טראומת לידה מהי? 

טראומת לידה מהי?

תשובות לשאלות נפוצות

חגית בן-שחר

בשנים האחרונות, ככל שאני מעמיקה בנושא טראומת הלידה אני נשאלת שאלות חוזרות. בחרתי לכתוב את המאמר שלפניכם כתשובות לשאלות המרכזיות.

מהי טראומה?

המילה "טראומה" הגיעה אלנו מיוונית ופירושה: פגיעה ברקמות כתוצאה מחבלה, פציעה.  בהשאלה מהמונחים הרפואיים הגופניים למישור הנפשי - טראומה נגרמת כשחוויה חזקה מהממת מציפה אותנו, מציפה בגוף ובנפש. ואז, מערכת העצבים לא עומדת בעומס הפיזי והרגשי ונכנסת להשתקה או קפיאה. (Freeze). אנחנו חווים חוסר אונים או /ואימה.

החוויה החזקה הזו סודקת את גבולות ה"אני", רושמת את ביטויה בתוכנו. וממשיכה להשפיע עלינו ועל הבחירות שלנו כל עוד לא פרקנו אותה.

איך טראומה ממשיכה להשפיע על חיינו?

בכדי לענות על שאלות אלה, אביא את הדוגמא שנותן דר" פטר לוין, מי שהביא לעולם את ה-Somatic Experiencing, שיטת איבחון וטיפול ממוקדת גוף בטראומה:

במישורים הרחבים של אפריקה מתקיים מרדף. צ'יטה רעבה ומהירה רודפת בכל כוחותיה אחרי, מי שאמורה להיות הארוחה הבאה שלה – אימפלה צעירה. מרדף לחיים ולמוות. שתיהן רצות במהירות גבוהה, בערך מאה ועשרה קילומטר לשעה. זו מתמרנת בסיבובים חדים וזו שועטת אחריה. ואז, כשהצ'יטה מזנקת את זינוקה האחרון, האימפלה מתמוטטת. כלפי חוץ היא נראית חסרת תנועה, כמו קפאה, כמו מתה, אך בתוך גופה מערכת העצבים שלה טעונה מאוד, כמו ממשיכה לנוס מאה ועשרים קמ"ש.

הדבר דומה ללחיצה בו זמנית בחוזקה על דוושת המעצור (ברקס) ועל דוושת הדלק (גאז). המנוע – מערכת העצבים של הרכב, מזנק ומאיץ את מספר סיבובי המנוע, אך משום שרגלנו השנייה על המעצור, הרכב לא ינוע. הפער הזה שנוצר בתוך הגוף, בעקבות חווייה טראומטית, בין האנרגיה האדירה שמתרוצצת בתוכו לבין הקפיאה החצונית יוצרת את העקה הטראומטית. (לוין, 1999, 36).

כשאירוע מטלטל פוקד אותנו, (תאונת דרכים, אובדן, פיטורין, גירושין, נפילה קשה, טיפול רפואי חודרני), אנחנו נכנסים למצב השרדות. תגובה למצב תהיה אחת משלש אפשריות: בריחה, מאבק או קפיאה. (שלושת ה- Flight, Fight or Freeze :F-). במידה והצלחנו לברוח או להלחם היינו פעילים (אקטיביים) בסיטואציה ונשארנו מחוברים לפחות לחלק ממשאבינו, סביר להניח שנסבול פחות מתסמינים פוסט-טראומטיים. אך והיה והאיום היה גדול מדי ומערכת העצבים שלנו השתתקה, ניכנסנו לחוסר אונים,לקפיאה. (אין פה בחירה, מערכת העצבים היא זו ש"בוחרת" על פי גודל האיום). אפשר שאז יתרחש הפיצול הזה בתוכנו, בין קפיאה וחוסר יכולת לתפקד, לבין עוררות יתר.

בכדי לשחרר את הטראומה יש לשחרר את האדם משני הקצוות הללו שבתוכו – מהקפיאה ומעוררות היתר.

טראומה הינה חוויה סוביקטיבית. מה שעלול לגרום לטראומה לאחד לא בהכרח טראומטי לשני. ההבדל נעוץ בגורמים רבים בין היתר ההיסטוריה האישית והמשפחתית, גילו של האדם, המשאבים שעומדים לרשותו ועוד.

לכולנו יש יכולת טבעית להשתחרר מטראומה. (לעיתים יש צורך בעזרת אדם מיומן).

מה הקשר בין טראומה ללידה?

