הקמת צוות כתבים טכניים 

הקמת צוות כתבים טכניים

שלושה נושאים חייבים התייחסות לפני שניגשים למלכת הקמת צוות בתחום הכתיבה הטכנית:

1. האם הכתב הטכני הוא מהנדס שהוכשר בכתיבה או כתב שעבר הדרכה בטכנולוגיה? 

2. האם מעדיפים להשתמש בכוחות פנימיים או לפנות למיקור חוץ.

3. האם מעדיפים כתבים טכניים זוטרים (זולים) הזקוקים לניהול אינטנסיבי (יקר) או כתבים בכירים (יקרים) שצריכים מינימום של ניהול.

גם אם אילוצים הנובעים ממציאות פרויקט זה או אחר עשויים להשפיע על הברירות הנ"ל, חשוב לגבש עמדה עקרונית בנושאים אלו, אשר תשמש קו מנחה במצבים גנריים.

(1) מי הוא הכתב הטכני?

האם הוא מהנדס שלמד לכתוב או כתב שמבין בטכנולוגיה? מעטים הם האנשים הרואים בכתיבה טכנית שליחות. רוב הכתבים הטכניים מגלים את ייעודם מאוחר יחסית. בהנחה שרוב המהנדסים אינם מצטיינים בכתיבה ושרוב אנשי הכתיבה הטובים אינם חזקים במדע (שתי ההנחות נכונות רק חלקית, כמובן), הנושא התיאורטי מצטמצם לשאלה הבאה: מה יותר קל ללמד אדם מבוגר, כתיבה או טכנולוגיה? אין תשובה פשוטה או חד משמעית לשאלה הזאת. בזמן שניתן להתייחס לכתיבה כאל מיומנות אחת (או שיודעים או שלא יודעים לכתוב), טכנולוגיה חובקת הרבה תחומים וקשת רחבה של מיומנויות, חלקן פשוטות עד כדי כך שכל בר דעת יכול להתמחות בהן, וחלקן אזוטריות ודורשות שנים רבות של הכשרה ספציפית.

שאלה נוספת המתעוררת בהכשר זה היא רמת הבקיאות הנדרשת בשני התחומים מצד הכתב הטכני. האם הכתב הטכני חייב באמת להיות אשף בכתיבה או שמא אפשר להיעזר בעורך לשוני כדי לשפר את המסמך? באותה מידה, האם הכתב הטכני חייב באמת להבין לעומק את כל המורכבות הטכנית של המוצר, או שמא ניתן לסמוך על סבב הביקורת הטכנית לתקן את האי-דיוקים? התשובה לשתי השאלות תלויה במידה מסוימת באופי המוצר ובאופי המסמך הטכני.

במהלך שנים לא מעטות של הוראה גיליתי שקשה ללמד כתיבה לתלמידים מבוגרים. היכולת לארגן חומר עיוני בצורה קוהרנטית ולמצוא את הביטויים המתאימים ביותר מקורה מסתורי ושורשיה לא תמיד ניתנים לגילוי. מאפיין כמעט אוניברסאלי של אנשים שאינם יודעים לכתוב הוא שהם גם לא מסוגלים להבין את הפגמים בכתיבה שלהם, גם לאחר הסבר. לעתים קרובות חשתי שאי-אפשר ללמד אנשים מבוגרים לכתוב אלא אם הם כבר כותבים ברמה סבירה. התלמידים שהפיקו תועלת מהקורסים בכתיבה טכניתםישג שלימדתי היו אלא שכתבו במיומנות בתחילת הקורס. ככל שיכולות הכתיבה שלהם היו טובות יותר מלכתחילה, כך הם למדו יותר במהלך הקורס. השאר הפיקו מעט תועלת מהקורסים, אם בכלל.

עמדתי, אם כן, היא שיותר קל ללמד אנשי כתיבה מיומנים איך להתמודד עם נושאים טכנולוגיים מאשר ללמד אנשים טכניים איך לכתוב. רוב הכתיבה הטכנית היא תרגום משפת המפתחים לשפת משתמשי המוצר. ניתן לנסח את השאלה בצורה הבאה: באיזה ניב רצוי שהכתב הטכני ישלוט שליטה מוחלטת? התשובה היא שזו היא שפת אוכלוסיית היעד (target language), שפת המשתמש. לסיכום, המועמד המועדף הוא אדם עם כישורי כתיבה חזקים בעל פוטנציאל לפתח שליטה בטכנולוגיות הרלוונטיות.

אל נשכח כאן קבוצה של מהנדסים ותוכניתנים משכילים שהפכו לכתבים טכניים. זוהי קבוצה קטנה של מקצוענים, אבל בעלת עניין רב למנהלי כתיבה טכנית. בטוב שבעולמות האפשריים, כל הכתבים הטכניים הם מהנדסי אלקטרוניקה ותוכנה שכתוצאה מתאוות ביטוי עצמי נטשו את הקריירה שלהם בהנדסה והתמסרו לכתיבה. אבל במציאות העולם הזה, אנחנו נקבל בידיים פתוחות כל מהנדס משכיל שלאחר פסק זמן של כמה שנים, אותן הקדיש למיזם כלשהו או לגידול משפחתו, מתקשה להתחבר למקצועו המקורי ובוחר בכתיבה טכנית במקום.

נדון במיקור פנים או חוץ ובבכירות הכתב הטכני במאמרים הבאים.