רבים מאיתנו מקשרים את המונח שידוכים למקצוע מיושן ונידח, המצוי בספריו של שי עגנון, או שייך לעידן פרימיטיבי שכבר עבר מן העולם. חלקנו הבר יידע לקשר את המונח שידוכים למגזר מסויים, המעוניין לבדל את עצמו ולשמור על קהילה זהה, ולמנוע התבוללות, ומכוון שקטגוריה מעין זו אינה עונה אך ורק על סיפורי התנ"ך, או ימי קדם, ניכר כי עדיין משמשים השידוכים ככלי ל הכרויות דתיים למשל, או לקהילה דתית למשל, החיה מעבר לים, למשל חסידי ברסלב המתגוררים ברחבי העולם, בנסיון לשמר את עצמם על ידי קשירת קשרים בינן לבין עצמם, ותו לא. ואמנם, בימים בהם מנועי חיפוש ורשת אינטרנטית מהווה תחליף ל"שאלת הרב", נדמה כי גם ציבור הדתיים והחרדים וקהל הצרכנים של מנהג השידוכים, עברו כבר לתחליפים מתקדמים יותר, כמו אתר הכרויות לדתיים והכרויות דתיים באינטרנט, באמצעות אתרים הפונים אל קהל היעד המוגדר מראש ולמטרת הכרויות, וזונחים את מעשי השדכנות כפי שנעשו על ידי שדכנים מקצועיים, או באמצעות פנייה בעקיפין להורי החתן או הכלה המיועדים. הכניעה לקדמת הטכנולוגיה אינה בהכרח דבר רע, שכן, באמצעות רישום לאתר הכרויות כזה או אחר, ניתן לקצר הליכים, להגדיל את הסיכויים למצוא אהבה וזיווג מתאים, גם אם אורח החיים המלחיץ והדוחק אינו מאפשר זמן רב לפגישות. מעבר לכך, חוק המספרים הגדולים מטיב עם מאותגרי החיפוש לאהבה, בין אם מדובר ברווק דתי, ובין אם לא. בנוסף לזאת, שידוכים באמצעות האינטרנט, או הכרויות, עשויים לגשר בין אנישם פנויים המבקשים למצוא את אותה מטרה, גם אם חיים בקצוות שונים של הארץ, שלא לומר, של העולם כולו.