לידה, חיים חדשים מגיחים לעולם, חוויה מופלאה, אירוע עוצמתי, יחד עם זאת, לעיתים קרובות לידה נחוות כחוויית קצה. כאב (שאיננו מוכר מחיי היום-יום), שמחה ודאגה. חיים ומוות, תשישות והתרגשות, והכל במנות גדושות ומטלטלות. מבחינה פיזית, רגשית וקוגניטיבית החוויה לעיתים של "יותר מדי" העומס על מערכת העצבים, של היולדת ושל הרך הנולד, עצום. זהו מצב מוכר בלידות רבות.

על כך יש להוסיף לידה ארוכה ומתישה מאוד, או מצוקה עוברית, או התערבויות חודרניות כמו הרשאת לידה (זירוז), טישטוש, מלקחיים, או בדיקות חוזרות ונשנות ואז, הדרך קצרה  לתחושת חוסר אונים ולחותם טראומטי.

האם כולנו סובלים מטראומת לידה?

בגדול, התשובה חיובית לרובנו. ד"ר מישל אודן גניקולוג וחוקר צרפתי נודע בתחום המילדות, טוען שלידה היא קודם כל תהליך מוחי. כשאישה יולדת ללא הפרעה, "האזור הפעיל במוחה הוא האזור הפרימיטיבי".(אודן, 2004, 27). אזור זה אמור להפריש בתזמון נכון ובכמות המדוייקת את ההורמונים החיוניים ללידה. בכדי שההורמונים יופרשו באופן הולם היולדת זקוקה לבטחון ולשקט. כל התערבות עלולה להשפיע על תהליך מדוייק זה.

    בחדרי הלידה המודרניים, בבתי חולים, ההפרעות ליולדת כמעט בלתי נמנעות: אורות בוהקים, רעש, מכשירים פועמים, בדיקות, נוכחותם של אנשים זרים בחדר, כל אלה ונוספים גורעים מהסביבה האידאלית לה זקוקה היולדת בכדי להתמסר לתהליך הטבעי של הלידה.

בנוסף, יולדות רבות מגיעות מפוחדות ללידה. לפניהן תהליך לא ברור וארוך של כאב, הן משתדלות, לעיתים כבר מראש להמנע ממנו. לרוב, הן אינן סומכות על עצמן ועל גופן שיעמוד בתהליך, הפחד. חוסר החיבור לעצמן ולתהליך הטבעי של הלידה, גורמים ללידה להתארך ולכאוב יותר ואז ההתערבויות הרפואיות בלתי נמנעות.

במקום שהלידה תתנהל במקצב הטבעי של הגוף, גופם של היולדת ושל הרך הנולד, נוצרים כיווצים, עצירות והתערבויות אשר מגדילים את הסבל לשניהם, מכאן קצרה הדרך לטראומה.

בכדי שהסיכויים לטראומה יפחתו האם חייבת להיות קשובה לתהליך הלידה, מתוך אחריות ועוצמה אישית. ברגע ש"מוסרת את מפתחות הלידה שלה" למישהו חיצוני, הופכת מבוהלת וחסרת אונים, ומפסיקה להיות קשובה לתינוקה המפלס את דרכו לבדו, נוצרים שיבושים.

מהן הלידות המוגדרות כטראומטיות?

כאמור, טראומה היא חוויה סוביקטיבית. אך ככלל, ככל שהאירוע פתאומי מדי, סוחט ומתיש מדי, ארוך מדי, קיים סיכוי טוב יותר לטראומה. משום שהיולדת ותינוקה התרוקנו ממשאביהם. ולתחושתם נשארו לבד, חסרי אונים.

לידות חירום – מוקדמות, פתאומיות כאלה שנכפו בשל מצוקה

לידות מכשירניות (מלקחיים או ואקום)

לידות ארוכות מאוד

ניתוחים קיסריים

"לידה שקטה", הפלות או אובדן של תיאום במהלך ההריון

"לידה רגילה" עם מצוקה של האם או העובר, חבל טבור כרוך סביב צוואר, מצג רוחבי או עכוז, חולי, או טראומה קודמת של האם ונוספים עלולים ליצור חווייה לא פשוטה.

לידות אלה נחשבות ברות סיכוי גבוה יותר למשבר ולחוויה טראומטית לתינוק ולאם.

האם טראומה בהריון מוכללת בטראומת לידה?

כן, בהגדרתה טראומת לידה מקיפה את כל שנת החיים הראשונה שלנו: מההיווצרות, היריון, לידה ועד כשלושה חודשים לאחר הלידה.

טוב, נניח שחוויתי טראומת לידה, כיצד היא משפיעה על חיי?

ככל שחוקרים יותר את תקופת ההיווצרות ההריון והלידה,( התקופה הפרי והפרה- נטאולית) מוצאים שלתקופה הראשונה של חיינו, זו שלרוב איננו זוכרים דבר ממנה השפעה משמעותית על חיינו כתינוקות וכבוגרים.

