כשאני הייתי ילד, שיעורים בתיכון בו למדתי בת"א, התנהלו בצורה מאוד פשוטה. במתמטיקה, המורה כתבה אלפי תרגילים על הלוח, הוכרחנו להעתיק אותם, לפתור, מי שמבין מבין ומי שלא – כמה חבל. בשיעור חינוך גופני, היו מחלקים אותנו לשתי קבוצות, זורקים לנו כדור, או משחקים שני דגלים – וזהו. נגמר הסיפור. בתיכון של פעם הלימודים היו סתמיים למדי. לא היה יותר מידי עניין ורצון לקבל יותר ממה שקבלנו.
היום, ההיפך הגמור מתקיים בבתי ספר על יסודיים. כיוון שהנני מורה לחינוך גופני, אתמקד בשינויים אשר נערכו בשיעורי החינוך גופני. אם פעם, לא היו מלמדים תלמידים על השרירים, כוח או איך לעבוד נכון ולשמור על הגוף, מה זה בכלל חינוך גופני, למה המילה "חינוך" נכללת במונח "חינוך גופני". זה נשמע מאוד משעמם לילד או ילדה בת 15 שכרע ההורמונים הם אלו שמחנכים אותם כרגע. אך כדי לשמור על הריכוז והעניין שלהם, בבית הספר שלנו מצאנו פיתרון. חשבנו, מה מעסיק את הנערים והנערות בגילאים 15-18 שחינוך גופני יהיה לעזר? ובכן, מצאנו פיתרון. עשינו מגמות בשיעורי הספורט. לבנות היה שיעור חיטוב ועיצוב, לבנים היה שיעור עבודה על שרירים, לעצלנים היה שיעור פנדלקרייס ולתחרותיים, מגמה של משחקי כדור. אני יכול להעיד, שמספר המבריזנים שלנו בשיעורי חינוך גופני מאז השינוי קטן ביותר מ-95%.
מורה כבר כמה שנים טובות לחינוך גופני ומרצה של לימודי חינוך גופני.
