לכולם ברור שהמאכל הלאומי בישראל הוא פלאפל, כולם גם יודעים שאתר הנופש הלאומי הוא העיר אילת, כולם בטוח יודעים שה"מאמי" הלאומית היא נינט ואין ספק שכולם גם יודעים שהמשחק הלאומי הוא שש בש.
איך קרה שבתואר המכובד (אם כי הלא רשמי) "המשחק הלאומי של ישראל" זכה משחק זה, בעוברו את השחמט, הדמקה, הטאקי ושאר משחקי הלוח והחברה? איך זה שכיום נוכל למצוא שחקני ששבש כמעט בכל מקום בישראל, בכל עיר, בכל מקום עבודה, בכל בילוי ופנאי?
במאמר זה אנסה להסביר מהו סוד קסמו של משחק השש-בש ואיך הוא כבש את מקומו בליבו של עם ישראל.
עם ישראל אוהב לשחק. בבית הספר, בצבא, בפיקניקים או על חוף הים, כולנו אוהבים משחק חברה או לוח שיעביר לנו את הזמן בנעימים.
ישנם לא מעט משחקים שמתמודדים על ליבנו ועל אהדתנו, לכל משחק עדת מעריצים מושבעת משלו. ישנם את חובבי השחמט - אנשים רציניים, בעלי יכולות ניתוח מעמיקות, סבלנות וקור רוח. ישנם את חובבי משחקי הקלפים - אנשים סקרנים, מחפשי ריגושים ואקשן וישנם חובבי ששבש - עם ישראל כולו.
אני אינני סוציולוג, ותמיד שאלתי את עצמי את השאלה, כיצד התחבב משחק השש בש על אזרחי מדינת ישראל. על מנת לנסות ולהבין את החיבור המיידי בין עמנו לבין משחקי ששבש, צריך לרדת לעומקם של דברים ולנסות להבין את אופי המשחק ולהשוותו עם אופייה של המדינה.
נדמה לי שאת הפתרון לשאלה זו יתקשה להביא זה שאינו מכיר את משחק השש בש ואת אופיו. לדעתי, רק מי שהתנסה במשחק או אפילו טורנירים של משחק זה יוכל לדעת עד כמה דומה אופיו של משחק השש בש ואופיים של הישראלים.
כולנו יודעים שהישראלים הם עם ים-תיכוני סוער מזג. משחק איטי וכבד כמו שחמט למשל, יכול להתאים רק לחלק קטן מהאוכלוסייה המקומית. כאשר מדובר באזרחים מן השורה, כמו כותב מאמר זה למשל, משחק ששבש יכול להיות הכיף הגדול ביותר עבורנו.
השמש הקייצית, החום, הלחות, האווירה הים-תיכונית הלוהטת שמלווה אותנו מרבית השנה - לכל אלו יתאים רק משחק בעל אופי כמו ששבש.
משחק שש בש הוא משחק מהיר, קליל וזורם. אמנם יש מקום וחשיבות רבה לטקטיקה ותכנון צעדים, אולם המהירות בה הוא מתנהל, הקלילות והריגוש המהיר כולם מתאימים בדיוק לטמפרמנט הישראלי המצוי.
תנסו לדמיין בעייני רוחכם פיקניק משפחתי על חוף הים הישראלי. השמש מכה, החום קצת מעיק, בין הגיחות למים והארטיקים או הענבים, למי בכלל יש חשק לשחק משחק איטי כמו שחמט? למי בכלל יש כוח להתחיל לחלק קלפים ולמצוא מקום למשחק?
ברגעים כה-ישראליים כאלו, שולפים את לוח הששבש, מניחים אותו על החול, מסדרים את הכלים, ומתחילים לשחק. ישנה חוויה יותר ישראלית מזו?
איך קרה שבתואר המכובד (אם כי הלא רשמי) "המשחק הלאומי של ישראל" זכה משחק זה, בעוברו את השחמט, הדמקה, הטאקי ושאר משחקי הלוח והחברה? איך זה שכיום נוכל למצוא שחקני ששבש כמעט בכל מקום בישראל, בכל עיר, בכל מקום עבודה, בכל בילוי ופנאי?
במאמר זה אנסה להסביר מהו סוד קסמו של משחק השש-בש ואיך הוא כבש את מקומו בליבו של עם ישראל.
עם ישראל אוהב לשחק. בבית הספר, בצבא, בפיקניקים או על חוף הים, כולנו אוהבים משחק חברה או לוח שיעביר לנו את הזמן בנעימים.
ישנם לא מעט משחקים שמתמודדים על ליבנו ועל אהדתנו, לכל משחק עדת מעריצים מושבעת משלו. ישנם את חובבי השחמט - אנשים רציניים, בעלי יכולות ניתוח מעמיקות, סבלנות וקור רוח. ישנם את חובבי משחקי הקלפים - אנשים סקרנים, מחפשי ריגושים ואקשן וישנם חובבי ששבש - עם ישראל כולו.
אני אינני סוציולוג, ותמיד שאלתי את עצמי את השאלה, כיצד התחבב משחק השש בש על אזרחי מדינת ישראל. על מנת לנסות ולהבין את החיבור המיידי בין עמנו לבין משחקי ששבש, צריך לרדת לעומקם של דברים ולנסות להבין את אופי המשחק ולהשוותו עם אופייה של המדינה.
נדמה לי שאת הפתרון לשאלה זו יתקשה להביא זה שאינו מכיר את משחק השש בש ואת אופיו. לדעתי, רק מי שהתנסה במשחק או אפילו טורנירים של משחק זה יוכל לדעת עד כמה דומה אופיו של משחק השש בש ואופיים של הישראלים.
כולנו יודעים שהישראלים הם עם ים-תיכוני סוער מזג. משחק איטי וכבד כמו שחמט למשל, יכול להתאים רק לחלק קטן מהאוכלוסייה המקומית. כאשר מדובר באזרחים מן השורה, כמו כותב מאמר זה למשל, משחק ששבש יכול להיות הכיף הגדול ביותר עבורנו.
השמש הקייצית, החום, הלחות, האווירה הים-תיכונית הלוהטת שמלווה אותנו מרבית השנה - לכל אלו יתאים רק משחק בעל אופי כמו ששבש.
משחק שש בש הוא משחק מהיר, קליל וזורם. אמנם יש מקום וחשיבות רבה לטקטיקה ותכנון צעדים, אולם המהירות בה הוא מתנהל, הקלילות והריגוש המהיר כולם מתאימים בדיוק לטמפרמנט הישראלי המצוי.
תנסו לדמיין בעייני רוחכם פיקניק משפחתי על חוף הים הישראלי. השמש מכה, החום קצת מעיק, בין הגיחות למים והארטיקים או הענבים, למי בכלל יש חשק לשחק משחק איטי כמו שחמט? למי בכלל יש כוח להתחיל לחלק קלפים ולמצוא מקום למשחק?
ברגעים כה-ישראליים כאלו, שולפים את לוח הששבש, מניחים אותו על החול, מסדרים את הכלים, ומתחילים לשחק. ישנה חוויה יותר ישראלית מזו?
רני שטיינר הוא חובב ידוע של משחקי לוח וחברה כמו שש בש. הוא בעיקר מתהדר בתואר "אלוף הששבש של משפחת שטיינר לשנת 2007".
