בעלי חיים לא מדברים? 

באמת? הם לא מדברים?

מצחיק אותי שאומרים,

שבעלי חיים לא מדברים,

שאין בהם מודעות ותבונה,

שחלקם טיפשים שזו לא מילה.

כל מי שגר עם אחד יחדיו,

עם כלב חתול תוכי או צב,

יודע שדרכים להם מופלאות,

להביע כאב ושמחה עד דמעות.

ומי שאינו אוהב, זו הרי בחירה,

בעיני מפסיד נפלאות,

כי אין חירש כמי שאינו רוצה לשמוע,

או עיוור שאינו רוצה לראות.

כלבי הראשון עליו השלום,

בוקסר כבד משקל מזרה אימה,

היה בטוח שהוא פודל או כבשה,

לא ידע מימיו סבל ואיך הוא נראה.

כשאבי האהוב ז"ל,

היה עלי כעס והתמלא חמה,

הצליף במילות רוגז – בכלב,

וזה, נעלב,וזחל מתחת למיטה.

כשזואי ולולי הגיעו בחודשים ראשונים,

כשחזרתי הביתה מעבר לדלת שמעתים,

הקולות היו חסרי סבלנות מלאי חימה,

איך עזבת אותנו ובשביל מה?

כשנכנסתי הביתה ראיתי החורבן,

ותקופה זו תודה לאל עברה מזמן,

כעת הנהמות שמעבר לדלת נשמעות,

בי חיוך מעלות הן מאד שונות.

ולאו דווקא מתבטאים בקולות,

אפשר בגוף במבט בתנועות,

להביע כל המילים בעולם,

לכל מצב אפשרי וכלפי כולם.

אלא שכמו ב"טאו של פו" הנפלא,

אומרים שצריך לשמוע ולראות,

לא רק עם ראש ויכולת רגילה,

גם באזניים ועיניים שלב פנימה.

ככה לא תחמיצו מאומה,

תבינו פשר יללות חתולים,

תבינו גם תוכים, פרות וכבשים,

גם הם בייחודית משלהם מתבטאים.

כולנו כבני אדם שבויים בהרגלים,

בתשדורות ותדרים מסוימים,

איננו מבינים שיש גם אחרים,

וכקולטנים וקולטים – נחשו מה?

איננו כה מעולים כמו שאנו חושבים . . . . .

פורסם במקור בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2213208/