טיפול נפשי (פסיכותרפיה) - היכן התרמית?
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

טיפול נפשי (פסיכותרפיה) - היכן התרמית? 

מאת    [ 17/07/2007 ]
מילים במאמר: 984   [ נצפה 2548 פעמים ]

 
 
בשנת 1975, במהלך שירות צבאי סדיר, חליתי במחלת נפש. מאז עברתי טיפול פסיכו-תרפי ממוקד וממושך (סה"כ למעלה מ-15 שנה), והייתי עד שמיעה לטיפולים נפשיים רבים מאוד שחוו חבריי. ברור לי לחלוטין שפסיכותרפיה היא הרבה יותר מדיבור סתם. בכך אני מסכים למעשה עם דעתם של אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש. אולם מה שהאחרונים אינם מפרטים לציבור הוא שדיבור לבדו אינו עושה דבר.

אחת העובדות המדהימות היא שמלבד אנשי מקצוע בתחום זה מעטים מאוד הם האנשים היודעים מהי יכולתה האמיתית של פסיכותרפיה עמוקה וממושכת ומהן מגבלותיה. עוד פחות אנשים מכירים את הישגיה המרשימים של הפסיכותרפיה בריפוי מחלות נפש לעומת הטיפולים התרופתיים, שיכולתם מוגבלת לסילוק הסימפטומים בלבד.

העובדה כי אין מודעות כלל לכך שטיפול פסיכו-תרפי עלול במקרים מסוימים להיות מסוכן מאוד היא חמורה ביותר. האדם הממוצע אינו שואל את עצמו כיצד ניתן לטפל בעזרת שיחות בלבד בדפוסים נפשיים קשים, ומדוע שיחות נפש - פטורות מתשלום - עם רב, עם שכן או עם כומר וידוי אינן יכולות לרפא, אלא לכל היותר להרגיע באופן זמני. כמו כן עולה השאלה כיצד מצליח לעתים הפסיכותרפיסט לבצע במוחנו שינוי (ביוכימי) מהותי וקבוע בלי שנחוש בכך.

אכן רב הנסתר על הגלוי בתחום הפסיכותרפיה, ואין מנוס מלהעלות מספר שאלות:

* האם בכוחו של טיפול פסיכו-תרפי להשפיע באופן משמעותי על חיי המטופל?
* מהם הסייגים המוסריים בעבודתו של המטפל?
* האם קיימת בפסיכותרפיה הונאה או הולכת שולל - מימי פרויד ועד עצם היום הזה אשר מסכנת באופן משמעותי חלק מן המטופלים בלי ידיעתם?
* איך קורה שלאחר פסיכותרפיה עמוקה וממושכת נוצר צורך בתהליך החלמה ארוך מהטיפול עצמו?

מהספרות המקצועית עולה כי בעיות התפתחותיות באישיות מהוות בדרך כלל תשתית (פרה-דיספוזיציה) לפריצתן של מחלות נפש. ברמה האישית הצליחה הפסיכותרפיה האינטנסיבית, המפרכת והמסוכנת שעברתי לטפל באלמנטים מרכזיים בבעיות האישיות שמהן סבלתי: בתוך שנים ספורות עברתי בזכותה לקבוצת סיכון נמוכה יותר מבחינת סיכויי לקבל התקפים נוספים של מחלת הנפש שלי (שהוגדרה כמניה-דיפרסיה).

