הסימון התזונתי
אנחנו בין המדינות המתקדמות בעולם שבהן יש חוק שמחייב סימון תזונתי על גבי כל מוצר מזון.
הסימון חייב לציין כל רכיב במזון. הרכיבים מסודרים בסדר יורד. רכיב המצוי הכי הרבה במוצר יהיה בנקודה העליונה וממנו בסדר יורד לפי הכמות יסודרו כל הרכיבים האחרים.
על-פי תקנות משרד הבריאות מופיע סימון תזונתי על גבי כל אריזות המזון.
הסימון חייב לכלול: אנרגיה ( בקלוריות), חלבונים , פחמימות, נתרן (במ"ג) ושומנים.
בדרך כלל מתייחס הסימון התזונתי ל- 100 גרם או 100 מ"ל מוצר.
מקובל לציין שלש דרגות לתיאור חלקם של מרכיבים אלה בתכולה הכללית:
א. "ללא"- המוצר אינו מכיל את החומר המצוין
"נטול" ?המרכיב הוצא מהמוצר (נטול קופאין)
ב. "דל קלוריות" ?מכיל לא יותר מ-40 קלוריות ל-100 גרם מוצר
"דל כולסטרול" ?מכיל לא יותר מ-30 מיליגרם ל-100 ג' מוצר
"דל שומן" - מכיל לא יותר מ-2 גרם ל-100 גרם מוצר
"דל מלח"- מכיל לא יותר מ-100 מיליגרם ל-100 גרם מוצר
ג. "מופחת" ?מכיל 2/3 מהמרכיב הנידון לעומת מזון תיקני
מכאן שהמונח "קל" דורש בדיקת הסימון התזונתי וניתוחו.
כשכמות השומן גדולה מ-% 4.5 (4.5 גרם ל-100 גרם מוצר) מופיע גם פרוט כמויות השומן הרווי והכולסטרול.
כשהנתרן יורד מ-0.5% יהיה סימונו 0.
פעמים רבות מוסיפות חברות המזון סימון תזונתי של הויטמינים והמינרלים.
· בפחמימה וחלבון: 4 קלוריות לגרם
· בשומן: 9 קלוריות לגרם
· באלכוהול: 7 קלוריות לגרם
ההמלצה היא שהפחמימות יספקו כ- 55% מתצרוכת הקלוריות היומית, החלבונים כ- 20% והשומנים כ- 25%
למי זה חשוב??? לכל אדם. בפרט לאנשים החולים במחלות שונות המושפעות מתזונתו של האדם. . וגם לנו, אלו הסובלים ממחלת ההשמנה עודף משקל!
הרבה אנשים ואפילו ילדים סובלים ממחלת הסוכרת. הם חייבים לדעת ממה מורכב מזונם. מהי כמות הפחמימות שבמזון כדי לדעת לאזן את ארוחותיהם. יש אנשים הסובלים מרגישות לסוכר שבחלב ועליהם לדעת אם המוצר מכיל חלב, הרבה חולים לא מעכלים את הגלוטן שבקמח החיטה ועליהם לדעת אם לגעת במוצר כל שהוא או לוותר, הרבה אנשים רגישים למונוסודיום גלוטומאט ועליהם להתנזר ממאכלים אלו. ועוד ,ועוד, ועוד,,,
גם האנשים הבריאים הרוצים לשמור על בריאותם, נהנים לדעת ממה מורכב כל מאכל כדי שיוכלו לשמור על הנכס היקר ביותר בידיו של האדם - בריאותו.
ככל שנצליח להיות צרכנים נבונים יותר יצליחו פחות להערים עלינו בתרגילי שיווק בחנויות. עלינו להבין ששיווק היא מילת מפתח בכל הצלחה כלכלית. יכול להיות מוצר מדהים אך ללא שיווק נכון הוא יישאר על המדף. לעומתו מוצר פחות טוב אך משווק נכון יימכר בכמות אדירה, אנחנו חייבים ללמוד לקרוא את הדברים כדי שלא יצליחו להערים עלינו. תמיד כדאי לקרוא את האותיות הקטנות בסימון התזונתי. כי באותיות קידוש לבנה כותבים מה שרוצים שנקרא, ומה שפחות רוצים שנקרא כותבים באותיות קטנות, במקום שקשה לקרוא, לפעמים ממש בלתי קריא בעליל. אני תמיד מסבירה לאנשים שלסופרמרקט הולכים עם משקפי קריאה. כי שם זה חשוב מאד.
