השפע הוא של כולם 

"השפע הוא של כולם", האומנם?
בין הסיסמאות הרבות הנפוצות בימינו, ימי העידן החדש היא הסיסמה שהשפע הוא בעצם של כולם.
אולם אם רק נתבונן סביב ניווכח שהמציאות היא אחרת , בלשון המעטה.
אז למה בעצם התכוון המשורר?
יכול להיות שהכוונה לכך שבעצם יש מספיק מהכול לכולם, ולכן ראוי לנו לוותר על הקנאה?
על התחרותיות?
על צרות העין וחוסר הפרגון?
איך נשתכנע שבאמת יש מהכול להכל?
אם כל אחד מאיתנו יאמין שהוא נולד לא כדי לסבול אלא כדי למצות את כישוריו הייחודיים ואת כישרונותיו, להשתפר ולשפר אחרים,
ושזה בעצם הייעוד שלו--- להגשים את עצמו ע"י כישרונותיו הייחודיים האופייניים רק לו גם אם יש מיליוני בני אדם שעושים את אותו הדבר בדיוק ,כל אחד עושה זאת באופן הייחודי והאופייני לו.
אם כולנו נאמין שאנו חיים בזמן מואץ, כלומר שהדברים יקרו ממילא
אם נרצה או לא נרצה, במוקדם או במאוחר -- ואפילו מבלי שנשים לבנו לכך.
ככל שנבין זאת מהר יותר, ונהיה במודעות רבה יותר, השעורים הקשים שאנו עוברים יתמעטו.
וכשנרגיש קנאה עלינו להיות מודעים לה, ולא להתבייש בה כי כולנו אנושיים ולקחת את האנרגיה הזאת של הקנאה ולמנף אותה להשתפרות והתקדמות ("אם הוא יכול גם אני יכול").
עצם התמרת האנרגיה מקנאה לעשייה חיובית מובילה אותנו להגשמה ומודעות עצמית.
לסיכום, בגדול עלינו לשאוף שכל אדם יגיע למיצוי הפוטנציאל שבו,
אם זה אנחנו, בני זוגינו,ילדינו,הורינו וחברינו.
וכך מהמקום של הגשמה אישית, מיצוי כישרונותינו ועזרה לאחרים
השפע הוא באמת של כולם.