מעי רגיז? מרגיז! 

המקרה המתואר הינו אמיתי ומפורסם בהסכמת המתאמנת. השמות ופרטים מזהים אחרים שונו.

גלית (30), רווקה נאה, מעצבת גרפית, הגיעה אלי בעקבות החמרה שחלה אצלה בתסמיני המעי הרגיז. בפגישת ההכרות סיפרה כי נתקלה לראשונה בכאבי הבטן בגיל 18. לאחר סדרה של בדיקות רפואיות, אובחנה כסובלת ממעי רגיש. גלית העידה על עצמה כי היא לחוצה מאוד במצבים חברתיים בגלל החשש שהבטן "תעשה קולות" וכולם ישמעו ולכן במקום להיות מעורה בדברים שקורים סביבה - היא מתמקדת במחשבות מטרידות ובבדיקה מתמדת של מצב הבטן. 

גלית הוסיפה כי היא נמנעת מהשתתפות באירועים חברתיים, וכאשר היא נאלצת להגיע - היא מתיישבת במקום שיאפשר 'דרך מילוט' -  במידה והבטן תחליט להפגין נוכחות ויופיעו  ה"רעשים",  או כאשר היא תאלץ להגיע לשירותים בפתאומיות. בנוסף, היא מוטרדת מכך שאינה מוצאת זוגיות וחושבת שהסיבה טמונה בחוסר הביטחון שהיא משדרת.

כאשר חיברתי את גלית למכשיר הביופידבק ושאלתי אותה שאלות שונות, יכולתי לראות כי היא סובלת ממתח. דבר נוסף שעלה מהבדיקה הוא חרדת הביצוע שלה. כאשר שאלתי אותה על כך, השיבה "כאשר שואלים לדעתי בנושא כלשהוא, אני חוששת שאצטייר כמטומטמת, זה מלווה אותי הרבה שנים".

אחרי שגלית סיפרה פרטים נוספים על עצמה, הסברתי לה שככל הנראה התפתח אצלה "מעגל קסמים" אשר מוזן מהחשש ממצבים חברתיים בשל דימוי עצמי נמוך -  "אני לא שווה". בשילוב עם נטייה לרגישות במעיים, נוצר מנגנון המזין את עצמו. המחשבות מפעילות את הסימפטומים הגופניים, אלה בתורם מגבירים את החרדה, אשר מחזקת את הסימפטומים הגופניים וכך הלאה. את "מעגל הקסמים" הזה מדרבנת חשיבה "קטסטרופלית" בסגנון "כאשר אהיה במסיבה, הבטן שלי תעשה קולות, כולם יסתכלו עלי ויתחילו לצחוק ואחר כך יספרו גם לאחרים". גלית סיפרה כי היא מרגישה חוסר שליטה ותסכול מהמצב.

התחלנו את העבודה המשותפת בלימוד טכניקות רגיעה, מתוך מטרה להקטין את רמת הלחץ במצבים חברתיים וכן לאפשר לה לרכוש כלים שיפחיתו את עוצמת הסימפטומים אותם היא חווה. גלית התגלתה כתלמידה חרוצה. היא רכשה במהירות את הטכניקות ותוך מספר פגישות הגיעה לתוצאות יפות במדדי הביופידבק השונים. היא הקפידה לתרגל ולמדה לזהות את המתח המצטבר בגופה בשלביו הראשוניים ולהרפות אותו. גלית התחילה ליישם בחיי היומיום את הכלים שרכשה, ושמחה לגלות שהדבר גורם להפחתה משמעותית בעוצמת הסימפטומים. ביטחונה העצמי התחזק כתוצאה מחוויית השליטה שהייתה חסרה לה כל כך.

במקביל, ביקשתי ממנה למלא "יומן אירועים" בו תרשום כל מופע של סימפטום מעי רגיז תוך התייחסות לאירועים שקדמו לכך: מה חשבה, כיצד הגיבה ומה הייתה רמת הלחץ שלה באותו הזמן. יומן האירועים עזר לגלית לזהות את השלבים הפיזיים המקדימים בהתפתחות הסימפטומים וכן את המחשבות המובילות להתפתחות התסמינים.

בד בבד עברה גלית גם תהליך של אימון קוגניטיבי לשינוי דפוסי חשיבה. גלית, שחששה מאוד כיצד היא נתפשת בעייני אנשים, החלה לסגל לעצמה נקודות מבט מציאותיות ומחזקות על אירועים שונים. היא הבינה כי הדרך בה היא תופשת את המציאות הינה סובייקטיבית ומקורה ב"עיוותי חשיבה" אשר גורמים לה להרגשה רעה. גלית אף הבינה כי התפישה של האחרים אותה ואת האירועים, הייתה שונה מזו שהיא ייחסה להם. היא למדה לזהות את נקודות החוזק שלה ורכשה כלים להתמודדות במצבים חברתיים. "רק היום אני מבינה", אמרה, שאני משדרת ריחוק שנובע למעשה מחוסר ביטחון, אבל נתפש על ידי בחורים כהתנשאות.

המבחן האמיתי הגיע כאשר גלית קבעה לצאת לדייט. כשהתקרבה שעת הפגישה, התחילה להרגיש מעין "פעימות" בבטנה אותן זיהתה כשלב מקדים לכאב. בשלב זה התחילה לתרגל טכניקות הרפיה ו"להתווכח" עם המחשבות השליליות שעלו בראשה בהקשר לפגישה. תוך מספר דקות ה"פעימות" נעלמו וגלית בילתה ערב נעים ומשוחרר מדאגות.