האם התורה חתוכה? 

מדוע התורה לא ניתנה חתוכה? 

כאשר אנו מביטים במחלוקות הרבות הקיימות בין הפרשנים לאורך הדורות, עולה השאלה המתבקשת. מדוע לא כתבה התורה את כל הדינים וההלכות עד סוף הדורות? וכי הקב"ה לא ידע שבזמננו יהיו מכוניות, מטוסים, מחשבים, פלאפונים ואפילו יגיעו לירח?

נקל להבין, שבעקבות התפתחות הטכנולוגיה בעולם בכל השטחים, עולות שאלות שאין עליהן תשובות בתנ"ך או בדברי חז"ל:

האם בעמדנו על הירח יש צורך לומר "ברכת הלבנה"?

האם מותר לעלות בשבת במעלית?

האם מותר להחזיק כלי נשק חם בשבת?

האם יהודי שהגיע לירח, חייב במצוות כמו תפילין, ציצית וכו'?

בעקבות שאלות אלו ורבות אחרות נשאלת השאלה, מדוע לא נתן הקב"ה למשה את כל ההלכות, וכך היה מונע את המחלוקות הקיימות בין חכמי ישראל.

בוא וראה, שעל שאלה עקרונית זו אומר רבי ינאי בתלמוד: "אילו ניתנה התורה חתוכה לא הייתה לרגל עמידה". (תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד דף כב)

כלומר, אילו כל הדינים וההלכות בתורה היו ברורים ("חתוכים") לא היה צורך להתעמק ולהתדיין בהבנת הכתוב, וממילא לא היו מקיימים את מצוות לימוד התורה, כי הרי הכל הוגש לנו חתוך וברור.

מכל מקום, לאחר שביארנו מדוע התורה לא ניתנה חתוכה, נעמוד על הדרך לברר מהכתוב בתורה הלכות בנושאים ספציפיים:

א.      כדי להוכיח את רצון הקב"ה בויכוח בין חכמים והעמקת הידע בכל סוגיה. ניתן לראות את שאלת משה: "אמר לפניו (משה) רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה, אמר לו (הקב"ה) אחרי רבים להטות, רבו המזכין זכו, רבו המחייבין חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת". (שם)

         מכאן, שהקב"ה ומשה ידעו שבעתיד יצוצו שאלות שאין עליהן תשובות בתורה ועלולות לגרום למחלוקות רבות, לכן נאמר "אחרי רבים להטות". הווה אומר, בכל מחלוקת יש לדון לעומק ולבסוף לפסוק על פי דעת הרוב .

         כדי להמחיש גישה זו האומרת "אחרי רבים להטות". נתבונן במחלוקת הקשה, הטרגית והידועה בין רבי אליעזר שהיה רבו ומורו של רבי עקיבא לבין חכמים, הנקראת: "תנורו של עכנאי". שבגינה נודה רבי אליעזר ע"י חבריו ותלמידיו, אף על פי שצדק בפסיקתו.

         וכך מסופר בתלמוד,(בבלי מסכת בבא מציעא נט עמוד ב) מחלוקת הייתה בין רבי אליעזר וחכמים לגבי תנור מסוים שעשוי מחוליות. רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים. וכל אותו היום היה מביא רבי אליעזר את אינספור ההוכחות לכך שהתנור טהור, וחכמים לא קבלו את דעתו.

         אמר להם רבי אליעזר, אם הלכה כמותי עץ החרוב יוכיח.

          נעקר החרוב ממקומו מאה אמות.

          אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.

         חזר ואמר רבי אליעזר, אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו.

          חזרו המים שבמעיין לאחור.

           אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מהמים במעיין.

         אמר להם: קירות בית המדרש יוכיחו, נטו הקירות ליפול.

          כעס עליהם רבי יהושוע ואמר: מה לכם כי תתערבו במחלוקת בין חכמים?!

          נשארו הקירות נטויים ולא נפלו מפני כבוד רבי יהושוע, ומאידך לא חזרו למקומם מפני כבוד רבי אליעזר.

         אמר רבי אליעזר: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו.

          יצאה בת קול ואמרה לחכמים: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". נעמד רבי יהושוע ואמר: "לא בשמים היא".(דברים ל ב) דהיינו, אין שומעים בדברי בת הקול שנמצאת בשמים, שהרי כבר אמרה התורה: "אחרי רבים להטת"(שמות כ ב) ואנחנו הרבים במחלוקת זו.

         בהמשך מסופר שרבי נתן פגש את אליהו ושאל מה עשה הקב"ה באותה שעה של מחלוקת בין החכמים. אמר לו אליהו: "הקב"ה שחק ואמר: נצחוני בני, נצחוני בני".

          ולבסוף נידו החכמים את רבי אליעזר, כלומר לא הניחו לו להשתתף עוד בדיוניהם, וזאת כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, אלא תמיד יש לקבוע את ההלכה לפי דעת הרוב.

ב.      גישה שנייה לפסיקת הלכה ניתן לראות במחלוקות הרבות בין בית הלל לבית שמאי, שנחלקו ביניהם שנים רבות, ולא היה ניתן לפסוק כדעת רבים, כי הרי לשניהם היו תלמידים רבים עד שיצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלקים חיים הן, והלכה כבית הלל",(בבלי עירובין יג עמוד ב) ושם שואלים: "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו... שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכבר נאמר: "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי".(בבלי שבת ל עמוד ב)

ג.        גישה נוספת לקבוע הלכה היא היכולת להבינה ולהסביר אותה גם לפשוטי העם, כמו במחלוקות שנדונה בין רבי מאיר לחכמים. על רבי מאיר נאמר: "כל הרואה ר' מאיר בבית המדרש כאלו עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה",(בבלי סנהדרין כד עמוד א) כלומר, רבי מאיר היה מתעמק בכל סוגיה ומביא עשרות טענות נגד ועשרות טענות בעד. בכל זאת במקרה המדובר לא נקבעה הלכה כמותו. מדוע? כי נאמר: "אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע.. שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו".(בבלי עירובין יג עמוד ב)

כלומר, דווקא משום היותו של רבי מאיר יחיד בדורו דעתו לא התקבלה, כי ההלכה נתונה לכל בני האדם ולא רק ליחידי סגולה.

עיון במובאות שהובאו לעיל ובאחרות מעלה כמה מסקנות:

1.      ידע הקב"ה שיהיו מחלוקות בדורות הבאים, אך במכוון לא נתן תורה חתוכה, כדי שיתעסקו ויתעמקו בה.

2.      אין לפסוק כדעת המחמירים, אלא כדעת המקילים והענוותנים. (מסקנה מהלל ושמאי).

3.      יש לפסוק הלכות ברורות המובנות לכל העם ולא רק לבקיאים בתורה. (מסקנה מרבי מאיר).

4.      יש לפסוק כדעת הרוב, כי "אחרי רבים להטות". (מסקנה מרבי אליעזר).

5.     בדורנו, כשישנה התפתחות גדולה בכל התחומים,עלינו לפעול לפי הכתוב בתורה: "כי יפלא ממך דבר למשפט........ ובאת אל הכוהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם........ ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך..... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".(דברים יז, ח-יא) כלומר, יש לגשת לחכמים באותו הדור כדי שיאמרו  כיצד לנהוג.