חגי תשרי - במה עסקינן? 

חגי תשרי - במה עסקינן?

החגים, חגי תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, כמעט מאחורינו. כבכל שנה לקראת תקופה זו אני מוצאת עצמי בהתרגשות, בצפייה, בחשבון נפש של מה שהיה ומה שרציתי שיהיה, בהבטחה לעתיד... אני מבקשת לשתף אתכם בהגיגי על הזמן הזה.

השפה העברית נתנה לנו מילים וביטויים: "התחלה" היא בת זוגו של "סוף" ובן זוגו של ה"ראש" הוא ה"זנב". כשם שחודש תשרי מראה על התחלת השנה וחודש אלול מצביע על סוף השנה, כך היה מקום ש"ראש השנה" יעמוד מול "זנב השנה". למרות ההיגיון הזה, הביטוי הנ"ל נשמע הזוי ושלא במקומו גם מבחינה רעיונית. זנב הוא משהו שנסרך, מזהיר ומתקשקש לו מאחור. בחג הזה אין אני רוצה דבר שפשוט יהיה שם, שיסתרך  וכל שכן שינוע ויזהיר .... אני רוצה להתחדש. הפעם הייתי מאמצת מנהג אומות אחרות (כבר אמצנו מהם מנהג או שניים) וקוראת לחג "חג השנה החדשה". פעם בשנה ניתנת לנו ההזדמנות להתחדשות. ואיזה זמן ראוי יותר להתחדשות יותר מראש השנה?

לאחר החג לכבוד השנה החדשה, חל יום הכיפורים. שאלתי את עצמי: "למה בסדר הזה?". אם אני רוצה להתחדש, ואיני מעוניינת בזנבות שיסתרכו אחרי, הרי היה מקום לסליחה, למחילה, לרחמים ולסגירת חשבונות ביני ובין אלוהי, ביני ובין עצמי וביני ובין הסובבים אותי לפני ההתחדשות. כדי שזו תהיה נקייה, נטולת מכשולים, אזהרות, עקבות ועכבות, כראוי להתחלה חדשה. תהיתי על קנקנו של הסדר הזה.

התחדשות, לטעמי, עניינה בהכרת תודה. הכרת תודה על מה שהיה בעבר, הכרת תודה על מה שיש בהווה והכרת תודה על עצם היות עתיד לפנינו. לעבר ולהווה אנו עדים - העתיד נשגב מאיתנו. כבכל בקר, כבכל שנה, כבכל התחלה עלינו להיות בהכרת תודה. באותה מידה, על מה שיש ועל מה שאין - למדה אותי חברה יקרה. אותי הכרת תודה ממלאה אושר. היא הדלק של חיי.

בסדר הזה, הדברים הראשונים המתקיימים לאחר ההתחדשות הן הסליחה והחמלה. מתוך הכרת התודה צומחות יכולות הסליחה והחמלה - זו שהיא בגובה העיניים (להבדיל מרחמים שלמדתי כי עלולים לנבוע מהתנשאות).

יאמרו אחרים שלסליחה ניתן לנו חודש שלפני תחילת השנה, בדיוק כי שחשבתי שצריך להיות, ויום הכיפורים הוא מבחינת יום כתיבה וחתימה. אני מסכימה, ובכל זאת ברגע ההתחדשות הייתי מבקשת להיות בידיעה שסגרתי דברים פתוחים וקיצצתי זנבות מיותרים.

מצאתי שטוב שכך הסדר, שכן הסליחה והחמלה ראוי שתתקיימנה בכל עת, כל השנה כדרך שיגרה, גם ברגעי התחדשות, בעיקר ברגעים אלו.

התחדשנו וסלחנו ובא חג סוכות להזכירנו שאין אנו לבד. אנו חברה. בחג סוכות יש באפשרותנו להזמין אחרים לסוכה, ולהיות מוזמנים. בהזמנה לסוכה אני מוצאת הרבה ענווה. הזמנה לסוכה אינה דומה להזמנה לסלון הבית. שכיות החמדה שבה הן הבסיסי והפשוט. השמים והכוכבים הנבטים מהסכך, האדמה, הצמחים, פירות ועיטורי נייר מתכלים. ההזמנה לסוכה חפה מראוותנות וגאווה חומרית. חלל יחיד גלוי לכל. גם המזמין לסוכה וגם המוזמן אליה מעוניינים במפגש בזכות עצמם, בזכות האדם שבם. יצר בסיסי גלוי ופשוט.

לכל חגי תשרי נגיעה במעגל האישי, במעגל המשפחתי ובמעגל החברתי. לטעמי, כדי לייחד, ראש השנה הוא חג משפחתי, יום הכיפורים הוא חג אישי וחג סוכות הוא חג חברתי. לאור זאת לא סתם שרדו מנהגי חג מסוימים ולא אחרים.

חגי תשרי - זמן להתחדשות, הכרת תודה, סליחה, חמלה וענווה.

שנחדש עלינו שנה מבורכת !

ימים טובים עד שנפגש

זירה