לא באיחולים. 

לא באיחולים.

ככל סוף שנה לועזית, המאמינים מאחלים ששנה הבאה תביא שלום, אך במקום השלום פורצות מלחמות.

אין קשר בין האיחולים לבין מציאות קשה ומסובכת שדורשת ויתור כואב למען שלווה וביטחון, ומשום

שכל צד לא מוכן לוותר לשני, וחושב שרק הוא הצודק,  סביר להניח ששנת  2011 תהיה דומא ל-

2010 .

נתחיל מישראל.

ב-2011 ישראל תמשיך לבנות התנחלויות בשטחים שנכבשו בשנת 67, דבר המוכיח שישראל לא מעוניינת

בשלום כשהכותרת היא החזרת שטחים. ישראל שואפת להגיע לפיתרון שאינו הוגן, פיתרון שיביא לטובתה בלי

התחשבות אמיתית בפלסטינאים.

ממשלת ישראל מתייחסת לפלסטיני כתינוק שאפשר לתת לו צעצוע כדי שיפסיק לבכות, או להפחידו דרך

סטירה כואבת, אך מחשבה זו אינה נכונה, הרי ישראל פרצה שתי מלחמות קשות מדי בעבר הקרוב.

מלחמת לבנון השנייה ומלחמת עופרת יצוקה, ובשתיהן לא השיגה את מטרותיה, וההוכחה היא שחמאס

וחיזבאללה עדיין בשטח ואף מתחזקים, גם מבחינת כוח אדם וגם מבחינת נשק משוכלל וזה לא הכול.

אולי ישראל תיזום עוד מלחמה באזור כדי  לשים קץ לחיזבאללה ולחמאס, והקורבנות יהיו נשים,

תינוקות וחולים.

מישראל נעבור לאיראן.

איראן תמשיך להיות על מפת העימותים עם ארצות הברית, משום שארצות הברית טוענת שאיראן

רוצה ליצר פצצה אטומית . האם טענה זאת נכונה?

קשה מאד  להאמין שאובאמה הנשיא החלש יכנס למערבולת נוספת ויפרוץ מלחמה נגד איראן.

אם ארצות הברית תתקוף את איראן,  איראן תתקוף  גם את ישראל, וכל  מזרח התיכון יעלה באש.

כל הזמן שארצות הברית תעשה הפליות בין מדינות, ותהיה לטובת ישראל בלי גבולות, לא יהיה ביטחון.

נקווה שמנהיגי העולם יפעלו בהגיון, יאהבו את העמים, יעשו למניעת מלחמות, ויביאו אותנו לרווחה..

מוחמד אבו נאסר.