מי האבא? 

מחקרים סטטיסטיים שנערכו בשנים האחרונות ברחבי העולם הראו כמות מפתיעה של אבות המגדלים ילדים בלי לדעת שהם אינם ילדיהם הביולוגיים. לדוגמא, במאמר שפורסם בביטאון רפואי קנדי נמצא כי "הונאת אבהות" מתרחשת ב-5% עד 15% מהמקרים. נתון מדאיג, ללא ספק.

הבעיה חמורה יותר כאשר מדובר באב יהודי או מוסלמי המתגורר בישראל, שכן אין אפשרות לבדיקת רקמות והאב חייב לחיות עם הספק ועם השלכותיו הכלכליות. הסיבה פשוטה: מערכת המשפט בישראל יוצאת מגדרה על מנת להגן על כשרותו המשפטית של הילד, אפילו על חשבון פגיעה אפשרית באב. בחברה היהודית, החשש בעריכת בדיקת אבהות הוא מהאפשרות שהקטין יוכרז כממזר.

על פי ההלכה, ממזר הוא אדם שנולד מגילוי עריות חמור, מאיסורי כריתות בין גבר לאישה יהודים, בכלל זה מי שנולד לאשת איש כתוצאה מניאוף. כיוון שבכל הנוגע לנישואים חלים במדינת ישראל דיני ההלכה, ממזר (וצאצאיו) אינו רשאי להתחתן בישראל אלא עם ממזרת או עם גיורת. למימוש הגבלה זו מנהלת הרבנות הראשית רישום של ממזרים.

יצוין כי ממזר שיתחתן בנישואים אזרחיים במדינה אחרת יוכל להירשם בישראל כנשוי וחלות עליו ההטבות והחובות שמדינת ישראל מעניקה לזוגות נשואים. לעניין קביעת ממזרות קיימת מחלוקת בין הפוסקים בשאלת קבילותה של בדיקת רקמות. אולם נראה כי לאחרונה שולטת בבתי הדין הרבניים הגישה לפיה יש בכוחה של בדיקת רקמות להביא למימזור.

כב' השופט גרניט הסתמך, בין היתר, על מחלוקת זו בפסק דין מקיף, המשתרע על 65 עמודים, בו קבע כי יש לערוך בדיקת רקמות לילד, לבקשת אמו, למרות שהיתה נשואה לאחר בעת שהרתה אותו. בפסק הדין בחן השופט שאלות משפטיות והלכתיות. הוא ביסס את קביעתו על עקרון טובת הילד, בקובעו כי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מחייב כל בית-משפט לבחון האם החשש שבית-הדין הרבני יסטה מתקדימיו ויסתמך על הבדיקה המדעית ויממזר את הקטין, עולה על הנזק שיגרם לקטין עקב היותו 'שתוקי'. במצב זה אביו לא יהיה קיים בעולמו, הוא לא יזכה לאהבת אב ולא יוכל להיתמך כספית על-ידו. מצד שני, איסור ביצוע הבדיקה לא יאפשר לילד לדעת את המטען הגנטי של אביו ומשפחתו, במידה שיזדקק לכך.

 יצוין כי בשנת 2008 הוסף סעיף 28 ה' לחוק מידע גנטי. כב' השופט איתי כץ (תמ"ש 13632/08) דן בתיקון זה, בקובעו כי בתיקון זה תחם המחוקק את שיקול דעת בית המשפט תוך שהעמיד את כשרות הקטין כשיקול מרכזי יחיד העומד לנגד עיניו, ואשר אפשר שיהא נסוג רק במקרה קיצוני של סכנת חיים או גרימת נכות בלתי הפיכה. על כן, כאשר קובעת חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול כי בדיקת הרקמות עלולה לפגוע בכשרות הקטין, דין הבקשה לביצוע בדיקת רקמות להידחות.

הסוגיה זכתה לאחרונה להתייחסות של מערכת המשפט אף בעניין קטינה מוסלמית. ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת דחה תביעת אב מוסלמי לערוך בדיקת רקמות לבת, שנולדה לאשתו ונרשמה במרשם האוכלוסין על שמו. ביהמ"ש ביכר אף במקרה זה את עקרון טובת הקטינה, בקובעו כי באם יורו תוצאות הבדיקה שהקטינה אינה בתו של התובע, אזי יוכתם שמה ומעמדה מבחינה חברתית. חרף העובדה כי מעמדה המשפטי של הקטינה לא יפגע, עצם "הכתמתה" תמיט עליה אסון, כדברי השופט.

ביהמ"ש בקריות דן במקרה בעל נסיבות מעניינות, בהן לכאורה לא היתה מניעה לעריכת בדיקת רקמות לאור הסכמת כל הגורמים המעורבים. גבר כבן 73 החליט, לאחר 46 שנות נישואים והולדת 4 ילדים, שבעת הדיון בפרשה היו כולם בגירים בעלי משפחות וילדים, כי בשלה העת לבחון את חששותיו עתיקי היומין לעניין חוסר הנאמנות של אשתו, וכפועל יוצא את הספק לעניין אבהותו... אשתו של הבעל, שקצה בהאשמותיו, הביעה הסכמתה לעריכת הבדיקה. ארבעת ילדי בני הזוג ובני זוגם הביעו הסכמה לעריכת בדיקת הרקמות, לאור אמונם המלא בטענות האם. לעומתם, היועמ"ש התנגד לעריכת הבדיקה, לאור האפשרות לפגיעה במעמד הקטינים במשפחה - נכדיו של המבקש. כב' השופטת אספרנצה אלון בחנה את האינטרסים הנוגדים וביכרה את עקרון טובת הילד, הן לגבי ילדיו הבגירים של המבקש, שכאמור הביעו הסכמת לעריכת הבדיקה, והן לגבי נכדיו, שלא היו כלל צד להתדיינות בתיק הנדון.