מיסים עקיפים-סווג טובין וחוק מיסים עקיפים
עובדות המקרה:
חברות העוסקות בייבוא תוצרת חקלאית ייבאו לארץ פרי ששמו הלועזי ZANTE CURRANT. החברות סיווגו פרי זה כאוכמניות, בפרט 08.13.4000 שהיה חייב במכס בשיעור 25%. רשות המכס שלחה לחברות הודעות גרעון, שכן לטענת המכס הטובין שיובאו אינם אוכמניות כי אם צימוקים (ענבים מיובשים) ושסיווגם הנכון הנו בפרט 08.06.2030 שחייב תשלום מכס/היטל ביטחה בשיעור גבוה יותר.
תביעות החברות התנהלו בנפרד בשני בתי משפט שונים - בבית המשפט המחוזי בנצרת ובבית משפט השלום בתל אביב.
בתי המשפט נדרשו להכריע בשתי שאלות: האחת - מהו סיווגם הנכון של הטובין, השניה - אם ייקבע כי עמדתה של רשות המכס בענין הסיווג היא העמדה הנכונה - האם זכאי היבואן לפטור מתשלום המס לאור הוראותיו של סעיף 3 לחוק מסים עקיפים.
(סעיף זה מקנה לרשות המכס סמכות לפטור נישום מתשלום מס עקיף בהתקיים התנאים הבאים: : (א) חסר המס לא נבע ממידע לא נכון שמסר הנישום או ממידע שהיה עליו למסור ווהסתירו. (ב) הנישום לא ידע ולא היה עליו לדעת על קיומו של החסר. (ג) הנישום מכר את הטובין בתום לב לפני דרישת החסר, במחיר שלא נכלל בו אותו חסר).
פסקי הדין
בשאלת הסיווג היתה תוצאת פסקי הדין זהה. בתי המשפט קיבלו את עמדת המכס וקבעו כי Zante Currants הינם צימוקים וסיווגם הנכון הינו בפרט 08.06.2030.
לעומת זאת, בשאלת הפטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים נחלקו בתי המשפט, על אף שנסמכו על מערכת כללים דומה.
בית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי היבואן עמד בתנאיו של הפטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. בית המשפט קבע כי היבואן לא הסתיר כל מידע ולא מסר מידע מוטעה לרשות המכס. כמו כן היבואן לא ידע ולא היה עליו לדעת על טעות הסיווג, שכן שרר בלבול כללי בשאלת הסיווג, הן בקרב הסוחרים והן בקרב אנשי משרד הבריאות ומשרד החקלאות שבדקו את הסחורה לצרכים אחרים. נוסף לכך, התקיים גם התנאי השלישי: החברה מכרה את הטובין בתום לב מבלי שגלגלה את המס על הקונים.
פסק דינו של בית משפט השלום בת"א נקט עמדה הפוכה בשאלה, אימץ את עמדת המכס ודחה את בקשת היבואן לקבלת פטור. בית המשפט קבע כי הצהרתה האובייקטיבית של החברה למכס היתה שגויה ועל כן אינה עומדת בתנאי הראשון. גם בתנאי השני, פסק השופט, אין החברה עומדת, כיוון שהחברה ידעה על הטעות (מחשבונות הספק והמוביל), ואף אם לא ידעה, היה עליה לברר זאת. עוד קבע השופט, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי בנצרת כי להתייחסות של גופים אחרים (סוחרים, משרדי הבריאות והחקלאות) אין רלבנטיות כיוון שהם אינם עוסקים בסיווג הסחורה לצרכי מכס. התנאי השלישי – כיוון שנקבע כי החברה ידעה על הטעות, אין כאן תום לב והחברה גם לא הוכיחה שלא גלגלה את המס על הקונים.
פרשנות:
א. ברמה העקרונית, קיים מעמד עדיף לפסק דין של בית משפט מחוזי על פני פסק דין של בית משפט שלום.
ב. לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת חשיבות עצומה לבקשות פטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. הנסיון מלמד כי ההיענות של רשות המכס למתן פטור הינה נמוכה ביותר, והסתמכות על פסק הדין של בית המשפט המחוזי יכולה לסייע לציבור היבואנים.
ג. במחלוקת החזיתית שהתגלעה בין בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום בשאלת ההסתמכות על התנהגותן של רשויות הממשלה האחרות (משרד הבריאות, משרד החקלאות וכד`), נראית לנו יותר דעתו של בית המשפט המחוזי. נכון שאישורי משרדי הממשלה אינם נכנסים לשאלת הסיווג, אולם יש בהם התייחסות מפורטת למהות הטובין, ולמהות זו יש רלבנטיות עצומה בקביעת סיווג הטובין. כאשר מומחה של משרד החקלאות התקשה זמן רב בקביעה האם המוצר הינו צימוק או אוכמניה, לא ניתן לומר שהיבואן היה צריך לדעת שמדובר בצימוק. קיימים פסקי דין נוספים שהסתמכו, לצורך סיווג, העמדתם של גופים אחרים שאינם גופי סיווג.
1. ת.א. (שלום-ת"א) 90024/98 מאנקו יבוא ושיווק נ` מדינת ישראל - אגף המכס, ניתן ביום 23.02.2003.
2. ע"ש (נצ`) 539/98 יוסף לוי נ` מ"י אגף המכס, ניתן ביום 02.08.2001.
