הסכם סודיות בינלאומי לנצח? 

שיתופי פעולה רבים, מקומיים ובינלאומיים, מצריכים שיתוף צד אחד במידע סודי של הצד השני, או החלפה הדדית של מידע סודי. מידע זה עשוי להיות מידע טכנולוגי, או מסחרי, שהינו מהותי ביותר לעסקים של הצד שהוא בעלי המידע. כולם כבר יודעים כי כדי להגן משפטית על ידע כזה על הצדדים לחתום הסכם סודיות, או בשמו הנפוץ NDA (שזה Non-Disclosure Agreement). אולם, לכמה זמן צריך חיוב הסודיות להיות בתוקף? האם לא כדאי שהוא פשוט יהיה Forever?

לכאורה, הגנה לנצח היא "הכי טובה". לכאורה, גם בעוד אלף שנה יהיה המידע הסודי שלנו מוגן משפטית מפני גילוי על ידי הצד השני. האומנם?

הדין הישראלי

בנושאי שכירות ושאילה קובע החוק הישראלי, כי התחיבות שלא נקבע לה מועד סיום, ניתן לסיים בהתרעה סבירה מראש. החוק הישראלי לא קובע כללים דומים לגבי נושאים אחרים. אולם, במהלך השנים התרבו הנושאים בהם הביעה פסיקת בתי המשפט אי שביעות רצון מהתחייבויות forever גם בתחומים אחרים והצרה אותן. אפילו פטנט, שמגן על מידע קנייני כנגד כל העולם ולא רק כנגד צד לחוזה, הוא מוגבל בתוקף, אף אם תקופת הפטנט ארוכה מאוד. לאור זאת יש להניח כי גם בנושאי התחייבויות סודיות תאמץ הפסיקה הגבלות דומות. יתרה מכך, יש כוונה להרחיב בחוק את הכללים שתחולתם מוגבלת כיום לשכירות ושאילה בלבד. כלומר, קיימת אפשרות שלפי הדין הישראלי ניתן יהיה "לסיים" (בהודעה, או שלא בהודעה. זמן סביר מראש, או לא) התחייבות שהכוונה הייתה שהיא תהיה forever.

הסכמי סודיות בינלאומיים

להסכמי סודיות בינלאומיים יש דרגת מורכבות נוספת: במקרים של מחלוקת, יש לקבוע קודם מהם "כללי המשחק" שלפיהם יחליט הגורם הפוסק (בית משפט, או בורר) מי צודק במחלוקת. "כללי משחק אלה הינם הדין החל על מערכת היחסים בין הצדדים. הנוהג הוא לבחור דין של מדינה מסוימת.

בהסכמי סודיות לא תמיד קובעים את הדין לפיו ייפתרו מחלוקות בין הצדדים. במצב כזה הגורם הפוסק צריך לבחור איזה דין צריך לחול. הכללים לבחירת הדין החל הם מורכבים ומשתנים משיטת משפט אחת למשנתה.

גם אם עולה הנושא, הוא לא תמיד מוכרע בצורה עניינית: לפעמים "מתקפל" צד אחד ומקבל את תכתיב הצד השני (ולעיתים קרובות הצד המתקפל הוא דווקא הצד שהמידע הסודי שייך לו) ולפעמים הנושא מוסדר בפשרה של דין "נייטרלי" - "לא הדין שלי ולא הדין שלך" ("סחר סוסים" נשמע מוכר?).

אם כתוצאה מכך שלא נקבע הדין החל על ההסכם, ואם כתוצאה מ"סחר סוסים", חל פעמים רבות דין מדינה אחרת.

אולם, בשיטות משפט אחרות (צרפת למשל) ניתן למצוא כללים המאפשרים לסיים התחיבות שהייתה במקורה התחייבות לצמיתות. כלומר, עלול להיווצר מצב שלפי הדין שנקבע בהסכם הסודיות אפשר לקצר את ה- forever שבמהלכו מוגנת הסודיות. כלומר, לפי דין מדינות שונות, או אם ישתנה החוק בארץ, יעמוד מי שידרוש סודיות לנצח בפני סיכון של סיום חד צדדי של ההתחייבות כלפיו. יצא שכרו בהפסדו.

Forever?

כלומר, גם לפי המגמות הקיימות בדין הישראלי, וגם לפי דין של מדינות אחרות, עלולה התחייבות "לנצח" להיות כזאת שניתן לסיימה.

ברוב המקרים גם אין הצדקה להגנה נצחית: עקב התקדמות הטכנולוגיה ושינוי תנאי השוק, הופך המידע הסודי לחסר ערך תוך תקופה קצרה. איזה אינטרס יש להגן על מידע חסר ערך? ומצד שני, מי יסכים להתחייב לשמור על סודיות של מידע שחיש מהר יהיה חסר ערך?

מסיבות אלה התשובה לשאלה שבכותרת היא לא באל"ף רבתי: אין הגיון בדרישת התחייבויות סודיות נצחיות. במקום זאת יש לנסות להעריך את התקופה הרלבנטית, תוך שהשיקול העיקרי הוא לכמה זמן יש צורך בהגנה. בנוסף יש לבדוק אם לא חלות על התקופה המוסכמת מגבלות נוספות מן הדין הרלבנטי, או זה שהצדדים הסכימו עליו.

ובמילים אחרות: Never say never.

מאמר זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי בנושא.

עוד על הסכמי סודיות בחוברת דברים שצריך לדעת על הסכמי סודיות, שאותה ניתן לרכוש דרך http://www.lomdon.biz/dynamic/books/summary/%D7%93.+%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9A+%D7%93%D7%99%D7%9F+%D7%91%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94+%D7%A8%D7%9B%D7%94/index.htm?