקירה קפדנית ובדיקה מדוקדקת ביותר, ולא על סמך קיומה או אי קיומה של חותמת משטרתית על דף ההוראות. כמו כן, טוען ארוך, כי לא היה בחותמת המשטרתית כדי להשפיע כהוא זה על פסק הבורר.
ארוך מציין בתצהירו את "מסכת הייסורים והגהנום" אשר עבר למן הרגע בו הבין כי כל כספו אשר חסך משך שנים בעבודת כפיים, ירד לטמיון, עובר לרגע בו הודיעה כלל לכל עובדיה כי לא יכניסו אותו לבניין, כאילו היה מצורע, ואיך הוא חש כי לא רק כספו נגזל ממנו אלא גם כבודו.
בהמשך מתאר ארוך את מצבו בעת קיום ההפגנות מול משרדי כלל- הפגנות אשר הביאו בסופו של דבר את הצדדים לבוררות.
באמצעות באת כוחו עו"הד פנינת ינאי ארוך מסכם את תגובתו בכך שבשל רשלנותה ומחדליה של כלל נגרם לו עוול ונזק כספי עצום, עובדה אשר הוכחה מעל לכל ספק בבוררות, ומבקש מבית המשפט לא לאפשר לה להמשיך ולחמוק מלשלם לו את הכספים המגיעים לו שכן מצבו הבריאותי מידרדר והוא מותש מהמאבק אותו הוא מנהל בענקית הפיננסים כלל כבר למעלה מ-7 שנים.
לקבלת כתב התשובה המלא נא לפנות לעינת מירון einat@meyron-mc.com
ארוך, שכבר הוספד על ידי כלל, כמי שאבדה עליו דעתו, ושלעולם לא ישיב לבקשה לביטול פסק בורר שהוגשה על ידה, המבוססת על החשדות כי עשה שימוש במסמכים מזויפים כדי לזכות בבוררות נגדה, משיב לכלל מכה ניצחת אפיים .
כזכור, בפברואר 2006 נתן שופט בית המשפט העליון, הבורר מלץ פסק בוררות, לפיו על כלל פיננסים לשלם לארוך סך של כ-96 מיליון שקל. מלץ קבע כי כלל לא ביצעה פעולות סחר באופציות מעו"ף בהתאם להוראותיו של ארוך, ובכך גרמה לו נזק רב.
ראשית פנתה כלל לבית המשפט בטענה כי יש לפסול את פסק הבוררות בטענות שהופנו באופן אישי כלפי הבורר הנכבד, ואשר נסובו סביב הטענה כאילו לארוך היתה השפעה עליו.
בחודש מרץ 07, ביקשה כלל ,לאחר מסכת תלאות ארוכה וממושכת, ובין השאר לאחר מות הבורר, לתקן את טענותיה, והגישה בקשה מתוקנת לביטול פסק בורר, הנסמכת על עדות של מי שהיה במהלך הבוררות חברו של ארוך ויד ימינו, דוד שילוח, "הצל".
כלל טענה כי המדובר בעניין אשר יזעזע את ההליך, ואף קנתה עדות זו תמורת תשלום של 21 מיליון שקל, מרגע זה היוותה עדות שילוח את המסד העיקרי עליו ביססה כלל את בקשתה לביטול פסק בורר.
טענתה העיקרית של כלל היתה כי "דף המטרה" ובו הוראות הביצוע שמסר ארוך לה לטענתו, זויף באופן הזה שהוטבעה בו חותמת משטרתית כדי ליצור כביכול תאריך רטרואקטיבי לו ועל מנת שיוכיח כי נמסר לכלל במועד בו הוא טוען כי שלח אותו.
בתגובה שהוגשה היום באמצעות עו"ד פנינת ינאי ויובל בר סלע ממשרדה, באי כוחו של ארוך, ומשתרעת על פני יותר מ-170 עמודים, מפורטים הכשלים המהותיים בבקשת הביטול המתוקנת שהגישה כלל, ומדוע לא ניתן לבסס על עדותו הקנויה במיליונים של שילוח, את הבקשה לביטול פסק בורר כה נכבד כמלץ.
