האבנים הטובות במחשבה היהודית ובתורת הסוד- 

האבנים הטובות במחשבה היהודית ובתורת הסוד

האבנים הטובות נוטלות תפקיד מרכזי בתנ"ך בכלל ובתורה בפרט. די אם נזכיר את חזיונו הנשגב של יעקב אבינו, החולם את חלום הסולם לאחר שהוא שם את האבן למראשותיו; המזבח ולוחות הברית עשויים מאבנים, ועל אלו האחרונות נכתבים כל  דברי התורה; האבנים נוטלות חלק חשוב במפעליהם של יהושע בן נון ואליהו הנביא; דויד מנצח את  גלית ('פגע לו בול בפוני', כמו שנאמר בשיר של להקת כוורת) בזכות האבן הטובה שהוא נוטל מן הנחל; בבנין בית המקדש נוטלות האבנים תפקיד מרכזי,  ואם לא די בכך, הרי שהאבנים הן שמבשרות את בגאולה[. בשורות אלה ננסה לגלות מעט מזער מעולמן הקסום של האבנים הטובות, תוך התמקדות באבן השתיה ובאבני החושן. על פי תורת הקבלה קיימים ארבעה עולמות הידועים בראשי התיבות אבי"ע: עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה והעולם הזה הנקרא עולם העשייה. עולם נקרא עולם מלשון העלם, מכיוון שהאנרגיה הפנימית המניעה אותו נסתרת  ונעלמת. עולם העשייה כולל בתוכו ארבע מדרגות הידועות בראשי התיבות דצח"מ - דומם, צומח, חי ומדבר[ המדרגה התחתונה ביותר (לכאורה) נקראת דומם, ובה מצויות האבנים, הרוחשות חיות נעלמת ונסתרת. יש לציין שפירוש המילה סתירה היא שהאמת - הכוללת בתוכה את הכל מא' ועד ת', נמצאת בסתר.

על פי תורת הסוד, העולם נברא בדיבור האלוקי, במאמר האל. הכוונה לכך שכל אחת מן האותיות (גם האות נקראת אות כי היא כוללת בתוכה מא' ועד ת'), אוצרת בתוכה חיות ואנרגיה, באמצעותה בורא האל את עולמו; בספר יצירה שהוא אחד מספרי הסוד הראשוניים והחשובים ביותר העוסקים בסוד בריאת העולם הזה, האות נקראת גם אבן.

האבן הטובה ש'בתחתונים' על הסגולות האנרגטיות שבתוכה, היא קונקרטיזציה והתגשמות של כוח מסוים, שבעולמות העליונים הוא מופשט מכל הגשמה. עקרון זה בא לידי ביטוי בדבריו של רבינו בחיי בפירושו לספר שמות פרק כח': "אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשוך כח עליונים". במדרש מבראשית רבה יד נאמר שבשעת ירידת הגשמים הכל מתברך, "אף אבן טובה מרגשת, ומקבלת כח ומעלה".

בספר הזוהר מגלמת האבן את השכינה עצמה:

"ועל כן העמידו בסוד הכתוב, שכתוב, ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן, זו היא השכינה שנקראת אבן בחן, אבן ישראל, שגוללים אותה ומכניסים אותה בגלות, וכתוב והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, (דהיינו בעת הגאולה), ועל שמה נקראים כולם, (דהיינו כל המדרגות היוצאות ממנה), בשם אבנים. וכמה בחינות אבנים הם באבנים, יש אבנים ויש אבנים יש אבנים שהן יסודות הבית [?] שכתוב ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית [?] ויש אבנים עליונות יקרות שהן שתים עשרה, שהם ארבעה סדרים ג' ג' לכל סדר, לד' רוחות העולם, כעין זה הם ארבעה דגלים שהיו הולכים במדבר?ותא חזי (=בוא וראה), בשעה שהכהן הגדול היה שם אלו י"ב אבנים ולבש אותם בחושן ואפוד אז שרתה עליו השכינה, ואלו י"ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכל שבט טשבט נחקק על אבן אחת. והאותיות היו משוקעות באבנים, וכשהאבנים האירו, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שהיו צריכים".

