אוכל למחשבה - ידוע שכדי לחשוב צריך לאכול, פחות ידוע שכדי לאכול צריך לחשוב 

אוכל למחשבה

ידוע שכדי לחשוב צריך לאכול, פחות ידוע שכדי לאכול צריך לחשוב
מה לאכול.

מנהלים ידועים כאנשים עסוקים, אין להם זמן.
לאחרונה התוודעתי לפרדוקס מעניין: באה אלי מתאמנת שהיא במקרה מנהלת, ואמרה לי "עליתי ב 3 ק"ג בחודש האחרון" "וכיצד זה קרה? " שאלתי, "לא יודעת, פשוט לא היה לי זמן לאכול" היא עונה.
השכל הישר יאמר: מי שאין לו זמן לאכול סביר להניח כי ירזה, הגוף המשוכלל יאמר : מי שלא אוכל אולי הוא בתקופת בצורת, או שבעלה של המסכנה לא חזר מהצייד עם האיילה- הגוף ההישרדותי שלנו נשאר עם מנגנון החיסכון עוד מימי קדם בהם אוכל לא היה על המדפים, ולא היה ברור שהיום אוכלים. מנגנון חילוף החומרים נשאר עתיק ופרמיטיבי, בעוד שאר החלקים במוח משתכללים ומתקדמים.
המנגנון מימי האדם הקדמון למד משוואה עתיקה, יש אוכל- מבזבזים אנרגיה, אין אוכל - חוסכים אנרגיה.
יוצא מכך שאנחנו בבוקר ממהרים: להכין את הילדים, את התיקים, הסנביצ'ים לבית הספר , פתאום צריך פה איזה תפר, צ'יק צ'אק מתארגנים ומשהו קטן שוכחים, בכלל לא שמים לב אולי גם אנחנו רעבים.
מסתפקים בקפה, ובין לגימה ללגימה חושבים על הגזרה, חייבים להראות יפה!
הגוף בינתיים מרגיש את החוסר בסוכר, הרי את המאגרים בלילה הוא כמעט גמר, ומצפה עכשיו עם ההשכמה לעוד איילה, או אפילו פרוסה עם גבינה (עד 5%) הייתה מושיעה.
אבל אנחנו עסוקים וממהרים ולא כל כך את הגוף שומעים, יותר חושבים על הפקקים, על הישיבה שאוטוטו מתחילה ואיפה אני ואיפה גיזרה.
ואחרי שעתים או יותר של ערות על קיבה ריקה, נוסיף עוד קפה ובמקרה הפחות טוב גם עוגיה.
הגוף הרעב את העוגיה יפרק, רמת הסוכר בדם עולה מאוד, ובתגובה אינסולין בכמויות גדולות יופרש, את עודפי הסוכר מיד יכניס לתאי השרירים הכבד והשומן, והופ, אחרי חצי שעה עוד הפעם יש רעב.
הפעם אנחנו אומרים באמת אנחנו עסוקים ומהישיבה הולכים לעוד פגישה, עוד קפה ועוד עוגיה, רמת הסוכר לא התאזנה כי במקום איילה או פרוסה מלחם מלא עם גבינה, הכנסנו סוכר ריק שרק מגרה את הלבלב ומשגע את מנגנון הרעב.
וכך מתנהל כל היום עד ארוחת הצהרים, מאזן הסוכר באפיסת כוחות אנחנו רעבים ומוטרדים, לחדר האוכל הולכים ושם כל טוב לוקחים, כי מי יודע מתי תבוא הארוחה הבאה, הרי מצפים ממני לאיזו שהיא תפוקה בעבודה.
ואז במשרד אנחנו נרדמים, גוף חסר אנרגיה זמינה, שמקבל ארוחה גדולה, רואה את העבודה הקשה שיש לפרק את כל הכמות, להפיק את המיטב מכל המורכבות, ולשם כך רוצה לשתק מערכות אחרות, כמו מערכת החשיבה והתנועה.
יוצא מכך שהתפוקה אינה מקסימאלית וההרגשה הכבדה דווקא מקשה על ניהול הפגישה.
וכך מתנהל לו יום ועוד יום שממשיך בחוסר האיזון גם בבית (בכתבה הבאה נביא פירוט על התופעה ואיך ניתן להימנע ).
מסקנה :הגוף באמת עלול להעלות משקל כשלא אוכלים מסודר.
מנגנון ההישרדות לא מאפשר חילוף חומרים מהיר ותקין מבלי להיות בטוח מתי תבוא הארוחה הבאה, ומה יהיה הרכבה.
מה עושים?איך את הבעיה תוקפים? :
אוכלים משהו קל עם הקפה בבוקר איך שקמים.
אחרי שלוש שעות שוב אוכלים, ארוחת בוקר, סנדביץ' מלחם חיטה מלאה, יוגורט, חביתה, סלט, מה שבוחרים העיקר דל בשומן ודל מאוד בסוכר.
בצהרים אוכלים ארוחה בינונית, לא הררית. ארוחה מזינה משביעה ומגוונת שתספיק לשלוש שעות הבאות ולא לשלושה ימים.
אמנם לא הייתה פה איילה, אך ארוחה שכוללת חלבון (בשר, דג, ביצה, טופו) ירקות (הרבה), פחמימה (אורז מלא, פסטה, קינואה, גריסים) וקטניות, בהחלט יכולה למקד מחשבה, להגדיל תפוקה לתת הרגשה נעימה של שליטה בכמות ובאיכות התזונה.

כוונה ומחשבה לקראת הארוחה זה שם המשחק , אותה אחת שבמשקל עלתה, לא התכוננה לקראת הארוחה, וכמו רובנו אכלה מה שפגשה.
תכנון טוב של לוח הפגישות חשוב בדיוק כמו תכנון טוב של זמני הארוחות והרכב המזונות.

לבריאות, דפנה.