תזונה נכונה. יש כזה דבר? 

לאחרונה זה הפך לעניין מאוד פופלרי. דירוג מזונות האדם לפי הבריאות שבהם.

כך למדנו שגזר זה בריא, כרוב זה מאוד בריא, תפוח אדמה זה בסדר, לחם לבן זה לא כל כך בריא ושומן מן החי זה ממש אסון. לעיתים נדמה כי ככל שהאוכל יותר אקזוטי ונדיר (אגוז ברזילאי, נבטים, מיץ חיטה, זרעי פשתה, יוגורט עיזים, לחם משיפון מלא) הוא יותר בריא ואילו המאכלים שליוו אותנו מזה זמן רב (אורז לבן, עוף, סוכר, מלח) מוקעים כמזיקים.

במאמר זה אנסה לענות על מעט מהשאלות המטרידות, האם יש מזונות שעל האדם להימנע מלצרוך אותם? האם יש כאלו שחובה עליו לצרוך? ובקיצור, איזו דיאטה צריך לבחור לו האדם?

ראשית, חשוב להבין כי בני האדם שונים אחד מהשני. לחלקם כף סחוג יחד עם הארוחה זה תענוג, לחלקם זה גזר דין מוות. חלקם רגילים למוצרי חלב ונהנים מהם וחלקם לא מסוגלים לעכל אותם. לפיכך כל ניסיון לקבוע כללים ולסווג מזונות בקטגוריה של: בריא/לא בריא לוקה בשטחיות.זה קצת מזכיר את ימי הביניים. אז היו רופאים רבים של תרופה אחת. אם התרופה עזרה להם עם חולה אחד הם היו נותנים אותה לכלל החולים. כך גם היום, לא משנה מהו הרקע של החולה ומאיזה בעיה הוא סובל - ההמלצה כמעט תמיד תהיה זהה (להמעיט בצריכת קמח לבן, סוכר, מלח, בשר בקר ולהרבות בצריכת פירות, ירקות, אורז מלא). אבל למה? הרי בני האדם שונים זה מזה, גם האדם עצמו משתנה עם השנים, הרגלי האכילה שלו משתנים, מצבו הבריאותי משתנה ומזון שפעם עשה לו טוב כעת עושה לו רע.לפיכך, על כל מזון שמוגדר בריא אנו נשאל: בריא למי? בריא למה? מכיוון שאין אף מזון שהוא בריא כשלעצמו.

למרבה הצער, שלל המחקרים בנושא לא מצליחים לנפק ולו מסקנה אחת ברת חשיבות. גם אם מזון מסויים העלה לחץ דם ל-70% אחוז מהאוכלוסיה (פרמטר שרירותי ומאוד בעייתי  כיוון שלא נלקחים כלל הסימפטומים אלא נבדק פרמטר אחד) אין שום סיבה להניח שהוא יפגע גם ב-30% הנותרים. ייתכן כי אותם 30% אינם מורעים ממזון זה, ייתכן אף שהם מפיקים ממנו תועלת ואם יפסיקו לצרוך מזון זה מצבם ידרדר.

ניסיונות עקרים לסווג מזונות כבריאים/לא בריאים, קבוצות אוכלוסיה שונות, תנאים שונים, בחירה שרירותית של פרמטרים - לאור כל אלה לא פלא שמסקנות המחקרים משתנות חדשות לבקרים, מחקר אחד סותר את מישנהו ובכל ערימת הידע המגובבת הזו אין ולא טיפה אחת של שיטתיות, של הבנה כוללת של גוף האדם, צרכיו ובריאותו.

ריפוי על ידי תזונה מתיימר להיות הוליסטי אולם דווקא שימוש בנוסחאות של: בריא/לא בריא וכפייה של מזונות על האדם רק מפני שהם מוגדרים כבריאים, תוך התעלמות ממה שהאדם עצמו מעדיף, היא כשלעצמה אינה הוליסטית כלל ולמעשה אומרת לחולה: תאכל, תשתוק ותהיה בריא.

לפיכך חשוב להבין כי תזונה 'בריאה' לא רק שאינה תורמת לבריאות אלא אדרבא, מסכנת אותה ועלולה לפגוע בה. ראשית היא מגבילה את האדם למספר מזונות שהוגדרו כבריאים בשעה שהאדם הבריא מאופיין דווקא בכך שאינו מוגבל בתזונתו. יש לחם? הוא אוכל לחם. יש בשר? הוא אוכל בשר. יש דגים? הוא אוכל דגים. בריאותו של האדם היא שמאפשרת לו מרחב תימרון רב, הוא מסתגל במהרה לכל סוג מזון ומסוגל לבור מן המזונות את מה שהוא צריך. האדם המוגבל בתזונתו הוא החולה. Tell me what you eat and I will tell you what you are נאמר בעבר ועל משקל זה ניתן לומר ביתר דיוק: אמור לי מהי דרגת החופש שאתה מתיר לעצמך בתזונה ואומר לך מהי רמת בריאותך.

התזונה ה'בריאה' מגבילה האדם למספר מצומצם של מזונות והופכת אותו, על כורחו, לנכה ומוגבל. בנוסף היא כופה על האדם מאכלים שלאו דווקא מתאימים לו, רק בגלל שמאכלים אלו הוגדרו כבריאים. יכול להיות שמזונות אלו בריאים לאדם מסוים ולא בריאים לאחר? ייתכן שדווקא לאדם זה הם גורמים נזק? מה פתאום! הרי הם כביכול בריאים!

אדם המעוניין להיות בריא לא צריך לכפות על עצמו דיאטה כלשהיא אלא לאכול לפי רצונו החופשי, במרבית המקרים זהו גם האוכל שהוא צריך. כשם שהגוף משדר רעב אימתי שהוא מרגיש צורך במזון כך הוא גם משדר לנו מה הוא צריך.

רבים שואלים: ומה במקרה שהגוף משדר לנו שהוא רוצה מתוק כל הזמן? האם יש להיכנע לדחף ולעלות במשקל? במקרה זה יש להבין כי תשוקה חזקה למתוק היא סימפטום של מחלה ויש לטפל בה (עדיף טיפול בהומאופתיה). מניעת מתוק מאדם עם תשוקה למתוק אינה פותרת את הבעיה, תחושת אי-הנוחות ממשיכה ללוות אותו ואף מתעצמת והמצוקה מתבטאת הרבה פעמים בדרכים אחרות.

גופנו הוא המנחה אותנו, כדאי שנקשיב לו קצת יותר. למומחים, לפעמים, כדאי שנקשיב קצת פחות.

ערן אינדיג, הומאופת קלאסי מוסמך