אבן השתיה

אבן השתייה נתפסת בתודעתו של בעל ספר הזוהר, כתשתית הבריאה וכפעולתו הראשונה של האל בורא העולם. היא נקראת שתיה מכיוון שממנה נשתל העולם, והיא מהווה את תשתיתו ?  "שת- י/ה". וכך נאמר בספר הזוהר:

  "בוא וראה: כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם זרק אבן יקרה מתחת כסא כבודו ושקעה עד התהום. וראש אחד של אותה אבן נעוץ בתוך התהומות וראש אחר למעלה. ואותו ראש אחר, עליון הוא נקודה אחת, שעומדת באמצע העולם, ומשם נתפשט העולם לימין ושמאל ולכל הצדדים, ונתקיים באותה נקודה אמצעית. והאבן ההיא נקראת שתיה, שממנה נשתל העולם לכל הצדדים. עוד: שתי"ה - ש"ת י/ה, הקדוש ברוך הוא שת אותה להיות יסוד העולם ושתילת הכל.

בהמשך המאמר מסביר בעל הזוהר את התפשטות העולם מאותה נקודה מרכזית, והוא מסיים את מאמרו בהקבלה בין אבן השתייה הנתפסת כמרכז העולם, לבין הנקודה המרכזית של העין. כשם שאבן השתייה עומדת במרכז הבריאה, כך האישון מגלם את תמצית הראייה:

 "וכבר הורו, שסוד זה גווני העין המקיפים את הנקודה המרכזית של העין, שהיא מראה כל העין, כדוגמת הנקודה המרכזית ההיא שאמרנו, שהיא מראה הכל.

אבני החשן

אחד משמונת בגדיו של הכהן הגדול הוא החשן: "ואלה הבגדים אשר יעשו, חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט. ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי"]. הכהן הגדול לבש אפוד, מעיל תכלת משובץ בפעמוני זהב ורימונים יחד עם חשן נושא אבני חן, רצועות ואבזמים; לבוש זה היווה אמצעי ליצירת קשר עם האל ודרישה בעצתו. 

בגד זה, היווה מין אוראקולון (כלי לניבוי), והחשן, שבו היו משובצות תריסר אבני חן שונות, גדולות ויפות היו מרכזו של האוראקולון. בתריסר האבנים הללו היו חקוקים שמות תריסר השבטים וכל אותיות הא"ב.

המספר 12 מסמל את 12 - השבטים, חדשי השנה, שעות היום, שעות הלילה והמזלות. בספר הזוהר נקראות אבני החשן 'אבנים תחתיות' המקבילות ל'אבנים עליונות' שהן המזלות.

אבני החשן נחשבו לאבני קודש, אבנים שאצרו בתוכן סגולות ריפוי, כמו גם יכולת גילוי האמת, ויצירת קשר עם האל. מכאן, שהאבנים היקרות בכללותן הן שתים עשרה אבני החשן, היונקות את עוצמתן הרוחנית מן העולמות העליונים. בספר שמות פרק כח מצווה הקב"ה את משה:

ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל:  (י) ששה משמתם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם: יא)   מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את שתי  האבנים  על שמת בני ישראל מסבת משבצות זהב  תעשה אתם:   (יב)   ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ידוד  על שתי כתפיו לזכרן:  ס  (יג)   ועשית משבצת זהב: (יד) ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את שרשרת העבתת על המשבצת:  ס  (טו)   ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר  תעשה אתו:   (טז)   רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו:   (יז)   ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד:   (יח)   והטור השני נפך ספיר ויהלם:  (יט)  והטור השלישי לשם שבו ואחלמה:   (כ)   והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה משבצים זהב יהיו במלואתם:  (כא)   והאבנים תהיין על שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני  עשר שבט:

חז"ל מנתחים את הקשר בין כל שבט לבין אבנו וצבעה:

סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של  אבנו ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים, שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר  עליו שכם לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים, יהודה נפך  וצבע מפה שלו דמותו  כמין   שמים  ומצוייר עליו אריה, יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו  שמש וירח על שם  (ד"ה =דברי הימים= א יב)   ומבני יששכר יודעי בינה לעתים זבולן יהלם וצבע מפה שלו לבנה  ומצוייר עליו ספינה על שם זבולן לחוף ימים ישכון, דן לשם וצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש על שם  יהי דן נחש גד שבו וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה על שם  (בראשית מט) גד גדוד יגודנו, נפתלי אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו אילה על שם נפתלי  אילה שלוחה, אשר תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים ומצוייר עליו אילן זית על שם  מאשר שמנה לחמו, יוסף שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים אפרים ומנשה מצרים על שם שהיו  תולדותם במצרים ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם בכור שורו זה יהושע שהיה משבט אפרים ועל מפה  שבט מנשה היה מצוייר ראם על שם  (דברים לג)   וקרני ראם קרניו על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה, בנימין  ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב על שם בנימין זאב יטרף לכך נאמר באותות  שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא. 

כאמור, כל אחת מי"ב אבני החושן אוצרת סגולות ואיכויות משלה, אולם עוצמתו של הרוחנית של החשן, באה לידי ביטוי בחיבור בין י"ב האבנים לכלל שלמות אחת.

אבן האודם היא אבנו של ראובן. באבן זו אצורות סגולות לשמירת הריון, למניעת הפלות וללידה קלה, כמו גם לבהירות העיניים, לעצירת הדם, לשמירת הלב מכעס,  ולעצירת מגיפה.

 בהתאם לעקרון הידוע הקובע שלכל צבע (אותיות עצב) סגולות מטאפיזיות וגופניות משלו, דרשו חכמי הסוד את משמעות צבעה האדום של אבן האודם, הרומז למידת הדין.

אבן הפטדה היא אבנו של שמעון, והיא על פי מדרש תלפיות, אבן ירוקה ורכה, שסגולותיה בקירור הגוף.

הברקת היא אבנו של לוי, והיא נקראת כך מכיוון שהיא נוצצת כברק. הברקת נבחרה כסמלו של שבט לוי, שבניו היו מאירים בעיסוקם בקודש. אבן זו מסמלת את משה רבינו בן שבט לוי,  שעם לידתו התמלא הבית באור. סגולתה של הברקת שהיא 'מחכימת פתי ומאירה עיניים', באה לידי ביטוי גם בשמירה ובהגנה. אליבא דחז"ל כל העוסק בקדושה כשבט לוי, איננו מוטרד מחלומות רעים, ואויביו נופלים תחתיו.

הנפך היא אבנו של יהודה; זיווה של אבן זו מבהיק, וסגולתה מותאמת לשבט יהודה, שכל מי שנושאה - אויביו מפנים לו עורף; בכוחה של אבן זו להסיר מחשבות רעות, לחזק את הרוח והלב, לנצח במלחמה ולמגר את המגיפה. אבן זו דומה לאש בוערת ומבהיקה המוצתת בפחם. יש הקוראים לה אופיר, שפירושה ביוונית לא-אש (או=לא; פייר=אש), מכיוון שהאש אינה שולטת בה. אבן זו ניתנה ליהודה, ממנו תצא המלכות. הנפך היא המעולה באבנים, כשם שהזהב הוא המעולה במתכות.

אבן הספיר היא אבנו של יששכר. שבט יששכר שעסק בתורה, בבחינת "מבני יששכר יודעי בינה לעתים", מסמל את ההשגה העליונה וכמוהו גם אבן הספיר. צבעה של האבן הוא תכלת, צבע המסמל בתורת הסוד את תכלית הקיום (תכלת ותכלית מורכבות מאותן אותיות). תכלית התגשמות הנשמה בגוף הפיזי, היא יצירת החיבור בין חומר לבין רוח, בין השמיים לבין הארץ, בין הגוף לנשמה. 