טענת המפתח בדברי תגובתו של ארוך היא בהפנייה דוקא לסעיפים נבחרים מתוך בקשתה של כלל אשר למרבה הפלא מודה בפה מלא כי הבורר הנכבד היה מודע עוד בזמן הבוררות לעובדת היות המסמכים מזוייפים, ובכל זאת החליט את אשר החליט בפסק הדין.
כלל מציינת את הדברים באופן מפורש בבקשתה : " עמוד 87 סעיף 319
"לא זו אלא זו, לא ברי על שום מה מצא כבוד הבורר המנוח ליתן אמון מלא בעדותו של אלי ארוך, שעה שהתחוור לכבוד הבורר המנוח באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אלי ארוך שיקר בעזות מצח לכל אורך הבוררות, עת זייף מסמכים שהוגשו לבורר הנכבד, ועת הכחיש את דבר האיומים וההטרדות כלפי עדים..."
לטענת ינאי, לא די שעצם הודאה זו בעובדה מטעם כלל מעוררת סימני שאלה נכבדים באשר להחלטתה המוזרה לשלם לשילוח 21 מליון - בעבור עדותו, אלא שאף שבמצג נסיבות זה, אף מן הבחינה המשפטית, דרכה של כלל לא יכולה להיסלל אל בית המשפט, שכן היא מבקשת מהשופט זפט אשר דן בתיק לתפקד כערכאת ערעור על פסק הבורר, דבר שאיננו אפשרי בביטול פסק בורר אשר מחייב עילות מיוחדות כדי לבטלו.
ארוך בכל זאת מסביר את כריתת ההסכם עם שילוח, הגם אם אין ב"מרכולתו" לחדש דבר כ"מפגש אינטרסים מסוכן" בין השניים בו משתלמת העסקה לכל צד: לכלל - כדי לנסות לחסוך ולשלם רק חמישית מסכום הפסק (21 מליון - מול 100 - מליון סכום הפסק) וכן להמשיך באמצעות שילוח ולעכב את ארוך תוך ענוי דין, ומנגד כמובן שהדבר משתלם לשילוח אשר כמי שנזרק מביתו כי לא היה בידו לשלם את המשכנתא, יהפוך לאיש עשיר.
באמצעות פרקליטיו טוען ארוך בתגובתו כי כמו הטענות המכפישות כלפי הבורר, כך גם בטענות כלל היום אשר נעדרות כל בסיס משפטי, אין מאומה ואין בהן כל אחיזה משפטית, לטענת ארוך מטרתה המרכזית של כלל, אשר יודעת היטב כי אין לבקשתה כל סיכוי בבית המשפט, היא רק בנקיטת סחבת וגרירת הדיונים כדי לדחות את הקץ לגרום לו לעינוי דין ולא לשלם לו את הכסף המגיע לו.
ארוך שב וטוען באמצעות פרקליטיו כי אין חולק על כך שפיתח שיטה מתמטית ייחודית במסחר בשוק המעו"ף וכי ניסיונות כלל לחמוק מאחריות לאחר שהפקיעה ממנו את התיק בשל טעות בהערכת בטחונות שהיו לו עקב טעות בתכנת המחשב שלהן, אינן זרות לו, וכך עשו לכל אורך הבוררות.
לטענת ארוך, טענת ההגנה היחידה של כלל במהלך הבוררות היתה היעדר ביטחונות. לארוך היה בכלל תיק השקעות של כ-15 מיליון שקל, שצמח תוך זמן קצר ל-47 מיליון שקל. למעשה ארוך ריכז שליש מפעילותה של כלל באופציות מעו"ף באותה תקופה. למרות זאת, כלל הקפיאה את הפעילות בחשבונותיו, לטענתה בשל חוסר בביטחונות של 100 אלף שקל בלבד. זהו התירוץ היחיד שכלל הצליחה למצוא במהלך הבוררות להגנתה, ולהסבר מחדלה לבצע את פעולות ההשקעה שהעביר לה ארוך.
