זכאות לדמי מחלה. 

ימים גשומים ושיאו של החורף מצריכים התייחסות מיוחדת לנושא אופן התשלום בגין היעדרות ממקום העבודה בעקבות מחלה. מאמר זה מבקש להביא את דברים כפי שהם עולים מתוך דיני עבודה, וכפי שנחקק בחוק דני מחלה.

כמו דיני עבודה רבים, חוק דמי מחלה נחקק על מנת להיטיב עם עובד שחלה, ומכאן שאינו כשיר לעבוד בעקבות כך, על מנת להבטיח כי יוכל להתפרנס כשורה גם בתקופה זו, קצרה או ארוכה ככל שתהא. כאמור, מדובר על אבדן כושר עבודה קבוע או זמני, אשר הוכח על ידי הצגת ומסירת מסמכים רפואיים כנדרש. חובת ההוכחה וכן, הבאה לידיעתו של המעסיק אודות המחלה וההיעדרות בגינה, חלה על העובד, או מי מטעמו, עד שלושה ימים מיום היעדרותו הראשון ולדווח על המועד הצפוי בוא ישוב לעבודה.

חוק דמי מחלה מבטיח לעובד רק חלק יחסי משכרו, ומחושב באופן הבא:

עבור היום הראשון לא זכאי העובד לתשלום כלל, עבור היום השני זכאי לקבל כ 37.5% משכרו, ובאופן זהה גם ביום השלישי להיעדרותו, ואילו עבור היום הרביעי ואילך מקבל עד 75% משכר יום רגיל.

ניתן לצבור עד 90 ימי מחלה בלבד, ולפי חישוב של 1.5 ימי מחלה עבור כל חודש מלא במקום העבודה. כמו כן, יש לציין כי עובד בשכר חודשי צובר גם ימי חופשה שנתיים, ולכן ניתן לממש גם אותם לטובת היעדרות ממקום העבודה.

במידה והעובד חלה אך אין לזכותו יתרת ימי מחלה,על העובד לפנות אל הביטוח לאומי ולוודא האם ניתן לממש קצבת נכות, או הבטחת הכנסה, זאת מכוון שחובת תשלום דמי מחלה במקרה זה לא חלה על מעסיקיו.

מאמר זה אינו מהווה תחליף להתייעצות מקצועית עם עורך דין דיני עבודה במידת הצורך.