בואו ניקח דוגמאות. למשל באותיות קידוש לבנה כתוב על מוצר מסויים שהוא ללא כולסטרול. נכון, המוצר אינו מכיל כולסטרול כי כולסטרול בא מין החי ואילו באותו מוצר אין שום רכיב מין החי. אין כולסטרול במרגרינה כי מרגרינה היא מוצר שמכינים משומן צמחי. שומן צמחי הוא תמיד ללא כולסטרול רק אף אחד לא מיידע אותנו שכדי שהשמן הנוזלי מן הצומח יהפוך קשה כמו מרגרינה מעבירים את השמן תהליך הקשיה מאד לא בריא והופכים אותו לשומן שנקרא שומן טרנס. השומן אמנם נשאר שומן מהצומח אך מתנהג בגוף יותר גרוע מאשר שומן רווי מן החי. יותר בריא לצרוך חמאה מאשר מרגרינה. מאד חשוב להבין כי כל דברי המאפה, המתוקים והמלוחים שכתוב עליהם, בין הרכיבים - שומן צמחי מוקשה, מכילים מרגרינה שציורית נמרחת על עורקי הדם שלנו ונשארת שם, בדיוק כמו על הלחם?!.
חשוב להבין שכל מוצרי הבריאות המתועשים כמו חטיפי הבוקר של חברות שונות, מכילים סוכר לבן, פחמימות ריקות, צבעי מאכל וכד'. הם רחוקים מלהיות בריאים. מותר לצרוך אותם אך לא להתייחס אליהם כאוכל בריא במיוחד. אותו הכלל מתאים גם לכל דגני הבור. הם טעימים, אפשר לצרוך מהם אך להבין שהם ובריאות רחוקים כמו השמש ממאדים.
אנחנו בין המדינות המתקדמות בעולם שבהן יש חוק שמחייב סימון תזונתי על גבי כל מוצר מזון.
הסימון חייב לציין כל רכיב במזון. הרכיבים מסודרים בסדר יורד. רכיב המצוי הכי הרבה במוצר יהיה בנקודה העליונה וממנו בסדר יורד לפי הכמות יסודרו כל הרכיבים האחרים.
על-פי תקנות משרד הבריאות מופיע סימון תזונתי על גבי כל אריזות המזון.
הסימון חייב לכלול: אנרגיה ( בקלוריות), חלבונים , פחמימות, נתרן (במ"ג) ושומנים.
בדרך כלל מתייחס הסימון התזונתי ל- 100 גרם או 100 מ"ל מוצר.
מקובל לציין שלש דרגות לתיאור חלקם של מרכיבים אלה בתכולה הכללית:
א. "ללא"- המוצר אינו מכיל את החומר המצוין
"נטול" ?המרכיב הוצא מהמוצר (נטול קופאין)
ב. "דל קלוריות" ?מכיל לא יותר מ-40 קלוריות ל-100 גרם מוצר
"דל כולסטרול" ?מכיל לא יותר מ-30 מיליגרם ל-100 ג' מוצר
"דל שומן" - מכיל לא יותר מ-2 גרם ל-100 גרם מוצר
"דל מלח"- מכיל לא יותר מ-100 מיליגרם ל-100 גרם מוצר
ג. "מופחת" ?מכיל 2/3 מהמרכיב הנידון לעומת מזון תיקני
מכאן שהמונח "קל" דורש בדיקת הסימון התזונתי וניתוחו.
כשכמות השומן גדולה מ-% 4.5 (4.5 גרם ל-100 גרם מוצר) מופיע גם פרוט כמויות השומן הרווי והכולסטרול.
כשהנתרן יורד מ-0.5% יהיה סימונו 0.
פעמים רבות מוסיפות חברות המזון סימון תזונתי של הויטמינים והמינרלים.
