אבנים זה דומם?! 

אבנים זה דומם?!

אבנים זה דומם - לא בטוחה שלגמרי, אך ברור שזה תלוי כיצד אתה מגדיר "דומם"...
לא סתם נאמר על הכותל למשל "אבנים עם לב אדם" או על סוגים מסוימים של אבנים "אבנים טובות". איך אבנים יכולות להיות "טובות"? see what I mean?

תמיד אהבתי אבנים, וברבות מהן ראיתי משהו מיוחד, אך התייחסות באמת שונה אליהן התפתחה כשלפני שנים מצאתי את עצמי מפסיקה לאכול בעלי חיים. זה גרר שינויים ביותר דברים מששיערתי, בין היתר בראייה, תפיסה, וטעמים לגבי דברים רבים, תחומי עניין שונים, וחושים מסוימים שהתחדדו.
התפתחו גם משיכה ורצון להבין ולדעת יותר גבי אבני חן, אבנים "טובות" מה שנקרא, להבדיל מ"אבנים יקרות" כמו יהלומים למשל, ואין מדובר בכגון אלה.

בזמנו כתבתי על תליון אמטיסט שקניתי באותה תקופה, על מה שקרה, שממחיש שאבנים אינן סתמיות כמו שעלולים לחשוב, לפעמים הן מבטאות משהו, משפיעות איכשהו.

באחד הטיולים באפריקה נתקלתי באבן, די גדולה, שהייתה זרוקה על דרך עפר יחד עם הרבה נוספות. דווקא היא "צדה את עיני", למה? לא יודעת.

אני מסתכלת גם על אבנים, ולא רק לדוגמא על נוף, עצים, פרחים, ציפורים וכד', גם הן חלק מהסביבה בעיני. מבט קרוב ובוחן אמר לי שהיא לא רגילה, פשוט אף אחד לא שם לב אליה ולכן היא נשארה ו"חיכתה לי".
כולם צחקו, לא הבינו מה אני סוחבת אותה במשך חודש שלם של הטיול בכיס שלי...ותאמינו היא היתה חתיכת גוש, בכלל לא קלה, כל הזמן פחדתי שהיא תעשה חור בכיס ותעלם לי. היא אצלי בסלון, מעולם לא הצטערתי שלקחתי אותה, אם כי לא הבנתי בעצם מדוע, מה היא בעצם, באמת אין לי שמץ, אולי היא אבן ככל האבנים.

האדם הראשון שפגשתי שהייתה לו גישה והסתכלות שונה על אבנים הייתה בזמנו מי שהכניסה אותי, בצורה טובה לתחום, בעלת החנות אליה נקלעתי.
גם זה אולי לא קרה במקרה שהגעתי לחנות זו דווקא. זו אחת מחנויות המקור ומגיעים לשם בעלי חנויות וסוחרים.

היחס והידע של בעל חנות כזו חשובים, ויותר מכל חשובה הגישה, וכאן היא הייתה שונה. בעלה גיאולוג, והיא הייתה מכל הבחינות גם רוחנית "מלכת החנות". את הגישה שלי לנושא אני זוקפת לזכותה.

כשקניתי משם אבנים, ודי הרבה במשך השנים, היא ביקשה שאם אחת נשברת או קורה לה משהו, שלא אזרוק אותה לזבל, כי היא לא רוצה ש"אבנים שלה" יגיעו לזבל, אלא שאקבור אותה באדמה....

שם קניתי את אותו "תליון אמטיסט" שהזכרתי קודם. וואלה, פתאום ראיתי שיש לא רק מי שמתייחס כמוני לאבנים אלא הרבה מעבר, שאפשר ללמוד ממנו המון.

אם מדברים בחפצים, אבנים, אז גם בתים עשויים בין היתר מאבנים, וגם אותם לא תמיד כולם יכולים לשנות בקלות. יש מי שעוברים כל שנה שנתיים בלי בעיה, ואפילו אוהבים במידת מה את החידוש וההזדמנות לעשות שינוי, ניקיון וכדומה, ויש מי שמעבר, פרידה מבית שגרו בו שנים רבות קשה מאד ולא קלה, ולא רק בגלל הבלגנים של המעבר, אלא קשה, בלב בפנים.

נזכרתי בהקשר של אבנים כאחד ממרכיבי בית, ואבנים בכלל, ושזה משמעותי לפעמים מעבר לדומם, כשקיבלתי הודעה ש"כוזי" שלנו בקפה עובר דירה. וואלה, כל מי שהיה בבית של כוזי - יודע ומתאר לעצמו כמה זה לא קל עבורו, כמה הרגיש שם בבית, וכמה שבית זה לא רק מבנה, דומם, אבנים....

פעם ב"ימי אנטיוכוס" הייתה לי מכונית שאהבתי מאד. כשאחרי שנים רבות ששירתה אותי נאמנה נאלצתי להיפרד ממנה, לא היה לי קל בכלל. פעם ראיתי "אותה" באיזה צומת, ס'תכלתי ימינה ושמאלה, וניגשתי לנהג להחליף עמו מילה או שתיים ולשאול ל"שלומם" ואם הוא מתנהג "אליה" יפה....

לא יודעת אם זה יחס לאבנים, לחפצים, לדומם, או "החפצה" או איך אפשר להגדיר זאת, אך בעצם למה בכלל להגדיר? לא קרה לכם שאתם תופסים את עצמכם מתייחסים ומתקשרים יותר מהרגיל לחפצים מסוימים, בין אם הם אבן זו או אחרת, בית, או כל "דומם" אחר?

אם כן, יש מי שמבינים לרוחי, ואם כך - בודאי ובודאי, בהמשך לדברים וגם בלי קשר: אי אפשר וקשה להבין מדוע יש מי שמתייחסים לבעלי חיים נושמים, כואבים, חשים, ובעלי יכולת לכאוב, כאל משאב, מוצר צריכה, רכוש, חפצים בלבד.

אבל אולי לא צריך בכלל להבין זאת אלא ההיפך - לגרום לאלה איכשהו להבין קצת יותר מהנראה לעיין, ואיכשהו לראות לא רק עם העיניים גם עם הלב. . . .

עלה במקור כולל תמונות בבלוג שלי כאן
[לקישור]