סבתאות בקלות: סבתא מסרבת לבקשת בייביסיטר ונשארת בחיים 

יש חיים אחרי

איך לסרב לבקשת בייביסיטר ולהישאר בחיים?

לומר לעצמך שגם לחייך ולתכניות שלך יש חשיבות

איך?

להתנהל בשקיפות עם הילדים שלך לגבי המחויבויות שלך

לאזן בין הסכמה לאי הסכמה

להבהיר להורים הצעירים שלסבתא יש סדרי עדיפויות

להפסיק את רגשות האשמה

תכלית

כדי שיבינו שלסבתא יש "חיים" משלה מלבד שמירה על הנכדים

כדי שלא יהססו בכל זאת לבקש ממנה להיות בייביסיטר

כדי שסבתא תוכל לסרב לשמור על הנכדים

כדי להרגיש טוב למרות שסירבת לבקשות ההורים הצעירים

תובנה

סבתא יכולה לסרב לבקשות ההורים הצעירים כאשר אלה פוגעות בסדרי העדיפויות שלה מבלי להרגיש רגשות אשם.

כשנוהגים עמם בשקיפות הם לומדים לכבד את הסרוב שלה.

 סיפור

"איזה יום עמוס" אמרתי לעצמי כאשר פתחתי את יומני בבוקר יום ב'.  רציתי לבדוק מה אני עושה היום, ומכיוון, ש"בגילי" כבר איני זוכרת, אני צריכה לפתוח כל יום את היומן.

ואכן יומני המלא אמר לי שחור על גבי לבן שיש לי הרבה תכניות להיום. בבוקר סידורים, בנק, מספרה,  אחר כך לימודים, ולבסוף פגישה אצל יועץ עסקי. מזל, שבעלי בחו''ל, ולא יכול "לקטר" שאין לי אף פעם זמן אליו אלא רק לעיסוקים שלי. " אבל זו זכותי" אני טוענת להגנתי "זו הסיבה שפרשתי מעבודתי, כדי שאוכל לעשות מה שאני רוצה, מה שלא התאפשר לי כאשר עבדתי משרה מלאה".

"טוב", אמרתי לעצמי בשביעות רצון "היום הזה מתוכנן היטב, ואני מקווה שלא תהיינה הפרעות". 

אמנם הפרעות לא היו עד שעת הצהריים. בצהרים קיבלתי טלפון מבני: "שלום אמא מה נשמע?"  הוא שאל "בסדר",  עניתי לו וחיכיתי שכבר יבקש משהו.

"אמא" אמר "את יכולה לקחת את שירי לחברה שלה, ולהוציא את אלון מהגן ולשמור עליו עד שאני או דפנה נגיע"?

"למה? מה קרה"? שאלתי אותו.  "הבוס של דפנה לא כל כך מרוצה מכך שהיא עוזבת את העבודה מוקדם לפני שסיימה את מה שביקש ממנה, ואני לומד היום שכחת"? "לא, לא שכחתי, פשוט יש לי יום עמוס מהבוקר עד הערב" עניתי.

"אבל אמא"  המשיך בשלו "אין ברירה, אין סידור לאלון, אין מי שיוציא אותו מהגן". "אולי ההורים של דפנה"?  שאלתי בהיסוס "הם? הם  לא יכולים, הם כבר לקחו השבוע יום חופש."

"אבל אתה יודע ,שיום שני מוקדש לסידורים, כי בראשון ושלישי אני לוקחת את אלון מהגן ומחכה לשירי שתחזור מבית הספר. כמו כן, דווקא היום לשותפות שלי ולי יש פגישה עם יועץ עסקי"

"אולי בכל זאת תדברי עם היועץ שידחה את הפגישה?" המשיך , שמעתי את התחינה בקולו,  וכבר התחלתי לרחם עליו:  מה יהיה? הוא יצטרך להפסיד שוב יום עבודה, בסופו של דבר הבוס שלו עלול לפטר אותו. התחלתי להתפתל. "טוב תראה" אמרתי לו, "כבר מאוחר מידי לבטל פגישה ואני תלויה גם בשותפות". "אבל..." התחיל לומר לי, קטעתי אותו והמשכתי להסביר, "אם לא אגיע לפגישה אני מפסידה הרבה כסף". הטיעון הזה הכניע אותו. "טוב", אמר "אני אבקש מאבא של דפנה, שיצא מוקדם יותר מהעבודה."

בעודי מניחה את שפופרת הטלפון במקומה, הרגשתי כיצד רגשות האשם מציפים אותי,  "אולי בכל זאת הייתי צריכה לוותר על הפגישה שלי ולהוציא את אלון מהגן?" חשבתי.  

כל הדרך לפגישה הרגשתי כך. מזל, שהנסיעה אורכת חצי שעה, כ היה לי מספיק זמן לשכנע את עצמי שפעלתי נכון.

