אחת התפיסות הרווחות בקרב מחפשים רוחניים היא שאת הפסיכולוגיה, ואת האגו, אפשר פשוט להשאיר מאחור לנצח, ע"י קפיצה קוונטית אחת לעבר המציאות הרוחנית המוחלטת.
תפיסה זו נשענת על חוויות שיא רוחניות שמתוכן ומתוך הפרספקטיבה שהן מאפשרות, אנו רואים, שבאמת כל קשיינו וסבלנו הינם קטנים ולא משמעותיים.
כך אנו רודפים וכמהים לעוד חווית שיא ועוד אחת, בתקווה שבאורח נס, החוויה תהפוך לקבועה וממשית (התעוררות הארה וכו') - וזאת "אם רק נצליח לא להרוס את החוויה הפעם", "אם רק פעם אחת האגו לא יפריע ויוציא אותנו מגן העדן החוויתי", או כל סיפור אחר שאנו משתמשים בו בשביל להסביר לעצמנו את הנחיתות הרכות והפחות רכות מחוויות השיא.
מעבר לכך שאנחנו לא באמת החוויות אלא המציאות המוחלטת שבתוכה הן נולדות, הסיבה האמיתית שהחוויות לא "הופכות" למציאות אורגנית קשורה בקשר ישיר ליכולת התשתית שלנו להכיל את התרחבות המודעות הזאת באופן קבוע.
ויכולת התשתית שלנו לקלוט לתוכה מצבי מודעות הולכים ומתרחבים באופן אורגני, קשורה בקשר ישיר לנכונותנו לגעת בכל הפסיכולוגיה שלנו ולאפשר חיכוך בינה לבין החיים.
בנוסף לכך שמגע זה מאפשר לנו לראות את הדברים כפי שהם (מי אנחנו בפועל כפי שמשתקף מהבחירות וההתנהגות שלנו בתוך החיים), הוא גם מאפשר שחרור אנרגיה עצומה שחסרה לנו כל כך בשביל בניה של תשתית חזקה, הנדרשת בשביל התפתחות רוחנית ממשית.
חלק מאנרגיה חיונית זו עסוקה בלדאוג לכך, שלא נראה את תת המודע, וחלקה ממש כלוא בתוך תת המודע עצמו. במילים אחרות בתוך כל דבר שאיננו רוצים לראות חבויה אנרגיה. היא גם מסתתרת בתוך פעולת ההימנעות מהראיה עצמה (שממש דורשת עבודה מאומצת ומתמדת לא מודעת), וגם הדבר שאותו איננו רוצים לראות עשוי מאנרגיה (רגשות עבר בד"כ).
ולסיום באותו הקשר, חשוב מאוד לשים לב, שלא להפוך תובנה על חוסר הזדהות, לכלי הדחקה האומר אוטומטית על דברים שבתוכי "זה לא אני" , "אני מעל זה" וכו'. חוסר הזדהות אמיתי מאפשר צלילה עמוקה חופשית חוויתית וחושפנית בתוך הפסיכולוגיה שלנו.
וכשמצרפים לכלי ההדחקה המתוחכם הנ"ל את הצורך האדיר שלנו להרגיש שאני בסדר כמו שאני (לפחות יחסית לאחרים) מצד אחד, ואת הדימוי הנחות שיש לטיפול פסיכולוגי מצד שני, ואת התובנה הרוחנית שבאמת הכל בסדר כפי שהוא מצד שלישי, אנו מקבלים מחפש רוחני הלכוד בין תקווה לתסכול(שלא מודה בזה) תוך כדיי רדיפה עיוורת אחר התנסויות רוחניות.
תפיסה זו נשענת על חוויות שיא רוחניות שמתוכן ומתוך הפרספקטיבה שהן מאפשרות, אנו רואים, שבאמת כל קשיינו וסבלנו הינם קטנים ולא משמעותיים.
כך אנו רודפים וכמהים לעוד חווית שיא ועוד אחת, בתקווה שבאורח נס, החוויה תהפוך לקבועה וממשית (התעוררות הארה וכו') - וזאת "אם רק נצליח לא להרוס את החוויה הפעם", "אם רק פעם אחת האגו לא יפריע ויוציא אותנו מגן העדן החוויתי", או כל סיפור אחר שאנו משתמשים בו בשביל להסביר לעצמנו את הנחיתות הרכות והפחות רכות מחוויות השיא.
מעבר לכך שאנחנו לא באמת החוויות אלא המציאות המוחלטת שבתוכה הן נולדות, הסיבה האמיתית שהחוויות לא "הופכות" למציאות אורגנית קשורה בקשר ישיר ליכולת התשתית שלנו להכיל את התרחבות המודעות הזאת באופן קבוע.
ויכולת התשתית שלנו לקלוט לתוכה מצבי מודעות הולכים ומתרחבים באופן אורגני, קשורה בקשר ישיר לנכונותנו לגעת בכל הפסיכולוגיה שלנו ולאפשר חיכוך בינה לבין החיים.
בנוסף לכך שמגע זה מאפשר לנו לראות את הדברים כפי שהם (מי אנחנו בפועל כפי שמשתקף מהבחירות וההתנהגות שלנו בתוך החיים), הוא גם מאפשר שחרור אנרגיה עצומה שחסרה לנו כל כך בשביל בניה של תשתית חזקה, הנדרשת בשביל התפתחות רוחנית ממשית.
חלק מאנרגיה חיונית זו עסוקה בלדאוג לכך, שלא נראה את תת המודע, וחלקה ממש כלוא בתוך תת המודע עצמו. במילים אחרות בתוך כל דבר שאיננו רוצים לראות חבויה אנרגיה. היא גם מסתתרת בתוך פעולת ההימנעות מהראיה עצמה (שממש דורשת עבודה מאומצת ומתמדת לא מודעת), וגם הדבר שאותו איננו רוצים לראות עשוי מאנרגיה (רגשות עבר בד"כ).
ולסיום באותו הקשר, חשוב מאוד לשים לב, שלא להפוך תובנה על חוסר הזדהות, לכלי הדחקה האומר אוטומטית על דברים שבתוכי "זה לא אני" , "אני מעל זה" וכו'. חוסר הזדהות אמיתי מאפשר צלילה עמוקה חופשית חוויתית וחושפנית בתוך הפסיכולוגיה שלנו.
וכשמצרפים לכלי ההדחקה המתוחכם הנ"ל את הצורך האדיר שלנו להרגיש שאני בסדר כמו שאני (לפחות יחסית לאחרים) מצד אחד, ואת הדימוי הנחות שיש לטיפול פסיכולוגי מצד שני, ואת התובנה הרוחנית שבאמת הכל בסדר כפי שהוא מצד שלישי, אנו מקבלים מחפש רוחני הלכוד בין תקווה לתסכול(שלא מודה בזה) תוך כדיי רדיפה עיוורת אחר התנסויות רוחניות.
אורן הינו פסיכותרפיסט מומחה לפסיכולוגיה של ביטחון עצמי לאורן אתר ובו מדריך לפיתוח ביטחון עצמי ובו מאמרים רבים, למשל "האם ייתכן שיהיה יותר מידי בטחון עצמי ?