ואולם, טענה זו כבר הופרכה במהלך הבוררות, ואף המסמכים שנטען לגביהם כיום כי הם מזויפים, לא עוסקים כלל בעניין הביטחונות. לטענת ארוך, אפילו המומחה שהתייצב בבוררות מטעם כלל, לא יכול היה לתמוך בטענת היעדר הביטחונות. מכאן, טוען ארוך, לא נותר בידי כלל אלא לטעון כי ההוראות לביצוע מסחר באופציות המעו"ף לא הגיעו לידיה במועד. מאחר שהמסמכים תמכו בכך שההוראות כן הגיעו ליעדם בכלל, לא נותר בידי כלל אלא לטעון כי מדובר במסמכים מזויפים.
לתמיכה בטענותיו מצרף ארוך מסמך סודי אשר התגלה במהלך הבוררות, ובו מודה כלל בטעות תכנת המחשב עמה פעלה באשר לחישוב הביטחונות. לטענתו מסמך זה מהווה מעין הודאת בעל דין, והוא היה אחד מן המסמכים החשובים אשר ביססו את פסק הבורר אשר החליט לבסוף לפסוק לו סכום של 94 מליון שקלים.
כמו כן, מדגיש ארוך ומציין כי אין לסמוך על עדות שילוח, שנקנתה בממון עצום וחסר תקדים של 21 מיליון שקל, ומצביע על חלקים בעדות שילוח שאינם הגיוניים, ועל ראיות חסרות ששילוח היטיב לא לאתר לקראת עדותו בתיאום מלא עם כלל. זאת לעומת אותן ראיות ששילוח מציג, שפתאום נמצאו, כמעשה קסמים, על ידו במרתף עלום כלשהו בשרון.
לטענת ארוך, טענות הזיוף אשר הועלו על ידי כלל כבר במהלך הבוררות, נדחו על ידי הבורר והן אינן רלוונטיות.
כלל אכן חזרה וטענה בדבר זיופים בפני הבורר, כך שניתן להניח שגם אם הוא קיבל את המסמכים שנטען לגביהם שזויפו, המשקל שנתן להם היה אפסי. בנוסף, גם אם נכונה טענתה של כלל בדבר זיוף, הרי שמדובר בזיוף פרטים שוליים בעניינים פעוטים, שלא השפיעו על מהלך הבוררות. לבסוף, תוכן המסמכים שנטען לגביהם שזויפו, מופיע גם במסמכים משפטיים מקבילים, שאיש לא טוען נגד האוטנטיות שלהם ואשר ממילא מבססים את הראיה המשפטית הנצרכת לשם הוכחת גרסתו.
למעשה כאמור, טוען ארוך, מאחר שמלאכת בחינת הראיות ומהימנותם כבר הועמדה להכרעת הבורר על ידי כלל והוא הכריע בה, יש בבקשתה של כלל לבחון את טענות הזיוף משום ערעור על מלאכת השיפוט של הבורר. כלל מבקשת מבית המשפט לקבוע כי מלץ לא ביצע את מלאכת השיפוט כראוי, ומוכנה להקריב על מזבח משפט זה שנות עמל של בורר מכובד, שופט עליון, ולפגוע בשמו הטוב. לאחר שנואשה מלפגוע במהימנותו ויושרתו של מלץ באמצעות מדובבת וחוקרת פרטית, וניסתה להטיל בו דופי כאילו מלץ הטה משפט במהלך הבוררות או לפחות קיים מפגשים בנוכחות צד אחד, מנסה כעת כלל להטיל דופי ביכולותיו המקצועיות של השופט. כזכור, כלל לא בחלה בשום אמצעי לביטול פסק הבורר, כולל השפלתו בפרהסיה של שופט בית משפט עליון ומבקר המדינה בדימוס, יעקב מלץ.
ארוך טוען בתגובה כי הקשר ההדוק שלו עם שילוח לא היה ארוך שנים כנטען על ידי כלל, אלא על אף שהכירו קודם לכן, הוא נוצר כמה חודשים לפני הליך הבוררות. לטענת ארוך, ההתלהבות של שילוח לקחת חלק פעיל בבוררות מלמדת אולי כי מהרגע הראשון היו לו תוכניות ומזימות לחתור נגדו.