בכניסה למשרדו  של היועץ גמלה בליבי החלטה "לא עוד רגשות אשם, זהו כשאני לא יכולה לעשות בייביסיטר מותר לי לומר לא,  גם התכניות שלי חשובות !"

פרשנות

הסבתות של היום הן סבתות מודרניות. לסבתות של פעם  היה ברור, כי התפקיד שלהן הוא להיות מוכנות ומזומנות כל אימת שהן נקראות לשמור על הנכדים שלהם. ולא רק שמרו אלא גם האכילו, רחצו, טיפלו ומה לא?

כיום לסבים ולסבתות המודרניים יש חיים אחרים. הם עדיין עובדים, או אם פרשו ממעגל העבודה הם עדיין  עסוקים מאוד, מי בחוגים בלימודים ומי בטיולים .

במקביל לכך ההורים הצעירים  עובדים שעות ארוכות ומצפים לעזרה מההורים שלהם. אך אלה מכיוון שעיסוקיהם רבים לא יכולים לעמוד לרשותם 24 שעות ביממה.  על הרקע הזה מתקיימים לא מעט חיכוכים בין ההורים הצעירים להוריהם.  

כדי, שהילדים ידעו זאת, יש לנהוג בשקיפות ובאסרטיביות. אסרטיביות איננה אגרסיביות,  אלא עמידה על  רצונותיי תוך מתן כבוד לעצמי ולזולתי. בנוסף לכך יש בה מן השקיפות. על מנת לחזק את שני אלה אנו נוהגים גם להציב גבולות.  על הכל להיות ברור ובהיר כך שהמסרים  יהיו חד משמעיים לכל הנוגעים בדבר.  אם ננהג בשקיפות ובאסרטיביות לנוכח הדרישות של ההורים הצעירים סביר מאוד שהם יקבלו את התגובות שלנו בהבנה.

כאשר נולד נכד, במיוחד נכד ראשון, ואנחנו הופכים להיות סבתא/סבא מתחילה הלמידה של התפקידים החדשים במסגרת מערכת היחסים המשפחתית, ואז חווים המשתתפים ניסוי תהייה ותעייה לגבי הגבולות החדשים. התנסות זו הינה מורכבת וחדשה לכולם. כל הצדדים לומדים מחדש כיצד להתנהג, מה לעשות וכיצד להגיב. אם הגבולות אינם ברורים, נתקלים באי ההבנות, שבין היתר הם הסיבה לרגשות אשמה כפי שזה בא לידי ביטוי אצל הסבתא בסיפור זה " בעודי מניחה את שפופרת הטלפון במקומה, הרגשתי כיצד רגשות האשם מציפים אותי,  אולי בכל זאת הייתי צריכה לוותר על הפגישה שלי ולהוציא את אלון מהגן?"

כאשר את הופכת לסבתא את צריכה להגדיר את הגבולות באסרטיביות ,  כדי למנוע מצבים בהם את צריכה לוותר על חייך למען נוחיותם של ילדיך, ולמען רווחתם של נכדייך. המהות שלך הצרכים שלך ומעגלי החיים שלך לא נעלמים כאשר הפכת לסבתא.

אם הסבתא בסיפור הייתה  מגדירה מראש גבולות עם הולדת הנכדה הראשונה, הבן שלה היה יודע שיש ימים שהיא עסוקה, מחויבת לענייניה, היה נמנע מצב שבו הוא צריך לבקש בתחינה שתוציא את הנכד מהגן. כמו כן היו נחסכות ממנה מחשבות אי הנוחות "טוב מה הוא יבקש עכשיו?"

הגישה שהמחויבויות של הבן והכלה במקומות העבודה שלהם הינם חשובים מהמחויבויות של הסבתא בפרויקט בו היא מעורבת, לא הייתה מתקיימת לו היו מוגדרים הגבולות והתפקידים שלה באסרטיביות ובשקיפות, ואף לא היה עולה על דעתו של בנה לומר לה "אולי תבטלי את הפגישה עם היועץ הארגוני" או לקחת חלק בסיטואציה שבה היא מסבירה לו שהייעוץ כרוך בתשלום גבוה, לכן לא יעלה על הדעת לבטלו.

סבתות וסבים צריכים להבין שהסבתאות אינה מבטלת את מהותם ואת מעגלי החיים בהם הם מעורבים. אם אנחנו מחויבים לעצמינו, אם אנחנו מבינים שהחיים שלנו לא פחות חשובים מהחיים של ילדינו, והצבנו גבולות ברורים נמנע מצבים שבהם הסירוב שלנו גורם לנו לרגשות אשמה.

אנחנו אוהבים את הנכדים שלנו מאד אנחנו גם מחויבים להם. גם מאד אוהבים לשמור עליהם, אבל יש גבולות ואת הגבולות יש להציב בשקיפות, אחרת נמצא את עצמנו בכוננות מתמדת לכל קריאה.