ציבור המטפלים אינו מפרט לציבור הרחב את האפשרויות המדהימות של הפסיכותרפיה. הם גם אינם מפרטים את הסיכונים העצומים שהיא טומנת בחובה למטופלים התמימים הנכנסים בשעריה. על פי חוק זכויות החולה (1996) חובה זו מוטלת עליהם באופן קטגורי. הלחץ הכבד שמופעל על מטופל במהלך טיפול עמוק בבעיות האישיות עלול להחריף באופן זמני את מצבו בתחומי חייו השונים, לשבש את יחסיו עם סביבתו הקרובה והרחוקה, ובמקרים קיצוניים, כאשר המטופל סובל מנטייה אובדנית, אף לדחוק אותו לכיוון אובדני. שניים מחבריי, שהתלוננו באוזניי קשות וחמורות בזמן אמת על סבלם הנורא שנבע מיחסיהם עם מטפליהם, שמו קץ לחייהם. גם אני כמעט בחרתי בדרך זאת מאותם מניעים בדיוק.

ההתפתחות האישית והגדילה הנפשית, המתרחשות במסגרת הטיפול הנפשי והעשויות לחולל נפלאות בתפקודו של המטופל, נובעות בחלקן גם מהתחשלות הנובעת מהתמודדות עם קשיי הטיפול. אולם קשיים אלה גובים בסופו של דבר מחיר ודורשים תהליך של החלמה. במקרה שלי (ושל רבים אחרים) עולים רגשות חריפים ומייסרים בעקבות תחושות של "בגידה" ושל "תקיעת סכין בגב" שנחוו במהלך הפסיכותרפיה. כמו כן עולות חוויות של השפלה, של חוסר אמון ושל כעס עצום שהשפעתן נמשכת שנים לא מעטות לאחר סיומו של הטיפול. כל אלה מעלים את הצורך בשיקום - לא מפני החולי ומפני תוצאותיו אלא בעיקר מפני הטיפול המסוכן שחווינו בלא כל הסכמה מדעת.

התירוץ המשומש בדבר כוונות טיפוליות טהורות אינו תקף. איש לא יסכים שבנקאי כלשהו, למשל, יתערב בענייניו הכספיים ללא רשותו וידיעתו בתואנה כי הדבר נעשה לטובתו. ואם זכויותיו של הלקוח העסקי אינן הפקר, קל וחומר שזכויות האדם החולה אינן כאלה.
התרמית אם כך אינה בחוסר יכולת מצד הפסיכותרפיה, כפי שסוברים ההדיוטות, אלא דווקא בכוחה הרב. הולכת השולל קשורה דווקא לעודף פוטנציה, ולא לאימפוטנציה המיוחסת לה בטעות גמורה.

במסגרת מדעי ההתנהגות פותחו במהלך המאה ה-20 חמש גישות-על טיפוליות שראשי התיבות שלהן CAPER. אחת המרכזיות - הפסיכואנליזה, הולידה אסכולה טיפולית המכונה: טיפול פסיכו-דינאמי. בטיפול זה דרושה מערכת יחסים מסוימת מאוד, כגון יחסי אובייקט (שחזור דפוס היחסים עם הנוכחויות הראשוניות, על-פי מלאני קליין, תלמידתו של פרויד) בין המטפל למטופל, שלתוכה יוצק המטפל טכניקות טיפוליות המתאימות לצרכים הספציפיים. ככל שהכלי הטיפולי חזק ואפקטיבי יותר, כך עולה הסכנה הטמונה בו. כוחה העצום של הפסיכותרפיה הפסיכו-דינאמית עלול להפוך לחרב פיפיות.

כבר מאה שנים מתקיים קשר חמור של שתיקה בכל הנוגע לטיפול שיש בו מידה רבה של סממנים פולשניים-ניתוחיים. מדעי ההתנהגות העדיפו להשאיר את הציבור הרחב בבורות מוחלטת, בהגנה על סודותיהם המקצועיים. מעניין מדוע. יתרה מזאת, קיימת הכחשה גורפת של טיפול זה. שאר הפסיכותרפיסטים, שאינם נוטים לאסכולה זו, אולי אינם מסכנים את מטופליהם באופן אישי, אך גם אינם מבקרים את השיטה בפומבי. העמימות היא שם המשחק. הם מחפים על קולגות ובכך הופכים לשותפים פסיביים לפטרנליזם אנכרוניסטי ומשפיל, שאיננו חוקי עוד (על-פי סעיף 13 בחוק זכויות החולה).