עוד מגלה ארוך באמצעות באי כוחו כי שילוח כבר נחקר בעבר תחת אזהרה ע"י מחלק ההונאה באשר לזיוף מסמכים, לאחר שנתפסה אצלו צוואה מזויפת של אישה זרה.
המסמך שנטען לגביו שזויף ע"י כך שהודבק אליו כתב יד - אותו נייר המטרה - הוגש כ-10 פעמים במהלך הבוררות ללא כתב היד של עובד אילנות, אריק שטיינברג. לגבי הנייר שנושא את כתב היד, כבר במהלך הבוררות נטען כי כתב היד אינו של שטיינברג, אף מפי העד בעצמו כך שממילא אין מדובר בטענה חדשה שלא נדונה בבוררות.
מכל מקום טוען ארוך כי עדיין מדובר במסמך אחד, ולא עיקרי בבוררות, מתוך אלפי מסמכים, עדויות ופרוטוקולים, בבוררות שנמשכה יותר משבע שנים. על מסמך זה לא קם פסק הבורר כולו, ולא על פיו נפל דבר.
יודגש כי כלל עצמה אינה טוענת נגד האוטנטיות של נייר המטרה, אלא רק בנוגע לכתב היד שבראשו. כלומר, אין מחלוקת כי ארוך ביצע את החישובים שנכללים בדף המטרה במועדים המצוינים בראשו. השאלה היא רק האם ארוך העביר את הדף לכלל לשם ביצוע הפעולות בפועל. לטענת ארוך, אין כל היגיון כי יטרח שעות על הכנת דף מטרה ועל החישובים המוצגים בו, ולבסוף לא יעביר אותו לביצוע לכלל, מה גם שלא ניתן "לייצר" דף כזה במועד מאוחר שכן הוא בוחן את רמת הביטחונות מעת לעת, ובזמן אמת.
הבורר היה ער לטענות הזיוף, ולמרות זאת קבע כי כלל לא ביצעה את ההוראות של ארוך שבדף המטרה ובכך גרמה לו נזק כבד. בנוסף, כלל עצמה מודה כי ההוראות שנכללות בדף המטרה, אילו אכן ניתנו בזמן אמת, מגבשות לארוך את הרווח שנפסק לזכותו בפסק הבורר.
לטענת ארוך, חותמת המשטרה על גבי דף העמדה אינה מזויפת, וטענת שילוח בעניין זה בדויה. באופן מפתיע, טוען ארוך, שילוח אינו מציג את החותמת הנטענת, וזאת כאשר את כל המסמכים שלכאורה זויפו על ידי ארוך שילוח דווקא כן שמר אצלו. זאת משום, לטענת ארוך, שאילו היתה החותמת מוצגת, ניתן היה לבדוק על נקלה האם היא מקורית או מזויפת. באופן מפליא ממש, כל השקפים שבהם נעשו זיופי המסמכים נשמרו אצל שילוח, ואילו דווקא אותה חותמת שלא נטען לגביה שהיא מזויפת אלא גנובה, דווקא היא נותרה בידי ארוך ולא הוחזקה אצל שילוח.
לטענת ארוך, הוא סבל מהתמוטטות נפשית עקב ניהול ההליכים, ולא יכול היה לתפקד. נראה כי שילוח ראה בנסיבות קשות אלה "הזדמנות" לרקום את מזימתו, ואט אט "השתלט" על ארוך ושלט בו. ארוך, שסבל מחולשה נפשית קלינית, החל לפתח בשילוח תלות, והאחרון השתלט בדרך מתוחכמת ומניפולטיבית על ענייניו, בעיקר על ניהול הליך הבוררות.
כלל מתפארת בבדיקת פוליגרף שערכה לשילוח לאימות גרסתו, ואולם, הפלא ופלא, תחילה תוצאות הבדיקה לא הוצגו בפני בית המשפט, וכשהוצגו, היו אלה תוצאות בעייתיות, שלא לימדו על היות שילוח דובר אמת.
