במאמרים קודמים הוסבר כי תנאי מסחר בינלאומי International Commerce Terms, או בקיצור Incoterms, מסדירים אלמנטים שונים במשלוח הבינלאומי. כמו כן הוסבר מדוע כדאי להשתמש ב- Incoterms ואיפה ניתן למצוא אותם. רשימה זו מפרטת יותר מהם הפרמטרים שה- Incoterms מסדירים.
א. מקום המסירה: כל Incoterm קובע איפה צריכה להתרחש המסירה (delivery באנגלית). ההגדרה נעשית בפירוט רב. למשל, ה- Incoterm הקרוי Free On Board, או בקיצור FOB, קובע כי הסחורה תיחשב כנמסרת לקונה כשהיא עוברת את המעקה של האוניה שלהובלה בה אחראי הקונה, בעוד שלפי ה- Incoterm הקרוי Free Alongside Ship, או בקיצור FAS, היא תיחשב כנמסרת לקונה, כבר כשהיא מונחת לצד האוניה (ואז הקונה הוא שאחראי להעמסתה).
ב. זמן המסירה: נניח כי נקבע שנעליים יימסרו ב- 29 למאי לפי ה- Incoterm הקרוי Ex-Works, או בקיצור EXW (הקובע כי המוכר ימסור את הסחורה לקונה בשערי מפעלו של המוכר ויעמיס אותה על משאיות אשר להן ידאג הקונה). אם הנעליים אכן הועמסו על משאיות הקונה באותו התאריך, לא יוכל הקונה לטעון "אבל הן הגיעו אלי רק בסוף יולי". אולם, הצדדים הסכימו כי המסירה תהיה לפי ה- Incoterm הקרוי Delivery At Frontier, או בקיצור DAF (הקובע כי הסחורה נמסרת במעבר גבול) הרי שהעמדתה בשערי המפעל ביום שבו הייתה כבר אמורה להיות במעבר הגבול, אינה יכולה להוות עמידה במועד המסירה.
ג. הסיכון לסחורה. אם טבעה האוניה עם הנעליים, "למי" הנעלים טבעו? למוכר או לקונה? האם המוכר הוא זה שחייב לספק נעליים חליפיות (או להחזיר ת'כסף), או שמא הקונה הפסיד הן את הנעליים והן את התחתונים? ה- Incoterms קובעים גם זאת.
ד. אחריות לפרוצדורות יבואיצוא: Incoterms שונים קובעים כללים שונים בענין מי שאחראי למכס. למשל, ה- Incoterm הקרוי Free Carrier, או בקיצור FCA, קובע כי המוכר הוא שאחראי להסדיר את פרוצדורות הייצוא בארצו. נשאלת השאלה "רק להסדיר, או גם לשלם?". שאלה טובה וגם היא מוסדרת: בעוד שה- Incoterm הקרוי Delivery Duty Unpaid, או בקיצור DDU, קובע כי המוכר אחראי רק להסדיר את הליכי היבוא לארץ הקונה, קובע ה- Incoterm הקרוי Delivery Duty Paid, או בקיצור DDP, כי המוכר אחראי הן לניירת והן לתשלום דמי המכס על היבוא.
ה. טיב ההובלה ואחריות לה: ה- Incoterms קובעים לא רק מי אחראי להובלה (כלומר מי מארגן ומשלם את עלות אמצעי התחבורה), אלא גם באילו אמצעי תחבורה ייעשה שימוש. ברור כי ה- Incoterm הקרוי Free On Board הנ"ל (ההוא שעוסק בהעברת הסחורה אל מעבר למעקה האוניה) אינו מתאים להובלה אווירית או יבשתית.
ו. ביטוח הסחורה בעת ההובלה: זה שהסיכון על אחד הצדדים, לא בהכרח אומר שהוא זה החייב לבטח את הסחורה בהובלה. גם את חובת הביטוח ואת טיבו מסדירים ה- Incoterms.
אם ה- Incoterms מסדירים את כל הפרטים הקטנים האלה, מה, איפוא, הם לא מסדירים? נושא "שולי": בעלות. זה שבחורה נמסרה זה לא אומר שהיא עברה לבעלות מי שקבל אותה פיזית!
עוד נושא "קטן" שה- Incoterms אינם מסדירים הוא טיב המסירה. האם מסירת מכונית ללא גלגלים מהווה מסירה? 2 גלגלים זה מספיק? ייתכן שהצדדים מאפיינים את טיב הסחורה הנמסרת בהסכם בינהם, וייתכן שהאפשרות היחידה היא להכניס את המכונית לראשון ולבדוק... בכל מקרה, ה- Incoterms אינם נותנים לכך תשובה.
מאמרים נוספים בסדרה זו יעסקו בקבוצות השונות של ה- Incoterms ובעצות לשימוש בהם. יצוין כי סדרת מאמרים זו אינה תחליף ללימוד והכרת הנושא וקבלת ייעוץ!!!
עו"ד ארז מודעי MBA עוסק בפן המשפטי ובמו"מ בעסקאות בינלאומיות, טכנולוגיה, תעשיה, רכש, סוכנות, הפצה ועוד. עו"ד מודעי עסק במשך שנים בתחומי העסקאות הבינלאומיות, המחשוב והרכש בתעשייה האווירית. עו"ד מודעי היה שותף למשאים ומתנים מורכבים עם ממשלות וחברות מכ- 30 מדינות בהיקפים של עד מאות מיליוני דולרים.
http://www.modai-group.com
