על הקשר שבין הדימוי השלילי של הווסת לבין הכאב והסבל הגופני שכרוכים בה 

עצרתן פעם לחשוב איך אתן קוראות לווסת שלכן? או בעצם, איך אתן קוראות לעצמכן כשאתן "במחזור"?

הנה כמה הצעות, אתן מוזמנות לבחור את זו שחביבה עליכן:

היהדות מציעה: נידה, זבה, טמאה.

לא מתחברת? לא נורא, יש עוד: פעם היו אומרים במקומותינו ש"הדודה בלה באה לבקר", וגם דודה קלרה היתה באה, ואפילו,הבן דוד מסין האדומה.

ויש עוד ז'אנר: הגעתי אל הסלע האדום; באו הימים הנוראים; הימים האדומים; יש דגל אדום; כיפה אדומה פה; THE RED DEVIL

ואת הזא'נר ה"זה": אני ב"זה", קיבלתי את זה, וסתם "אני מקובלת"

והשיא: יש מי שקוראות לווסת האויב, המכשפה, הקללה - והאהוב מכולם: התחרבנתי.

דוחה? מעצבן? מקומם? כל התשובות נכונות.

סקר מדגמי שעשיתי בין חברותי העלה שרוב הכינויים האלה כבר יצאו מהמחזור, אבל מה שמפתיע באמת הוא שהמרחק בין הביטוי המגוחך "הדודה קלרה באה לבקר", שהיה רווח בארץ בשנות ה-50, לבין "קיבלתי את המחזור" השכיח היום - אינו רב כל כך. שניהם עוקפים את הדבר עצמו, נמנעים מלקרוא לילד בשמו.

מדהים שגם היום, אחרי מאה שנה של פמיניזם, אנחנו מוצאות את עצמנו מסתירות את הווסת ואת השיח עליה, מתביישות בה, נבוכות כשהיא מוזכרת בחברה שכוללת גם גברים, או לפחות מחביאות את הטמפון עמוק בתוך התיק.

נדמה שאין עוד תופעה גופנית טבעית שזכתה ליחסי ציבור גרועים כל כך. היהדות מתייחסת אל אישה מדממת כאל טמאה, אבל גם תרבויות אחרות קשרו את ימי הווסת עם משמעויות אפלות ומיתוסים אכזריים.

בכלל, העולם המערבי עדיין רואה בווסת סוג של מחלה. די לצפות במסעי הפרסום לתחבושות היגייניות ולטמפונים בטלוויזיה כדי להפנים את המסר: מדובר בלכלוך שיש להסתיר, בסירחון שיש לטשטש. לפי הראש הזה, נשים הן כמו תינוקות שצריך "לחתל" אותן, הן הרי לא שולטות בהפרשות...

עם דימוי מחורבן כזה, מה הפלא שאנחנו שונאות את הווסת שלנו, ומה הפלא שכל כך הרבה כאב וייסורים ומועקות קשורות אליה - ולמחזור החודשי בכלל (ואין לבלבל בין ה"מחזור" כולו לבין הווסת - ימי הדימום עצמם).

מחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים כי המתח והלחץ משחררים בגוף הורמונים המשפיעים הן על המצב הנפשי והן על המצב הגופני. לו היינו נותנות יותר מקום לכאב, עוטפות אותו, מקבלות אותו באהבה ומטפלות בו בתשומת לב - אין ספק שהוא היה שוכך מהר יותר מכפי שקורה כאשר אנו מנסות להסתירו, להתכחש לו ולהתנגד.

אני מאמינה כי ברגע שיחס החברה כלפי הווסת ישתנה, ונראה בה תופעה טבעית ולא "קללה" שיש לחשוש ממנה, ייעלמו הרבה מתופעות הלוואי הקשורות למערכת הרבייה הנשית - מכאבי המחזור השכיחים, דרך התסמונת-הקדם וסתית הידועה-לשמצה ועד לבעיות פריון ועקרות.

אימרו מעכשיו: יש! וסת!