ארוך חושף את השקרים בעדותו של שילוח, ועל פריכותה וחוסר הגיונה של גרסתו. כך, שילוח שהיה מעורב בכל פרט בבוררות, לא ידע על קיומן של שתי מזוודות מסמכים שלפתע מצא ברשותו, ולא ידע את תוכנן. המזוודות נמצאו במקום עלום ללא כתובת בשרון, אצל קרוב משפחה של שילוח ללא שם.
בנוסף, טוען ארוך, אין שום היגיון בגרסת שילוח, לפיה הראשון סיפר לו כי גנב חותמת משטרתית מתחנת משטרה. מדוע יסבך ארוך את עצמו ואת אמו במעשה הגניבה ועוד יתפאר בו באוזני שילוח? גרסה מומצאת זו, נהגתה על ידי שילוח רק כדי להימנע מטענה לפיה מדובר בחותמת מזויפת, טענה שניתן היה להפריך בנקל באמצעות מומחים.
מסמכים וראיות אובייקטיבים מלמדים דווקא על אמינות גרסתו של ארוך. העדויות מלמדות כי ארוך אכן הגיע לתחנת המשטרה ולרשות ניירות ערך, וכי גופים אלה ביצעו בדיקה לבירור טענותיו בפניהם. לטענת ארוך, לצורך קיום הבדיקה על ידי המשטרה, הוא נדרש למסור לה את המסמכים שהיו בידיו, ועל כן הם הושבו לו עם חותמת.
מעניין, כי דווקא את הראיה החשובה ביותר - החותמת - שילוח כאמור אינו מצליח לאתר, ונאלץ לספר לגביה מיני סיפורים משעשעים על מעשי הסחה של ג'ני ארוך, וגניבה בשקית במבה וכו'. דווקא ראיה חפצית זו אינה נמצאת בשום מקום, ואין איש יודע להעיד לגביה מלבד שילוח עצמו.
ארוך מציג ראיות חלופיות ועצמאיות, כגון עדותו של עו"ד בעז בן-צור, שיש בהן כדי לבסס את המועד שבו נמסרו הוראות הביצוע לכלל. בנוסף, ארוך מראה כי החלטת הבורר מלץ בנוגע למועד שבו הועברו הוראות הביצוע לכלל, נשענה על חקירה קפדנית ובדיקה מדוקדקת ביותר, ולא על סמך קיומה או אי קיומה של חותמת משטרתית על דף ההוראות. כמו כן, טוען ארוך, כי לא היה בחותמת המשטרתית כדי להשפיע כהוא זה על פסק הבורר.
ארוך מציין בתצהירו את "מסכת הייסורים והגהנום" אשר עבר למן הרגע בו הבין כי כל כספו אשר חסך משך שנים בעבודת כפיים, ירד לטמיון, עובר לרגע בו הודיעה כלל לכל עובדיה כי לא יכניסו אותו לבניין, כאילו היה מצורע, ואיך הוא חש כי לא רק כספו נגזל ממנו אלא גם כבודו.
בהמשך מתאר ארוך את מצבו בעת קיום ההפגנות מול משרדי כלל- הפגנות אשר הביאו בסופו של דבר את הצדדים לבוררות.
באמצעות באת כוחו עו"הד פנינת ינאי ארוך מסכם את תגובתו בכך שבשל רשלנותה ומחדליה של כלל נגרם לו עוול ונזק כספי עצום, עובדה אשר הוכחה מעל לכל ספק בבוררות, ומבקש מבית המשפט לא לאפשר לה להמשיך ולחמוק מלשלם לו את הכספים המגיעים לו שכן מצבו הבריאותי מידרדר והוא מותש מהמאבק אותו הוא מנהל בענקית הפיננסים כלל כבר למעלה מ-7 שנים.
לקבלת כתב התשובה המלא נא לפנות לעינת מירון einat@meyron-mc.com
משרד יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי ושיווקי הוקם באוקטובר 2005 ומשרת מאז חברות טכנולוגיה מובילות וסטארטאפים בראשית דרכם המקצועית. המשרד מתבסס על ראייה שיווקית רחבה המחברת בין כל פעילויות השיווק והתקשורת הנדרשות לארגון. את המשרד מנהלת עינת מירון, בעלת ניסיון עשיר של למעלה מ-16 שנים בכל ערוצי המדיה השונים.