הוראה של קצין לחייל להיכנס לשטח המוגדר כשדה מוקשים בעוד החייל אינו מודע כלל לסכנה האורבת היא בפירוש ניסיון לרצח. כיצד אם כך יש להגדיר הכנסה של מטופל לטיפול כה מסוכן בלי לפרט לו את מהות הסיכונים? או דוגמה נוספת: כאשר בכל מרכול רשומים בגלוי מחיריהם של כל המוצרים, מדוע כשמדובר במהות הפנימית החשובה ביותר, על האדם לגשש את דרכו באפלה?

לאחרונה נאמר לי כי בהולנד זוכה המטופל לחתום על חוזה טיפולי מפורט, ואחת לחצי שנה נערכת בו בחינה מחודשת. לדעתי, ישנם שני תחומים שבהם שוררות שתי מערכות כללים שונות: "תחום החוזה הטיפולי" שבו יש לומר את האמת כולה, ו"תחום הטיפול" שבו ניתן לבצע מניפולציות לצורך המעשה הטיפולי. כאן המקום לנסות ולענות על שאלת השאלות:
מדוע מעדיפים מטפלים רבים שמטופליהם לא יידעו יותר מדי ולא יתמצאו בשני התחומים גם יחד?
תשובה אחת קשורה לעובדה הפשוטה: אדם השרוי בחושך מובל בקלות רבה יותר בידי מטפלו מאשר זה המצוי באור. האחרון עלול להיבהל ולנטוש את המערכות המטפלות. וזאת זכותו, כמובן.

מטפלים רבים אוחזים עדיין בקרנות המזבח. בהקשר לכך אספר לסיכום אנקדוטה קצרה:
פעם אחת היה קיסר גדול אשר לו מספר שרים נאמנים. הבכיר ביניהם היה חביב עליו מכולם. הלכו הקיסר ושריו למשתה רב משתתפים. כטוב לבו ביין קרא הקיסר אליו את שרו החביב וציווה עליו לרקוד בפני כל באי המשתה ריקוד קטן. השר נדהם, החוויר כסיד וכמובן סירב להתבזות. הוא ענה למלך שלא יוכל להיענות לפקודתו המבישה. לרגע היה נדמה שהמלך ייתקף בזעם, אך במקום זאת קירב את שפתיו אל אוזנו של השר המפוחד ולחש לו במתק קול: "אם לא תרקוד עכשיו ריקוד קטן, תיאלץ לרקוד אחר כך ריקוד גדול!"
יליד 1956, נשוי בשנית ואב לארבעה * הוגדרתי קלינית כחולה במאניה-דפרסיה * נשאתי למעלה מ-400 הרצאות * ב-1990 הקמתי את קבוצות התמיכה הראשונות בתחום ברה"נ וכיום מנחה קבוצות בעמותת 'אנוש' * בין המאמרים שכתבתי גם 'המציאורפיה ואני' - שיטה שפיתחתי לבלימת התקפי החולי * חשפתי עצמי בעשרות ראיונות בתקשורת על מנת לתרום לשבירת הסטיגמה כלפי המתמודדים וכדי לעודד יציאה מהארון * ב-2003 ייסדתי את 'מתמודדים למען מתמודדים (מל''מ) http://www.malam.org.il/ * ב- 1998 פרסמתי את ספרי 'הקרב על השפיות' * בשנת 2001 הוענק לי 'אות בזכות' בכנסת * ב-2003 פרסמתי את ספרי 'מישהו מטפל בך' על פסיכותרפיה קשה שעברתי * הגיתי את 'צועדים בראש מורם' - מצעדי אלפי נפגעי הנפש ברחובות ת"א שיצאו לפועל ב-2004 וב-2005 ע"י עמותת 'אנוש'
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב