המחבר: שמואל קרמרמן
" והנה אחר הצמצום הנ"ל, אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים, והנבראים והיצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור א"ס, קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה, ומשתלשל אל תוך החלל ההוא."
הזמן הוא תוצר הבריאה
בפסוק זה מופיעות אמירות המרמזות על השתלשלות אירועים לפי סדר: " והנה אחר... אשר אז...הנה כבר היה.. ואז.." כאילו יש בהן לבוא ולהסביר על התקדמות הזמן מהעבר לעתיד, במובן של: "אירוע זה קורה קודם, אירוע נוסף זה קורה בעקבותיו ואירוע אחר קורה לאחריו .. וכו' ". חשוב לציין, כי באור האינסוף לא קיים מושג הזמן מכיוון שהוא מצוי "במנוחה שלמה" ובאחידות מלאה לנצח. על כן, מבחינתו שום דבר אינו מתרחש ואף לא קיימת בו המובחנות של "סיבה ותוצאה" או בלשון הקבלה "עילה ועלול". מכאן, שהתיאור מתייחס אל הזמן שמתגלה בבריאה ואל השתלשלות של "דבר מתוך דבר" שמאפיין את בריאת העולמות והנבראים שבתוכם כמו גם את מהלך ההיסטוריה של הבריאה עד להשגת תכליתה.
קו ישר אחד שיוצר מדרגות עיבוי באור
תהליך הצמצום בפני עצמו אינו יוצר את הבריאה אלא מביא אך ורק להסתלקות אור האינסוף מסביב לנקודה אמצעית כך שאותו מקום פנוי שנוצר מצוי בהתחלה בחשיכה. אם כך, מהו הגורם שמביא את האור בחזרה אל מקום הבריאה ושמאפשר מדרגות של אור בתוך חלל הבריאה שמגלות בהיבט "המקרו" את עולמות הבריאה ובהיבט "המיקרו" את ארבעת הבחינות של "הרצון לקבל"?
חוכמת הקבלה מספרת על "קו אחד ישר" שחודר מתוך אור האינסוף היישר אל מקום הבריאה ובדרכו המסועפת יוצר את העולמות הרוחניים: עולם האצילות, עולם היצירה, עולם הבריאה ועולם העשייה. ואת עולמנו הגשמי שכפוף ישירות לעולם העשייה ואל עולם הטומאה "הסיטרא אחרא". בדומה למודל "גלדי הבצל" שהתייחס אל ארבעת הבחינות של "הרצון לקבל" ניתן לייחס את המודל גם אל עולמות הבריאה שנבדלים ביניהם במידת הקירבה שלהם אל אור האינסוף. עולם האצילות הינו הקרוב ביותר לאור האינסוף ומשיק אליו. על כן הוא קרוי אצילות במובן שאור האינסוף מאציל עליו ישירות. לעומת זאת עולם הבריאה מצוי מתחת למעטפת עולם האצילות, עולם היצירה מצוי מתחת למעטפת עולם הבריאה, ועולם העשיה הינו המרוחק ביותר מאור האינסוף ומצוי מתחת למעטפת עולם היצירה. עולם האצילות נחשב לעולם רוחני עליון ואילו עולמות בריאה, יצירה, עשיה נחשבים לעולמות רוחניים תחתונים. חוכמת הקבלה מכנה את כל עולמות הבריאה החשובים לפי ראשי התיבות: אבי"ע.
מכאן, שהכתוב "...הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם..." - מתייחס, מצד אחד, אל המקום הפנוי שנועד לבריאה והוא המרחב שמשתרע בין אור האינסוף שמקיף את הבריאה מחוצה לה לבין "הנקודה האמצעית" שבה אור האינסוף אינו מצוי בכלל והמאופיינת ב-"חסרון אור", ומצד שני אל דרגות שונות בהתעלות הנפש שהן ארבעת הבחינות של "הרצון לקבל". החל מ-"הרצון לקבל" בצורתו המלאה בבחינה א', ועד לסילוקו של "הרצון לקבל" והתגלותו כ- "רצון לקבל על מנת להשפיע" בבחינה ד'.
השוכנים בעולמות הבריאה
חוכמת הקבלה אינה מפרטת בשלב זה את כל האירועים שמתחוללים בין הצמצום לבין כניסתו של הקו הישר לתוך המקום הפנוי לבריאה אלא מסתפקת במידע בסיסי לגבי מי שמתגלים בכל אחד מהעולמות: נאצלים - אלו שמתהווים בעולם האצילות שבו רמת האור קרובה ביותר לזו של אור האינסוף. מכיוון שכך, הנאצלים אינם ישויות רוחניות אלא כאלו שהן תוצר של הקרנת אור האינסוף ומהוות עילות לכל שאר מעשי הבריאה. עולם האצילות שייך אל העולמות הרוחנים הגבוהים והראשון שמתגלה בתוך הבריאה במובן שיש לנו מידע לגביו. עולם האצילות מצוי מתחת לעולם נסתר ונעלה יותר שמכונה עולם "אדם קדמון" אשר מקשר בין הבריאה לבין אור האינסוף.
נבראים - אלו השוכנים בעולם הבריאה שהינו הראשון לעולמות הרוחניים התחתונים, שבם רמת האור נמוכה יותר בהשוואה אל הנאצלים, מכיוון שאור האינסוף אינו מוקרן עליהם ישירות אלא מועבר אליהם באופן מצומצם דרך "קו ישר אחד".
יצורים - אלו השוכנים בעולם היצירה שהינו השני לעולמות הרוחניים התחתונים, שבם רמת האור נמוכה יותר משל עולם הבריאה, מכיוון שאור האינסוף אינו מוקרן עליהם ישירות אלא מועבר אליהם באופן מצומצם לאחר שחלק ממנו כבר התקבל בעולמות האצילות והבריאה. בהשוואה אל הנאצלים או הנבראים, היצורים הינם בדרגת רוחניות נמוכה יותר אך נעלים יותר מאלו שבעולם העשיה.
עשויים - אלו השוכנים בעולם העשיה שהינו השלישי לעולמות רוחניים התחתונים ואשר מצוי ומקושר ישירות אל העולם הגשמי. רמת האור שבן הינה הנמוכה ביותר מכיוון שהוא מצוי במרחק הרב ביותר מאור האינסוף וחבוי ממנו על ידי שאר עולמות האצילות, היצירה והבריאה שעוטפים אותו, לפי "מודל גלדי הבצל" מחוצה לו.
בשלב זה אין הקבלה מסבירה על מהותם של שוכני העולמות הרוחניים אולם חשוב מאד להדגיש ולזכור, כי למרות ההבחנה הבסיסית שמוצגת כאן, השימוש במונחים "נאצלים" או "נבראים" שכיח יותר בהתייחסותו אל בני האדם הנחשבים כנזר הבריאה ושחיים בעולם הגשמי ולאו דווקא לאלו שבעולמות הרוחניים. המונח "נאצל" מדגיש את האצלת האור על נשמתו של האדם ואילו המונח "נברא" מדגיש יותר את היות האדם בעל גוף חומרי.
