על מנת להגדיר סחר בסמים כעבירה צריך שתתקיים פעולה של קנייה ומכירה של סם מסוכן כמשמעותו על פי פקודת הסמים המסוכנים.
הדעה הרווחת בפסיקה הינה כי סחר בסמים מחייב ביצוע בעין של עסקת מכירה וקנייה של סם. אין די בגיבוש הסכם כשלעצמו. לא כל שכן, גם אם הצדדים הגיעו להסכם על מחיר סם ובוצעה העברת כספים, אך הסמים טרם הועברו לצד הקונה – אין זו עבירה של סחר בסמים.
במקרה כזה אומנם לא בוצעה עבירה של סחר בסמים, אבל בהחלט בוצעה עבירה בתחום של עבירות סמים. במקרה כזה, אפשר לייחס לעבריין עבירה של עסקה אחרת בסם (סוג של סעיף כללי בתחום עבירות סמים) או ניסיון לעבור עבירה של סחר בסמים.
כדאי לדעת שאפשר להרשיע אדם בביצוע עבירת סחר בסמים בבית משפט גם אם הסמים לא נתפסו. הכיצד?
אם ניתן להוכיח בעזרת ראיות שנעשתה עסקת סמים, ראיות כמו: עדות שמיעה או עדות ראייה, שתיתפס כאמינה בעיני בית המשפט.
לא תגיש התביעה כתב אישום באשמת סחר בסמים נגד אדם שרכש סמים לצורך שימוש אישי. באופן תיאורטי אפשרי לתבוע אדם כזה בגין סחר בסמים. בפועל התביעה מגישה כתבי אישום במקרים כאלו על החזקת סמים בלבד.
אבל, אפשר להרשיע אדם ששמר עבור אדם אחר שמכר או קנה סמים, בעבירת סחר בסמים, אם ניתן להוכיח שהתקיימה פעולת קנייה ומכירה של סם והאדם השומר ידע למה הוא שותף. הרשעתו תהיה מכוח דיני שותפות.
בניגוד לכך, בלתי אפשרי להרשיע אדם בעבירה של סחר בסמים מסוכנים אם לא ידע שהחומר שברשותו הוא סם. עבירה של סחר בסמים היא עבירה התנהגותית של מחשבה פלילית, אזי לשם הרשעה בעבירה זו צריך לבסס הוכחת מודעות כלפי עובדת המעשה והנסיבות.
אין די בכך שתמצא כמות משמעותית של סמים אם רוצים להרשיע אדם בעבירה של סחר בסמים. אם הראיה היחידה היא הסמים ואין עד או כל ראיה אחרת, אפשר לייחס לנאשם רק עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, כלומר לכוונות מסחריות, אך לא עבירת סחר בסמים.
על עבירה של סחר בסמים ניתן לצפות לעד עשרים שנות מאסר. לעונש זה אפשר להוסיף עונשים נוספים כגון קנס ו/או חילוט רכוש. כן אפשר גם לשלול את רישיון הנהיגה של נאשם שהורשע בעבירה של סחר בסמים או למנוע ממנו לקבל רישיון נהיגה.