בתקופה זו העובר רגיש, קולט ומודע למתרחש סביבו. שומע קולות, מודע למצבי הרוח של אימו וחווה אותם על בשרו. הנושאים ההתפתחותיים אותם העובר והילוד קשורים בבטחון הקיומי שלו.

כמה בטוח לי בגוף שלי? בגוף של אימי? ובעולם?

כמה אני רצוי ואהוב ע"י הורי? ומשפחתי?

כמה אני מרגיש שייך להורי ולמשפחתי?

האם אני בעל ערך? (בן-שחר, 2010)

יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שטראומות בתקופה העוברית ובלידה משפיעות על הדרך בה אנו מתייחסים לעצמנו ולעולם. תינוק לא רצוי, בג'נדר (מגדר) הלא "נכון", שאמו עישנה או שתתה אלכוהול באופן מאסיבי, שאביו נעדר או נהרג, שאמו הייתה חרדה, או חולה ועוד כהנה וכהנה. כל אלה עשויים לפגוע בבטחון הקיומי שלו לאורך כל חייו. להשפיע על בחירותיו המקצועיות והאינטמיות. (בן-שחר, 2010).

האם זה משפיע רק על הנפש או גם על הגוף?

ההשפעה היא גופנית-נפשית-קוגניטיבית. כשמערכת העצבים נכנסת לעומס רב מדי, בין אם בעקבות טרואמה קשה אחת ( מחלת חום, תאונה) או בעקבות מצב ממושך וקבוע (עישון, רעב, אלימות), קיים סיכוי לפגיעה בתפקוד האורגני של העובר על מערכותיו השונות.

העובר חשוף לאירועים, הוא לא מסוגל לווסת את עצמו ואין לו לאן לברוח ולהסתתר, הוא סופג אותם לתוכו. ככל שהחווייה קשה יותר, או ממושכת, הפגיעה הפיזית והנפשית שלו, אמורה להיות, גדולה יותר, רב שכבתית.

קולה המרגיע של אימו, הלמות ליבה הנינוח עוזרים לו לווסת את עצמו כבר ברחם.

של מי הטראומה, של האם היולדת או של תינוקה?

האם ועוברה, כמו היולדת ותינוקה קשורים זה בזו ברבדים רבים. העובר מושפע פעמים רבות ממצבה הפיזי והנפשי של אמו. כך שבמידה והאם במצוקה, סיכויים טובים שכך גם תינוקה. ולהיפך, כשהעובר או התינוק במצוקה כך גם אימו. הטראומה לרוב היא של שניהם.

סיפורי לידה רבים מעידים על הקשר הזה.

איך תדעו אם התינוק/ת שלכם חוו/תה טראומת לידה?

כשמערכת העצבים מוצפת, ורמת העוררות גבוהה, אנחנו פחות פנויים למשימות חיינו, בעיקר בולט הדבר עם משימות התפתחות.

אחת המשימות העיקריות בשנות חיינו הראשונות היא וויסות עצמי. וויסות מול צרכים פנימיים (רעב, שינה, מגע) ומול גירויים חיצוניים (רעש, אור, תנועה). כשמערכת העצבים מוצפת היא פחות פנויה לוויסות עצמי. התינוק יזדקק לעזרה לוויסות עצמו, משום שהמערכת שלו עסוקה בהשרדות. אפשר שיבכה הרבה או יהיה אפטי או ינוע בין השניים.

התינוק, ויותר מאוחר הפעוט והילד יתקשה להתאקלם בקלות למצבים, מקומות, מרקמים ואנשים חדשים. יכנס למצוקה לעיתים קרובות יותר. יכולת ההכלה שלו תהיה נמוכה ויצא משוויי משקלו הנפשי בקלות, לרוב גם יתקשה להרגע.

קשיים עשויים להופיע בשינה או בהרדמות: אפשר שירדם בקושי ויתעורר מכל רחש ושוב יתקשה להרדם. 

אוכל – אפשר שיהיה בררן, ימעט לאכול או להיפך ירבה באכילה. יתנגד למרקמים וטעמים חדשים.

קשיים עלולים להופיע בקשריו עם ההורים, בני משפחה וזרים. אפשר שיזדקק למגע פיזי רב, (חיבוקים, " תן לי יד") ואפשר שימנע ממנו. אפשר שיתקשה לווסת את עצמו בשעת משחק ויגיב להפסד או לחוסר הצלחה בהתפרצות רגשית גדולה או התנתקות.

יש לבדוק כל מקרה לגופו. כל ילד הוא עולם ומלואו.