· בפחמימה וחלבון: 4 קלוריות לגרם
· בשומן: 9 קלוריות לגרם
· באלכוהול: 7 קלוריות לגרם
ההמלצה היא שהפחמימות יספקו כ- 55% מתצרוכת הקלוריות היומית, החלבונים כ- 20% והשומנים כ- 25%
למי זה חשוב??? לכל אדם. בפרט לאנשים החולים במחלות שונות המושפעות מתזונתו של האדם. . וגם לנו, אלו הסובלים ממחלת ההשמנה עודף משקל!
הרבה אנשים ואפילו ילדים סובלים ממחלת הסוכרת. הם חייבים לדעת ממה מורכב מזונם. מהי כמות הפחמימות שבמזון כדי לדעת לאזן את ארוחותיהם. יש אנשים הסובלים מרגישות לסוכר שבחלב ועליהם לדעת אם המוצר מכיל חלב, הרבה חולים לא מעכלים את הגלוטן שבקמח החיטה ועליהם לדעת אם לגעת במוצר כל שהוא או לוותר, הרבה אנשים רגישים למונוסודיום גלוטומאט ועליהם להתנזר ממאכלים אלו. ועוד ,ועוד, ועוד,,,
גם האנשים הבריאים הרוצים לשמור על בריאותם, נהנים לדעת ממה מורכב כל מאכל כדי שיוכלו לשמור על הנכס היקר ביותר בידיו של האדם - בריאותו.
ככל שנצליח להיות צרכנים נבונים יותר יצליחו פחות להערים עלינו בתרגילי שיווק בחנויות. עלינו להבין ששיווק היא מילת מפתח בכל הצלחה כלכלית. יכול להיות מוצר מדהים אך ללא שיווק נכון הוא יישאר על המדף. לעומתו מוצר פחות טוב אך משווק נכון יימכר בכמות אדירה, אנחנו חייבים ללמוד לקרוא את הדברים כדי שלא יצליחו להערים עלינו. תמיד כדאי לקרוא את האותיות הקטנות בסימון התזונתי. כי באותיות קידוש לבנה כותבים מה שרוצים שנקרא, ומה שפחות רוצים שנקרא כותבים באותיות קטנות, במקום שקשה לקרוא, לפעמים ממש בלתי קריא בעליל. אני תמיד מסבירה לאנשים שלסופרמרקט הולכים עם משקפי קריאה. כי שם זה חשוב מאד.
בואו ניקח דוגמאות. למשל באותיות קידוש לבנה כתוב על מוצר מסויים שהוא ללא כולסטרול. נכון, המוצר אינו מכיל כולסטרול כי כולסטרול בא מין החי ואילו באותו מוצר אין שום רכיב מין החי. אין כולסטרול במרגרינה כי מרגרינה היא מוצר שמכינים משומן צמחי. שומן צמחי הוא תמיד ללא כולסטרול רק אף אחד לא מיידע אותנו שכדי שהשמן הנוזלי מן הצומח יהפוך קשה כמו מרגרינה מעבירים את השמן תהליך הקשיה מאד לא בריא והופכים אותו לשומן שנקרא שומן טרנס. השומן אמנם נשאר שומן מהצומח אך מתנהג בגוף יותר גרוע מאשר שומן רווי מן החי. יותר בריא לצרוך חמאה מאשר מרגרינה. מאד חשוב להבין כי כל דברי המאפה, המתוקים והמלוחים שכתוב עליהם, בין הרכיבים - שומן צמחי מוקשה, מכילים מרגרינה שציורית נמרחת על עורקי הדם שלנו ונשארת שם, בדיוק כמו על הלחם?!.
חשוב להבין שכל מוצרי הבריאות המתועשים כמו חטיפי הבוקר של חברות שונות, מכילים סוכר לבן, פחמימות ריקות, צבעי מאכל וכד'. הם רחוקים מלהיות בריאים. מותר לצרוך אותם אך לא להתייחס אליהם כאוכל בריא במיוחד. אותו הכלל מתאים גם לכל דגני הבור. הם טעימים, אפשר לצרוך מהם אך להבין שהם ובריאות רחוקים כמו השמש ממאדים.
