דמו בראשכם קומדיה רומנטית נורמטיבית: חיוך גדול של אושר, עיניים קורנות, הוא והיא רצים בשדה פורח, באוויר הפתוח, זה לקראת זו. ידיים פרושות לצדדים בציפייה לרגע בו יפלו זה לזרועות זו בחיבוק המיוחל. הרוח נושבת על פניהם ומעיפה את שיערה הארוך במשובת נעורים מפתה והוא כבר חולם על הרגע ששפתיו יגעו בשפתיה.
ועכשיו... חריקה צורמת...
סיטואציה שונה לחלוטין: הוא מגיע לבית אחרי יום מעייף ומתיש בו התמודד עם פרויקט גדול ומורכב שהבוס הפיל עליו. כל מה שהוא יכול לחשוב עליו זה להגיע לביתו החמים והנעים, לחטוף משהו לאכול ולהירגע מתלאות היום בשקט מיוחל. היא יוצאת מהעבודה שעה לפני, אוספת בדרך את הקטנצ'יק מהצהרון, קונה חלב לארוחת הבוקר של מחר, מנסה להחליף מילת עדכון עם הבת שלא ממש מאושרת מהחפירות של אמא. מסיעה את הבינוני לשיעור פרטי, עושה כביסה ומעמיסה כלים למדיח. כל מה שיש לה בראש זה לברוח מכל הדברים שצריך לעשות לחופשה חלומית בה תוכל רק להתפנק ולנוח. כשהבעל מופיע אין לה ספק שהוא מסתכל עליה ומצליח לראות רק את הקילוגרמים העודפים שנשארו מההריונות והיא מיד מעדכנת אותו ומתאמת איתו זמנים ליום למחרת כדי שיספיקו לטפל בכל מה שלא סובל דיחוי כי ברור לה שאם תחכה לו אז כלום לא יקרה.
שניהם כעוסים, עצובים ומותשים ובשלב זה כל דבר יעלה על העצבים ויוביל לריב ענק. מוכר, נכון?
מצחיק ועצוב במקביל. אז מה באמת קורה לנו? איך אנחנו מגיעים למצב בו אנחנו לא סובלים עוד את האדם החשוב לנו כל כך. אותו אחד שרק לפני רגע תכננו לבלות איתו לנצח. זה/ו שהיה/תה התגשמות כל חלומנו.
פשוט מאוד – ולהאשים מישהו אחר היא הדרך הכי קלה לנער את האשמה מאיתנו.
אם נעצור ונסתכל לתוכנו, נפסיק להשליך את האחריות ואת האשמה על האחר ונבין כי התכונות שאנו רואים כשליליות קיימות גם בתוכנו. ההכרה בקיומן של תכונות אלה בנו, היא מה שמרגיז אותנו כל כך בבן הזוג שלנו. כשאנו נוכחים לדעת שבן/ת הזוג שלנו אינו טלית שכולה תכלת ויש לו/ה בעיות, חסרונות ודברים שמרגיזים אותנו, אנו מגיבים להם בעצבים ובאי אהבה כי זוהי המראה שמראה לנו שגם אנחנו לא מושלמים. זה מחייב אותנו לתת דין וחשבון על תכונות שאנו רואים כשליליות וחבויות בתוכנו וזה לא נעים לנו –פשוט יותר להדוף את זה מאיתנו! אם אנו רוצים ליהנות מעצמה, מצמיחה ומהתפתחות אישית, עלינו להפסיק להשליך את האחריות והאשמה על האחר!
אין אדם מלבדנו שיכול להגשים בשבילנו את חלומנו. הגשמת החלום בידינו בלבד. אם נשלים עם הפער בין הרצוי למצוי במקום ליפול למערבולת רגשית שלילית, נוכל לחמוק ממלכודת האכזבה והכעס ולחיות את החיים בצורה טובה יותר. אנחנו צריכים להיפרד מתמונת הזוגיות המושלמת שאנו כה אובססיביים אליה, ולקבל את העובדה שאין דבר מושלם.
האש שמתעוררת בין גבר ואישה היא קסומה. אך אל לנו לשכוח כי מדובר בשני עולמות שונים שרוצים לחיות את החיים בשיתוף. אם נעבוד על הגמישות של שריר הקבלה וההשלמה, נוכל ללמוד את המיומנויות שנדרשות על מנת לשמר זוגיות לאורך שנים. במקום להיות תלותיים ולחשוב שבן/ת זוגנו יעשה העבודה השחורה, עלינו לשאוף להבנה והכלה. ללמוד את בן/ת הזוג ולשבור הרגלים ודפוסי התנהגות שטבועים בנו. טוב ורע לא קיימים בדעות שונות ובנקודות מבט אחרות. לא חייבים להסכים אבל יש לכבד! צריך לרצות ולהתעקש ללמוד תכונות והתנהגויות חדשות כדי לצמוח ולהתפתח ולהוסיף למרחב שבשליטתנו אפשרויות נוספות. זה יהפוך אותנו לגמישים יותר ומקובעים פחות ויועיל מאוד לשיפור איכות חיינו.
