דיאטות בקיץ? שונאת דיאטות ושונאת קיץ 

לא סתם שנאתי את הקיץ, העונה החמה אף פעם לא באה לי בטוב. איפה אוכל להתחבא כדי שלא יוכלו לראות אותי ואת שומניי? כמה אור, שמישהו אולי יכבה את השמש?

דיאטות היו באות והולכות בכל עונה, אך בקיץ אף אחת מהן לא ממש נשארה. לא יכולתי לעמוד בפיתויים של גלידות, קרטיבים ושאר מנעמים, "אתחיל בחורף" - שכנעתי את עצמי. רק שבחורף תמיד הייתה סיבה מספיק מוצדקת מדוע לא כדאי לעשות דיאטה "קר לי, אוכל משהו שיחמם אותי" וכך מעונה לעונה המשכתי להמציא לעצמי תירוצים מדוע מהיום לא מתחילים לרזות.

קיץ וים לא היו  My Cup of Tea, דמיינו היפופוטם עם בגד ים נכנס לים, תמונה לא מעודדת, הייתי אומרת. כך בדיוק הרגשתי, שמנה גדולה שנדחסת לבגד ים צמוד, וכל השומנים זועקים "הצילו!"

כמתבגרת, ים היה עבורי מחוץ לתחום, לא משנה אם הייתי בתקופת דיאטות או לא, לא העזתי להתקרב לחול המפתה ולים הכחלחל. חתיכות בבגדי ים מינימליים וגברברים שזופים הרתיעו אותי וגרמו לי להתבייש בעצמי וכך, ויתרתי על הים.

כילדה, נהגנו כל המשפחה ללכת לים בשבתות, אהבתי מאד לבלות עם משפחתי שעות רבות בים, אך זכורות לי תמונות ילדות, של ילדה שמנה, ביישנית וחסרת ביטחון שבודקת האם יש אנשים אשר יושבים לידינו, ובכל שבת ביקשתי מאבי שימצא לנו מקום מבודד על החוף.

הכניסה למים הייתה בשבילי הפקה לא קטנה, "מסתכלים עליי?", "לרוץ עכשיו? או לחכות עד שהחוף יתרוקן לו?" - והנה אני רצה, למרות כובד משקלי רצתי לכיוון הים כאחוזת אמוק, מתחרה עם המדוזה שמשתזפת לה, מי תגיע יותר מהר למים מבלי שיראו?

"יש, הצלחתי, מישהו ראה? מישהו הבחין בצונאמי?" - בדקתי.

טוב, עכשיו צריך לצאת, שעתיים במים, אפילו הדגים צריכים לקחת אויר מדי פעם, ושוב, הפקה, איך יוצאים מבלי שיראו אותי? מתי כבר תתחילי דיאטות? ותוכלי ללכת בגאווה, עם ראש מורם ובגד ים דה-לוקס? מתי?

עד היום ים עבורי מחוץ לתחום, אפילו בגד ים עדיין אין לי. אבל, היום, לאחר שרזיתי נשבעתי שאקנה לי בגד ים וסוף סוף אוכל ללכת עם ראש מורם, לאט עד הים.