במידה ואתם כהורים חשים שקיימת בעית וויסות אצל ילדכם, בעיה שנמשכת מזה זמן  והילד בריא, שווה להוועץ גם במטפל בטראומה.

מה עושים?

ראשית היו ערנים. חפשו את הגישה המתאימה לכם ולילדכם, משיטות הטיפול בטראומה. ישנן כמה, לא כולן עובדות עם תינוקות וילדים. צרו פגישה ובהצלחה.

אישית, מאחר וטראומת לידה היא רב מימדית, אני מאמינה בטיפול הכולל את כל המשפחה. כלומר האם, האב וילד/תם לוקחים חלק בטיפול.

מנסיוני, טיפול בתינוק/פעוט/ילד בלבד איננו שלם. משום שההורים, ובעיקר האם, עדיין מתנהלים תחת השפעת הטראומה שלהם ופועלים משם. לכן, על מנת שנוכל לאפשר שינוי יש לשלב כוחות.

בהתאם לגיל הילד/ה נשלב תנועה, משחק, מגע ושיחה. לטעמי, מאחר והטראומה בראש ובראשונה נרשמת בגוף, העבודה ממוקדת גוף חשובה. אך ישנן גם גישות אחרות.

מה רוצים להשיג בטיפול?

המטרה העיקרית הינה לשחרר את אותה אנרגיה שמתרוצצת בגוף (של האם/תינוק/פעוט /ילד והאב) וגורמת להצפה ולעוררות יתר. ואז שאר התסמינים אמורים להתאזן.

חשוב לומר. לא כל מי שעבר לידה קשה ומאתגרת יפתח התנהגות פוסט-טראומטית. ישנם שיתגברו עליה בכוחות עצמם. אחד המשתנים החיוניים להבראה זו היא סביבה עוטפת ותומכת.

סביבה תומכת ואוהבת חיונית לריפוי טראומה. מחקרים הוכיחו שאנשים אשר נחשפו לאירוע קשה ומטלטל ונעזרו בסביבה- משפחה וחברים תומכים, התגברו טוב יותר מאשר אלו שנותרו בגפם. בנושא שלפנינו תפקיד ההורים הוא קריטי. התינוק שלכם זקוק לכם יותר מאי פעם. זקוק לאהבתכם, לתשומת ליבכם. האם ותינוקה זקוקים מאוד לתמיכת האב. תמיכה פיזית רגשית ומנטלית. זו תקופה משמעותית מאוד לכולכם.

לקראת לידה שנייה

במידה והלידה הראשונה אותה חוותם היתה טרומטית, ממולץ לעבור תהליך של עיבוד ושחרור חווית הלידה הראשונה על מנת שהטראומה לא תשתחזר בלידה הבאה.

 לסיכום, מה יכול למנוע טראומת לידה?

ככל שתהיינה (ותהיו) קשובות יותר לגופכן ותאפשרנה לתהליכים המופלאים של גופכן להוביל את הלידה באופן טבעי. ככל שתבואו ללידה מוכנים יותר וממושאבים יותר, ייטב.

תסמוכנה על עצמכן מתוך היכרות אינטמית שלכן עם עצמכן. תאפשרנה ללידה להעצים אתכן. תזדקקנה לפחות להתערבויות חודרניות. תעזרנה בתנועה, נשימה, מגע, אהבה, שקט וכל אמצעי תומך עבורכן ברגע הקדוש הזה שנקרא לידה, כך תקטנה את מצבי חוסר האונים הטראומטיים ותחגוגנה (תחגגו) חגיגה אדירה של הבאת חיים חדשים לעולם. שיהיה במזל טוב, בבריאות ובקלות.

חגית בן-שחר M.A. מטפלת ומנחת קבוצות בטיפול ממוקד גוף בטראומה,( SE וב-EMDR) בתנועה DMT ובנשימה. מתמחה בטיפול בטראומת לידה עם תינוקות, ילדים, הורים ואנשים. בעלת MA בפולקלור – התמחות בטקסים ואמונות עממיות.

לפרטים נוספים אתם מוזמנים ליצור קשר

www.moons.co.il/lieda           050-7629293

מקורות:

אודן, מ. ד"ר, אצל: בלאסקאס ג'נט, (2004) לידה פעילה- המדריך ללידה טבעית, אלטרנטיבות הוצאה לאור. עמ' 27 – 28.

בן-שחר, ח. (2010), "כל נימי נפשי כמהים" בתוך: "פסיכולוגיה עברית" http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2521

לוין פ.ד"ר ( 1999), להעיר את הנמר – מרפאים את הטראומה, אסטרולוג. עמ' 36.

 Rothschild, B. (2000). The Body Remembers. New York.  W. W.

Norton & Company. P. 8 -12.