נרחיב מעט: במחשבה היהודית קיימים שני מושגים מרכזיים: 'מעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה'.

'מעשה בראשית' מתייחס לפרק א' בבראשית העוסק בבריאת העולם הזה, ו'מעשה מרכבה' מתייחס לפרק א' ביחזקאל העוסק במרכבה העליונה, קרי, במבנה העולמות העליונים. הנביא יחזקאל זכה לחזות בכסא הכבוד ובראיית אבן הספיר שבעולמות העליונים "כמראה אבן ספיר דמות כסא, ובני ישראל זכו לחזות בכסא הכבוד ובאבן הספיר במתן תורה בהר סיני, מעמד המגלם את שיאה של הסינתזה בין חומר לרוח. סגולותיה של אבן זו קשורות לבריאות הגוף ובמיוחד לעיניים.

היהלום היא אבנו של זבולון. אבן זו מסמלת את ניקיון הכפיים שצריך להיות במסחר, כמו גם את עושרו של זבולון; כוחה של אבן חזקה זו בא לידי ביטוי בריפוי מרה שחורה, בהסרת פחד, במיגור רוחות רעות, ובהצלחה במסחר. העובדה שהיהלום מחליש את כוח המגנט, רומז לדעת המקובלים למידת הרחמים.

אבן הלשם היא אבנו של דן, וסגולתה באה לידי ביטוי בכך שהיא משנה את צבעה ואת ברקה בעת סכנה, כאזהרה לנושא אותה. בכוחה לחזק את הלב ולהסיר דאגה. אבן זו ניתנה לשבט דן מכיוון שהגוון שלה דומה לעיני הארי, לו נמשל שבט זה.

השבו היא אבנו של נפתלי. הגוון של אבן השבו משתנה בהתאם למזג האוויר; ביום בהיר אורה של האבן יהא ניכר, וביום מעונן יועם זוהרה, והיא תהפוך כהה יותר. סגולותיה העיקריות הן בקירור הגוף ובצינונו, בריפוי הלב ובהשגת בריאות טובה בכלל.

האחלמה (אותיות אל חלמה) היא אבנו של שבט גד, שהיה טרוד במלחמות. הנושא אבן זו יחלום חלומות מלחמתיים. אומר האבן עזרא: "אחלמה - אל חלמה, והוא אבן שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות, ואין לתמוה על זה כי כח ימצא בתולדת כל אבן ואבן, כי יש אבן המושכת את הברזל, והמעמדת את הדם, והבורחת מהחומץ אבנו של אשר היא אבן התרשיש. מניעת קוצר נשימה ונגעים מחד גיסא, והבאת דעת ובינה מאידך גיסא, הן בין סגולותיה של אבן זו.

            השוהם היא אבנו של יוסף, וכשם שיוסף מצא חן בעיני כל רואיו, כך סגולתה של אבן זו בנשיאת חן ובהצלחה. אבן השוהם מועילה לזכרון, להשגת חכמה ולפתרון בעיות, כמו גם להשגת בריאות טובה, ולמניעת מחלת הנפילה.

אבן הישפה היא אבנו של בנימין. סגולתה בעצירת שטפי דם קשורה לבנימין שעצר את פיו, ולא הלשין לאחיו על מכירת יוסף. אבן זו היא מרובת צבעים, כמו שבנימין, הבן האחרון מסמל את החיבור של כל השבטים יחד.

נסיים במדרש על חלום הסולם, בו נאמר שכל אחת מי"ב האבנים רצתה להיות זו, שעליו יניח יעקב אבינו את ראשו. התאחו האבנים אלו עם אלו עד שהפכו לאבן אחת, היא אבן רועה ישראל מי יתן ונשכיל ללמוד כיצד לאהוב איש את אחיו (אח הוא מלשון איחוי) ונלמד מן האבנים הללו, כי 'יש אבנים עם לב אדם'.