מותו של ביטוח רכב פר קילומטר בישראל 

מותו של ביטוח רכב "פר קילומטר" בישראל

איזה מנהל אינו חולם להמציא את המוצר האולטימטיבי, זה שיגרום למהפך בצריכה, לסחיפת השוק ולהשארת מתחריו פעורי פה מאחור? כמה מעט מסוגלים לראות רחוק ומעיזים וכמה רבים מהם נופלים נחבטים נוכח המציאות הטופחת על פניהם. ובכל זאת, לפחות שתי חברות ביטוח ניסו לפתח גישה חדשה לקביעת עלות ביטוח המקיף בארץ, אשר מבוססת על תשלום פרמיית ביטוח בהתאם למידת השימוש ברכב. הכשרת הישוב ואריה חברה לביטוח.

בסקר שערכה הכשרת הישוב בשנת 2004 התפרסם כי 32% מציבור הנוהגים מצהיר כי הוא נוהג פחות משעה ביום, 37% הצהירו כי הם נוהגים פחות מ- 1,000 ק"מ בחודש, לעומת הממוצע הגבוה ב- 40%, ול- 46% מהם יש רכב נוסף שנוסע עוד פחות מכך. מתוך הנחה שככל שנהג משתמש פחות ברכבו ונוהג בו בשעות בהן עומס הכבישים נמוך, הוא נחשף פחות לסיכון תאונתי, סברה הכשרת הישוב כי יש כאן פוטנציאל לשוק של 300,000 נהגים אשר יהיו זכאים לתעריף מופחת על פני נהגים אחרים. על אף עלויות המחקר והפיתוח הרבות שהושקעו נגנז הרעיון בעודו באיבו ולא הוצא לשוק.

חברת אריה לעומת זאת הוציאה את התוכנית אל הפועל ובשיתוף פעולה עם חברת הדלק "פז", השיקה החברה בתחילת 2005 את המיזם תוך הכרזה כי התוכנית עשויה להוזיל את עלות הביטוח לאותם הנהגים בשיעור של עד 25%. התוכנית יועדה לנהגים מעל גיל 24 אשר לא הגישו תביעות בשלוש השנים האחרונות. תחזית החברה היתה כי שיווק התוכנית יצרף לשורותיה מבוטחים רבים מחברות אחרות. זמן קצר לאחר הרצת התוכנית הודיעה חברת פז בחודש מאי 2005, על פרישתה מהמיזם. חברת פז שתפקידה במיזם היה לאסוף את הנתונים מהמבוטחים במהלך פנייתם לתחנות התדלוק (ואולי לתדלק בהזדמנות זו את רכבם באמצעות הפזומט). מן הסתם הדבר נבע עקב תחזיות אופטימיות יתר על המידה של כמות מצטרפים ואי עמידת התעריפים בתחרות מול המבטחים האחרים. נשמעו אז גם טענות למחירים נמוכים יותר אצל מבטחים אחרים. חברת הביטוח אריה זנחה את הרעיון לא לפני שהשקיעה בו מיליוני שקלים מהם 4 מיליון - לקמפיין הטלביזיוני של "נסעת פחות-שילמת פחות".

יתכן ומותו של המיזם היה מוקדם מהצפוי ומהנדרש, כי סבלנות אינה תכונה בולטת במחוזותינו אולם יש להניח כי לא נלקחו בחשבון לפני היציאה במיזם כמה נקודות נוספות. יתכן והמיזם נכשל עקב חוסר אימון הציבור אך סביר כי ממילא היה נופל עקב טעויות אקטואריות. האמנם נשאלו ונבדקו כל השאלות הדרושות לפני היציאה במיזם, כמו: מי הם הממעטים בנהיגה? אולי אלה חיילים בחופשה? קשישים? בעלי חרדת נהיגה? האם אלה זכאים לתעריף מועדף? האם הנוהגים הממעטים הם בעלי ניסיון נהיגה זהה לנוהגים המרבים בנהיגה? האמנם הצרכן בכלל והישראלי בפרט מוכן לרכוש מוצר שאינו יודע את מחירו הסופי? אולי אלה הממעטים בנהיגה יוצאים דווקא בשעות הבוקר או אחה"צ העמוסות, או נוסעים בעיקר בכבישים שאינם ראשיים המעלים את סיכויי מעורבותם בתאונה לפי כמה על פני האחרים. ומה על התחרות הפרועה הקיימת במחוזותינו? כל השאלות האלה ועדיין לא התייחסנו לפרמטרים של גיל, וותק, נפח המנוע, מין הנהג, עבר תביעות, הסטוריית הרשעות תוך סיכון עצמי ואחרים, הנחה למי שהשתתף בנהיגה מונעת. כל זאת ועדיין אין קשר בין כמות הקילומטרים ושיעור הגניבות הגבוה של כל הרכב בארץ וכו'. ומה עם חברות הביטוח? אלה במרבית המקרים, אינן מעיזות לדחות מבוטחים בעלי סיכון. אם בגלל השפעת תיק הביטוחים (חלילה יבטל את ביטוח הדירה, עסק, חיים וכו'), אם בגלל לחצים שיפעיל הסוכן ואם בגלל פעילות לוקה של החתמים. כך או כך, התעריפים של המבטחים בארץ הם בסיס למו"מ בלבד ובמצב כזה, היציאה במיזמים היא בעלת סיכון גבוה מהרגיל. ומה בעולם? פרמיית ביטוח על בסיס משתנה על פי קילומטרים אכן קיים. חברת ביטוח מהגדולות בבריטניה מפעילה תוכנית הנקראית Pay As You Drive, המבוססת על הרגלי נהיגה ועוקבת אחרי הנתונים באמצעות מכשיר GPS המשדר את נתוני הנסיעה ישירות למחשב חברת הביטוח. המידע הכולל את המרחקים שגומע הרכב, השעות בהן הוא נוהג ובאילו כבישים. פרט לשאלות הנוגעות למספר הקילומטרים הצפוי ניתן למצוא בשאלון ההצעה לביטוח שאלות כמו מצב משפחתי, אזור מגורים, האם אתה מועסק/מובטל/אחרי פרישה/ עקר/ת בית, האם הנהיגה לצרכי פרנסה, באיזה אזור מיקוד הרכב מושאר בלילה, תביעות ב-4 שנים אחרונות, הרשעות נהיגה ב-5 שנים אחרונות, הגנות ברכב ועוד ועוד.

 מניסיוני אלה אינן שאלות שאינן מוכרות למבטחים הישראליים בהבדל קטן. שם מתייחסים לתשובות.